אוי ואבוי אני מאמן!

אוי ואבוי אני מאמן!

ביום שלישי הבא אני מתחיל, לראשונה בחיי, לאמן לקוח..

אני מזיע רק מהמחשבה על כך. מזיע בכל הגוף. הלב שלי מבשר לי מלחמה, לא טוב לי.

בתרגיל, אם אתקע, אקח נשימה עמוקה, אצא לשרותים, אציץ ברשימות שבקלסר של הקורס שזה עתה סיימתי.

אבל מול הלקוח? שהוא בן אדם מבוגר, צמא להגשמה, רוצה חזון, מבקש פריצת דרך בחייו….

… בעיקר אני מרגיש את כפות הידיים שלי, לחות ללא תקנה.

מה אני עושה?

פער, התרוצצות, חנק, אני יורד לקומת המרתף, האם אני בכלל שווה… מה אני צריך את זה…

הלקוח: בסדר. אני: גרוע!

בום! מבריק לי רעיון חירום והצלה: כלים! אני צריך המון כלים! טבלת שלושת השלבים. הנסיך הקטן. המצגת על הזקנה בסופר. כמ"ז. טבלת מילקשייק. השקפים של חזון. התרגיל עם הכדור. התפוח אדמה. הכובעים. שמע, שמע, כעת אני יודע מה עלי לעשות. זה ברור! אני הולך לפוצץ לו את כל המושגים. יהיה בסדר. אני לוקח את הפתיח של גור, השקף עם הציפורים של דוד. הגרף של שחל. הסרט של ישי. התרגיל של המשקפיים ישגע אותו. כמעט שכחתי את תמונת הסוסים והאריות, הרב דסלר, יאנוש קורצ'אק! ראפיקי!

וואווו! כעת הכל בסדר.

ברוך השם. נרגעתי.

אחי, סליחה שאני מתערב לך בבלגן. זה לא כלים שאתה צריך, שקפים, טבלאות ומצגות. אותך, אתה צריך, לא את הכלים.  תרגע, תנשום עמוק,

זה בסדר.

יש לך מתנה לתת, זה מה שהלקוח שלך מבקש. יש לך חוויה למסור, אמת להגיש לו בידיים חשופות. אותך – זה מה שהוא מבקש, אתה עם אישיותך ונשמתך הטובה, אתה הצינור, דרכך הוא יכנס לשדה פנימי, ללקוט שושנים, לטעום פירות חיים שיצמיחו, לפגוש את היש הטמון בו.

תרגע, זה לא סתם שאתה ניצב כאן, מול עולם ומלואו שמבקש ניצוץ מהאור שיוצא ממך.

את המצגת תוכל לשכוח. הטקסט שהכנת אפשר שיתערפל לך מול העינים, אפילו המקרן יכול להתקלקל לפני ההקרנה. הדפים שרצית לתת לו נשארו במכונית… כל זה יקרה מן הסתם.

דבר אחד לא יקרה לך: את עצמך לעולם לא תשכח! נבחרת להיות מאמן, זה לא מקרי שאתה פה, מול המתאמן שלך. זה אתה, לא הכלים והשטיקים והחכמות, אחי, זה רק אתה! תן בך אמון. כנס לשדה שהוא רק שלך, עשה מהלקוח הנחמד שלך שותף נאמן לחוויית חייך, זה הכל. אם תקשיב לו היטב, הוא כבר יגלה לך מה לשאול. אם תקשיב לעצמך, תדע היכן להניח את רגלך לצעד הבא באימון.

זה לא אתה והלקוח – זה אתה ובורא עולם, המאמן הגדול.  תתפלל. תבקש להיות מדוייק ונקי. הוא זימן אותך לעולם ולמפגש האימון  שאתה עומד להתחיל בו כמאמן, שם מחכה לך איש טוב שמבקש להכיר אותך. באמצעותך, לפגוש את עצמו.

יש לך לב טוב ואתה מאד מחוייב, לכן אתה רוצה לתת לו את הכל, גם את החומר גם את הרוח. החומר – אני מתכוון לחומר המקצועי שלמדת כמאמן: תהליך השיבה, מקור וטבע, מיומנויות אימון. הרוח – אני מתכוון אליך. לנשמה, לאישיות לאופי, למידות, למה שאתה. למקור שלך.

זה קשה, בתחילת הדרך, לתת את הכל מהכל. זה מחליש ומביא חרדות: שמא איני בקיא בחומר? אולי אתקע באמצע? אולי אשאל  שאלות חדות ולא אמצא תשובות?

אגלה לך מה אני עשיתי בתחילת דרכי: נתתי את כל הרוח, כלומר את עצמי – ומהחומר נתתי רק את אותם החלקים שהיו מספיק ברורים לי, עד שהרגשתי שאני יכול לשתף בהם את מאומני. לאט לאט קיבלתי אומץ להוסיף ולהכנס לחלקים שהייתי חלש בהם ולאפשר לעצמי לתרגל אותם עם  הלקוח.  בעזרתו, התקדמתי צעד ועוד צעד והשתכללתי בחומר.

אני הובלתי וניווטתי את התהליך וקבעתי עד לאיזה עומק להכנס עם החומר, גם מול הלקוח וגם מול עצמי.

זה בקשר לחומר, אבל ברוח, נתתי מעצמי מאה אחוזים נוכחות וחשיפה, עד כדי פגיעות. הייתי שם כולי, עם העבר והנסיון שלי מתחומים אחרים, עם הבדיחות שמצחיקות אותי, עם הסקרנות להכיר את אותו ואת עולמו הקסום, עם ההנאה שיש בלהיות מאמן, שתלויה בהשגחה, בי ובחשק שלי.

אחי, אתה יודע שאימון זה חיים, אז תהיה בחיים, קודם כל שלך. תחיה ותהנה. כאשר תרגיש חרות פנימית לחיות ולהנות, תאפשר גם ללקוח שבעוד דקות ספורות ישב מולך, לחיות את חייו ולהנות מהם, בשביל זה הוא בא אליך.

אחי, אין מקרה, הכל השגחה! אתה נועדת להיות מאמן! איך אני יודע? אתה הכרזת על כך בקול רם והעולם שמע והתקבץ אל חדר האימון שלך. זאת לא המערכת ולא האירגון, זה לא השיווק ולא הנסיבות – זה אתה.

כל מה שעשית ועברת בתחנות חייך, מוסיף עוד ועוד מיתרים, לכלי המופלא שהינך – וכעת, בעז"ה, הגיע הזמן לנגן. מדוייק ומיוחד כמו שאתה.

אין עוד מי שינגן אותך כמוך.

מחכים לך.

תתפלל.

תהנה.

אתה כבר יודע שהכל בסדר.

כנס לחדר ואמור זאת ללקוח שלך, שגם הוא ידע,

הוא זקוק שתאפשר לו לאפשר לעצמו.

הוא בחר בך.

בעז"ה יש לך כנפיים,

תעשה ותצליח

שלך, בני גל