אחריות – איך לוקחים אחריות אמיתית על החיים שלנו

מה אנחנו רוצים?
איך אנחנו מגיעים לזה?
ומה מונע מאיתנו להיות שם עכשיו?

התשובה שרוב האנשים עונים היא שהם רוצים בחיים שלווה, אושר ואהבה .
אם התשובה היא כסף, זוגיות, קריירה ודברים דומים, אז תחשבו טוב ושימו לב שמאחורי הדברים האלה נמצאים התחושות שכתובות שבשורה הראשונה.

שלווה– היא תחושה של שקט פנימי, רוגע, חוסר לחץ, ותחושה של הגשמה עצמית. 
אושר– המילה אושר באה מהמילה אישור- שמאשרים אותי. רובינו מחפשים שאחרים יאשרו אותנו, שבעצם אנחנו מחפשים אישור פנימי לעצמנו.
ואהבה– אהבה במהותה זו אהבה ללא תנאי, לתת ולקבל אהבה רק על עצם קיומינו, ללא תנאים וללא שיפוטיות או ביקורת.  

מה מונע מאיתנו להיות בתחושות האלה עכשיו?
האמונות שלנו. 
לכולנו יש מערכת מאוד מסועפת של אמונות וכללים שרכשנו ולמדנו במשך החיים, אמונות שלקחנו כי חשבנו שהם יעזרו לנו לשרוד, ולפעמים שאנחנו חייבים בשביל לשרוד.

כיצד אנחנו מפתחים אמונה שמגבילה אותנו?
אנו נולדים כיצורים חסרי אונים לחלוטין אשר תלויים לגמרי באחרים- במי שמגדל אותנו. המנגנון הראשי שקיים במוח, בגזע המוח, הוא- שאם לא ידאגו לנו במגע, אוכל ומחסה, אנחנו נמות. פשוט נמות. 
עם הזמן אנחנו גדלים, אך המנגנון הזה נשאר בנו כל עוד אנחנו תלויים באחרים להישרדות שלנו.
אנו מצפים שיאהבו ויקבלו אותנו ללא תנאי, אך זו לא תמיד המציאות. 
מציבים לנו תנאים לאהבה, ולנו אין ברירה אלה לקבל אותם, כי הצורך הראשוני שלנו הוא לשרוד.
כדי לשרוד המוח יוצר קודים של תנאים לאהבה. תנאים להישרדות.
לדוגמא- ילד יושב ליד השולחן בארוחה משפחתית וכועס על משהו. להוריו יש קוד שאומר שאסור לכעוס ליד שולחן האוכל ושכעס זה דבר רע. אז כשהילד כועס, צועקים עליו- לך לחדר, אסור לכעוס.  המוח שלו מרגיש פחד, פחד קיומי על ההישרדות, כי אם יש כעס אין אוכל, אם אין אוכל אז אין חיים. פחד זה גורם למוח ליצור אמונה- לכעוס זה מסוכן. וזהו. אותו קוד נשאר במוח למשך כל החיים אלה אם אותו אדם יעשה שינוי. 
המוח עוטף את האמונה בהרבה סימני הזהרה שלא נתקרב למקום הזה בשום פנים ואופן- כי אם נעשה את זה- אז נמות (כך לפחות המוח מפרש וזוכר זאת). לכן המוח בונה מערכת שלמה של תירוצים הגיוניים למה זה לא בסדר לכעוס, ולמה זה אשמתנו ולמה להמשיך להתנהג ככה מסיבות שיהיו הגיוניות לנו.

כבוגר, אותו אדם שיש לו אמונה שאסור לכעוס ימצא כל הזמן תרוצים הגיוניים למה לא לכעוס גם במצבים הכי מעצבנים, כיוון שמבחינתו כעס שווה סכנת חיים.
שימו לב למילים- הגיון = הגנה. אותם אותיות…

במשך החיים שלנו, יצרנו לעצמנו הרבה קודים שאומרים לנו איך לחיות בתנאים לאהבה ואיך להימנע ממצבים של חוסר אונים- חוסר אהבה. אך הכל אשליה. המוח שלנו לא רואה את המציאות שלנו, הוא רואה את המציאות שהוא הקפיא במקומות שבהם הרגשנו חוסר אונים שנתפס למוחנו כאיום על חיינו.

מה אפשר להבין מזה? 
שבתור ילדים חסרי אונים, מוחנו יצר אמונות ברגעים שהוא חש מאוים על השרדותו. ועל אותם אמונות יש מנגנוני הגנה שמונעים מהמודע שלנו להתקרב אליהם. 

האמונות  נכונות לנו כאשר אנחנו ילדים חסרי אונים, כאשר אנחנו תלויים באחרים להשרדות שלנו.
אך בגיל מסוים אנחנו כבר לא זקוקים לאחרים להשרדות. אך אותם אמונות נשארות עדיין במוחנו בתת מודע וגורמות לנו לחיות מתוך פחד ולא מתוך שלווה, אושר ואהבה.
אותם אמונות הם תנאים לאהבה, תנאים שקיבלנו בלית ברירה בילדותינו. שעכשיו, כשאנחנו כבר לא תלויים באחרים, אנחנו יכולים לשחרר אותם ולהפסיק לעבוד על פיהם.

וכאן נכנסת לקיחת אחריות על החיים שלנו.
כל האמונות השליליות והמכווצות קיימות בתת המודע שלנו, והם הקודים שמפעילים את החיים שלנו, לרוב, ללא בחירה אמיתית שלנו.
שאנחנו פועלים מתוך האמונות מתת המודע אנחנו מתרחקים מהשלווה, מהאושר ומהאהבה.

כל פעם שאנחנו נפגעים ממישהו, אנחנו נפגעים כתוצאה מכך שהוא עשה משהו שסותר את הקוד שלנו וגורם לנו להרגיש חוסר אונים.

כל פעם שאנחנו כועסים על מישהו או משהו- אנחנו כועסים על כך שהוא לא מקיים את הקוד שקיים בנו וגורם לנו להרגיש חוסר אונים.

האחריות שלנו היא לשים לב מתי זה קורה, ולזהות את האמונה שקיימת בנו ולזהות מהוא הקוד שמפעיל אותנו. אפשר גם לקרוא לקוד – מסכה. מסכה שיש לנו שאמורה להגן עלינו מפני מוות, אך גורמת לנו להיות לא אמיתיים. כשאנחנו לא אמיתיים ולא מכירים את עצמינו- אנחנו לא אוהבים את עצמינו, ולכן גם לא אוהבים אותנו. רק כשנוריד את המסכות נגלה את השלווה האמיתית ונגלה את עצמנו ובכך נאשר ונאהב את עצמנו באמת.

האם אנו לוקחים אחריות על החיים?
לקחת אחריות זה תהליך שלוקח זמן, אך זה התהליך הראשון והחשוב ביותר כדי ליצור שינוי אמיתי בחיים. 
הנטייה שלנו כבני אדם היא לא לקחת אחריות ולהאשים אחרים בסבל שיש לנו בחיים, אך לרוב, כל דבר שגורם לנו סבל ומרחיק אותנו מהאהבה נוצר עקב אמונה שלילית שיש בי בחיים.
האם אני אחראי שאין לי כסף?
כן, כיוון שכנראה יש בך אמונה שצריך לעבוד קשה בשביל כסף.
האם אני אחראי לכך שהבן זוג שלי בגד בי?
אתה לא אחראי על המעשים שלו אך אתה כן אחראי על כך שבחרת בן זוג על פי אמונות שיש לך כלפי יחסים, ובחרת בתת המודע אדם בוגדני כי אתה מאמין שתת המודע שכך אמורה להיות זוגיות.
האם אני אחראי לתאונה שהיתה לי?
לא, אתה לא אחראי לתאונה, אבל אתה כן אחראי על התגובה שלך לתאונה, האם תכנס לאשמה, או שתנסה למצוא את הטוב.

בחיים שלנו יש עליות וירידות, חלקים נעימים יותר ופחות, אך רק אנחנו יכולים להיות אחראים לתגובה שלנו. לכן לקיחת אחריות היא הצעד הראשון לשינוי ולשחרור.
רק כשאני לוקח אחריות על ההתנהגות שלי, הרגשות שלי והסבל שלי אני יכול לבדוק, לחקור ולשנות אותו. ולמצוא את האמונה השלילית שיש בי ולשחרר אותה.            

כיצד לוקחים אחריות על החיים?
הצעד הראשון הוא להצהיר לעצמי שאני לוקח אחריות.
הצהרה היא להגיד את המשפט- "אני לוקח/ת אחריות מלאה על חיי", בקול גדול ומהלב. ואם זה לא קל, אז להגיד "אני מוכן להתחיל לקחת אחריות מלאה על חיי". גם אם אתם מפחדים. 
ההצהרה היא תהליך חשוב שאנחנו עושים עם עצמנו כי כשאנחנו מצהירים, אנחנו מפסיקים להיות חסרי אונים ומוכנים לקחת אחריות על עצמינו ועל הבחירות שלנו.

השלב הבא הוא לקחת מחברת ולכתוב כל יום, לא משנה מתי, 21 פעמים את המשפט הזה- " אני לוקח/ת אחריות מלאה על חיי". אם יש התנגדות מסוימת תכתבו אותה בדף ממול. תכתבו כל מה שעולה לכם בראש בזמן שאתם כותבים את המשפט הזה כי אתם בעצם כותבים את האמונות שעולות בתת מודע שבאות מהפחד מלקחת אחריות.

השלב השלישי הוא לשים לב מתי אנו לוקחים אחריות ומתי לא ואיך זה מרגיש ולהיות במודעות לבחירות שאנחנו עושים בחיים.