אימון אישי ועסקי אפקטיבי

כפי שציינתי במאמר הקודם, מטרת האימון האישי והעסקי הוא לאפשר למנהל בארגון נתון  להתעדכן ולתרגל תוך כדי ביצוע מטלותיו היום יומיות. אכן, מהירות השינויים בחיינו השוטפים, גורם לנו להיות פחות מעודכנים. השינוי המהיר, מביא את אלו שלא עוקבים אחריו ומתעדכנים  להיות "בפיגור" מאחור. בעידן הטכנולוגי הנוכחי, בעל עסק, אינו יכול להרשות לעצמו לא להיות מעודכן. הוא אינו יכול לאפשר שהעסק שלו "יפגר" מאחור. כמו גם הוא אינו  שלא להגיב לרחשי השוק, לשינויי מגמה ולהתפתחות או חדירה של גורמים אחרים לשוק.

עליו לתת מענה מקיף ומהיר  לכל הליך הקיים בשוק. מאידך, הוא אינו יכול להרשות לעצמו לעזוב הכול ולחזור לספסל הלימודים כדי להתעדכן ולשנות. זאת מאחר שבעקבות פסק הזמן שלקח, הוא עשוי להמשיך ולא להיות מעודכן. תהליך הלמידה כאמור, גוזל זמן ומייצב מצב נתון שהיה קיים בעת הלימודים. בינתיים השוק מתפתח ומתגלגל קדימה ושוב הוא ימצא עצמו לא מעודכן.

לפיכך, נוצר צורך אמיתי בבעלי מקצוע שמעודכנים ומעדכנים עצמם באופן שוטף, אשר מציעים לאותו בעל עסק את העדכון המקצועי תוך "כדי תנועה" וביצוע שוטף של מטלות העסק. כך, יוצא אפוא בעל העסק נשכר ועלות מול התועלת שלו מתממשת באורח כמעט אופטימאלי.

במילים אחרות, התמקצעות המאמן מהווה את המשתנה החשוב במערכת. כלומר, המאמן האישי מתאמן בעצמו ומתעדכן, לומד ומשתלם בטכניקות ניהול חדשות, מעורב בתנודות השוק ובעיקר הוא אינו צריך "לכבות שריפות" הנובעות כתוצאה מסיטואציות ניהוליות   נתונות שהן מנת חלקו של מנהל ו/או בעל העסק.

כך יוצא אפוא שהמאמן חייב להיות מתמחה בתחום הניהול העסקי. עליו לדעת בתחום החשבונאי והפיננסי וכן עליו להיות בקי בכוחות השוק ובמאפייניו על כל צורותיהם. למעשה, על המאמן להיות בעצמו בעל ניסיון ניהולי אופרטיבי. לא יעלה על הדעת  שמאמן ייעץ ויטפח חניך כאשר הוא בעצמו מעולם "לא טעם" את טעם הביצוע, את הבעיות והקשיים ואת הצרכים והלחצים שהם מנת חלקם של מנהלים ובעלי עסקים שונים. להערכתי הצנועה לא יתכן "יעוץ סטרילי" או "יעוץ תיאורטי".

אומנם, יהיו כאלו שיטענו כי רופא לא צריך להיות חולה במחלה כל שהיא על מנת לדעת לרפא אותה. אכן, טיעון מוצדק וחשוב לאין שיעור. מאידך יש לטעון כי אין הדבר דומה במהות זאת מאחר והטעות נובעת דווקא לדעתי באימוץ גישות ממדעי הטבע. ברגע שאנו מאמצים גישה כזו, אנו מדברים על פונקציונליזם. כלומר, אנו עשויים להתייחס אל מוסדות ואל  משתנים בארגון כאילו הם חלק טבעי ממנו. מכאן נוכל לטעות ולאמור כי ברגע שמוסד כל שהוא בארגון שארגון כזה, אינו "מתפקד", הרי שמן הראוי ש"מוסד" אחר יתפוס את מקומו. זוהי להערכתי גישה קצת לא הולמת ביחס לניהול. יתרה מזו, זוהי גישה העשויה אפילו להנציח דטרמיניזם ניהולי.

כשמדברים על ניהול למעשה מצביעים להערכתי על המשתנים עיקריים הבאים: ניהול כספים של הארגון, ניהול עובדים, ניהול מוצרים וניהול משברים. לפיכך עם כניסתו של היועץ המאמן לארגון עליו בראש וראשונה לאבחן את הארגון. אבחון הארגון יכול להיעשות בעזרת מודלים שונים של אבחון. כאשר המודלים הפופולאריים ביותר הם מודל SWOT (אומנם ראשי התיבות בעברית נשמע "מוזר" ח. ח. ה. א) מדובר על מודל הלוקח בחשבון ארבעה מרכיבים לבחינה: הנקודות החזקות של הארגון, חולשותיו ההזדמנויות העומדות לפני ומאידך האיומים. זהו מודל דיכוטומי כמו שכנראה אוהבים אחדים ה מצביע על ניגודים המשתרעים על פני סקלה רוחבית מול סקלה אנכית. כאשר בסקלה הרוחבית המאוזנת יש לנו בצד אחד את החוזק של הארגון ומאידך את החולשה שלו. בסקלה האנכית מצד אחד יש לנו את ההזדמנויות ומאידך האיומים. מטרת האבחון להציב את הארגון במיקום ה"מדויק" בין שתי העוגנים במשתנה הרוחב ובין שני העוגנים במשתני האורך. כאשר בסופו של דבר הארגון מוצב בין ארבע נקודות ההתייחסות.

מודל נוסף פופולארי לא פחות הוא ¨מודל PEST (הערכת הסביבה- פוליטית, כלכלית, חברתית וטכנולוגית ). בהתאם למודל זה ( הקיצור בעברית הוא פ. כ. ח. ט) מתייחס החוקר המאבחן דווקא אל הסביבה בה פועל הארגון או העסק. כאשר, מודלים נוספים הם מודל חמשת הכוחות התחרותיים של פורטר. מודל של חברת הייעוץ בוסטון קונסלטינג  העוסק במיפוי של מוצרי החברה במחזור החיים מבחינת האפקטיביות לארגון.

בנוסף קיים מודל הניהול  האסטרטגי כולל בתוכו 3 מרכיבים: התכנון, הבצוע והבקרה. מנהלים בארגונים רבים, חושבים עדיין כי מהות הניהול האסטרטגי היא בתכנון ומתעלמים מהמרכיבים האחרים. המחשבה הקיימת "הרי האסטרטגיה כתובה וברורה ויש לנו גם תקציב שנתי ותוכנית עבודה, אז הכול ברור וכל מה שנותר הוא ל"בצע". במציאות, כל מנהל מבין, מדגיש ומבצע את מה שנראה לו חשוב והארגון פועל בצורה לא מסנכרנת ואינטגרטיבית על מנת להגשים את התכנון.

מלבד מודלים ישנם גם אסטרטגיות פעולה כאשר כל יועץ מלווה מאמץ לעצמו את אתם אסטרטגיות אשר להערכתו "פועלות". כמובן שישנה גם אופנה הפועלת גם בתחום זה. כאשר הכוונה כאן מתייחסת דווקא אל מאמנים דומיננטיים אשר מציעים לקהל המעוניין בכך "שיטות" בדוקות להצלחה מסחרית.

בעיקרון להערכתי הצנועה, יש לארגון, לפחות שתי מטרות עיקריות וכלליות : להשיא רווחים ולשרוד. (לעיתים שוכחים את המטרה השנייה של הארגון שהיא לא פחות חשובה – הישרדות (! ארגון רוצה לשרוד !  קרי, להעביר את הידע, היכולת וכל המשאבים שלו לדור הבא. מה שווה ארגון חד פעמי,  על מנת לשרוד בעולם מתוחכם כמו שלנו לא מספיק לעיתים רק להיות אטרקטיבי מבחינת מוצרים או אידיאולוגיה.

למעשה תפקידו של המאמן האישי והעסקי אינו כרוך רק בזיהוי ומציאת פתרונות לבעיות ארגוניות ו/או בעיות אחרות בארגון. כמו גם, הוא לא צריך להיות רק מדריך מבקר ומנטר.  עליו להיות בראש וראשונה איש סוד ונאמן של בעל העסק או המנהל בארגון. על המנהל ו/או בעל העסק לסמוך על היועץ. עליו להיות משוכנע כי היועץ המאמן האישי והעסקי בעל ידע וניסיון. אין אף בעל עסק שרוצה שמאן דהוא "יתגלח" על חשבון העסק שלו. 

כמובן, יש לבעל העסק בעלי מקצוע אחרים בהם הוא יכול להסתייע בתחום הניהול הפיננסי. הוא יכול להסתייע ברואה החשבון, במנהל החשבונות וכו'. אולם יש כאן שני משתנים המשפיעים על החלטותיהם של הנ"ל. ראשית הנאמנות של רואה החשבון "צריכה" להיות בראש וראשונה לשלטונות המס – דרך כללי הניהול החשבונאי התקין. כפי שצוין לעיל, הניהול החשבונאי הוא רק פאן אחד של הניהול בכלל. מכאן, הניהול החשבונאי אינו כל הניהול ויש לעיתים הבדל בין ניהול החשבונות שמכוונות בדרך כלל לשלטונות המס, מול ניהול העסק שמכוון בדרך כלל למטרות הארגון.

כאמור, כבר נרמז לעיל כי מאמן הוא מורה. בין אם מורה רוחני, מורה דרך, מורה משלב, מורה רציונאלי ומורה תוצאתי. עליו להיות בראש וראשונה מורה. מורה כזה צריך להיות בעל הכשרה נרחבת ועדיף שיהיה  הוליסטי. כלומר, עדיף שיהיה בו הפאן ה"רוחני" והפאן ה"מעשי", הכשרה "חברתית" והכשרה "כלכלית", "פילוסוף" ובו זמנית גם "חומרני". ראוי לציין להלן, כי הטיפוס ה"אידיאלי" המוצע לעיל, אינו בלעדי והוא מבוסס בעיקר על הניסיון המצטבר שיש לי בתחום.

השילוב הזה חשוב כדי לתת מענה הוליסטי למושא האימון – האדם. למרות כל הגישות הקיימות, אני מאמין כי אין אדם שהוא "חד ערכי". כלומר, אדם מתנהג ופועל באורח משולב ואינו מבוסס על כיוון יחיד. במילים אחרות, גם אדם נבון מתנהג בטיפשות ואילו אדם "טיפש" מתנהג ופועל גם בחוכמה. כתוצאה מכך, המורה מאמן צריך  להערכתי, לדעת להבחין בין מכלול ההתנהגויות והפעילויות של התלמיד. עליו להיות בו זמנית, "רך" ו"קשוח" "מבין ומתחשב" ו"קפדן". עליו להיות מסוגל להתאים את הפעילות לסיטואציה.