אונטולוגיה

האונטולוגיה טענה בטיבו של היש, שמה שקיים הוא בעצם במהות המציאות כולה. וכן הדבר המשותף לאובייקטים הקיימים בעולם הוא מה שיוצר את האפשרות להיותם קיימים.

מי שתרם הרבה לחשיבה האונטולוגית הוא הפילוסוף היווני פרמינדס. פרמינדס טען שהמציאות הנה אחת ולא כל תנועה נצחית ובלתי משתנת. תורתו מתמצתת במשפט: "מה שישנו ישנו ומה שאיננו איננו", מעין טאוטולוגיה, כלומר חזרה מיותרת על אותו רעיון במשפט. לדידו, מה שישנו לא יכול להיווצר ממה שאיננו בגלל הסיבה שמה שאיננו הרי הוא איננו, וכן מה שישנו לא יכול להיעלם ומה שישנו חייב להיות נצחי. פרמינדס הבדיל בין המציאות הממשית כפי שהנה לבין מה שנתפס באמצעות חושינו. הוא קבע כי ידיעה אמיתית של הממשות הצרופה יכולה להיתפס רק באמצעות שכלנו בלבד. לעומת פרמינדס שתפס את מהות היש כאובייקט חומרי, הרי שתלמידו אפלטון אשר הרחיב את תורת מורו טען בתוקף כי היש חייב להיות בלתי מוגבל גם בחלל, כמו שהוא בלתי מוגבל בזמן. מקור המושג אונטולוגיה הוא ביוונית: "מה שקיים", ו-"לוגיה" היא סיפית של תורה או תחום ידע. מעצם העניין כשעוסקים בדבר מסוים, הרי שעוסקים במה שיש ועקב כך גם חייבים לעסוק במה שאין. מהו הדבר שקיים? זוהי השאלה הבסיסית באונטולוגיה. סוגיה בסיסית באונטולוגיה היא האם אנו יכולים לתאר לעצמנו את העולם כפי שאנו תופסים אותו או שאנו תופסים את העולם כפי שהוא לכשעצמו, שכן יש ספק אם אנו יכולים לתפוס את המציאות באופן צרוף או במסגרת מגבלות חושנו ואי לכך איננו מסוגלים לתפוס את היש כפי שהוא.