אימון הזיקית

לפני שאתחיל לכתוב על נושא ההשתנות, אני מעוניין לשתף אתכם הקוראים בחוויה האישית שלי.
זו הפעם החמישית שאני משכתב את המאמר. ומה הקושי בכך? הֶרְגֶלִים!
אני רגיל לצורת כתיבה מסויימת, אני צריך מבניות וסדר בחשיבה ובכתיבה.
שימוש בכלים כגון: טבלאות, מספור, אותיות, צריך שתהיה שיטה.
העברתי את המאמר לבדיקה לשותפה שלי והיא השיבה עליו בביקורתיות, וכך בפעם השניה, השלישית והרביעית. אלא שאצלי זה נפל על קיבעון מחשבתי שביקורתיות זה משהו שלילי. שהביקורתיות מצריכה התקפיות מצידי. וכך בחוסר סבלנות הקשבתי לדבריה עד שנפל האסימון. הבנתי שאני הולך לכתוב על היכולת להשתנות, על היכולת להיות גמיש, על היכולת לעשות דברים אחרת ממה שאני רגיל, ראיתי הזדמנות לאמן את עצמי להיות זיקית. אז ישבתי וכתבתי את המאמר בפעם החמישית.
השתנות נועדה למגוון מטרות: התגוננות, השגת מטרות, חוסר יכולת לקבוע זהות, רצון למצוא חן, לְרַצוֹת, יצירת שיתופי פעולה, נתינה ועוד.
ההשתנות אינה בהכרח מתוך בחירה או מתוך מחשבה אלא מושפעת ממגוון פרמטרים, מהסביבה, ממשובים, מחיזוקים והיא מושפעת מנטיה לגמישות או נוקשות.
זיקית משנה את צבעיה, היא מתאימה את עצמה לסביבה, לשתי מטרות: האחת למנוע את גילויה על ידי טורפים, שנית למנוע את גילויה ע"י נטרפים. בכך היא מאפשרת לעצמה הגנה מחד והתקפה מאידך.
ישנם אנשים שה"אני ההתנהגותי" שלהם מאד מוגדר, הם כמעט ואינם משתנים, דרך התנהלותם, תבניות ההתנהגות שלהם נשארות כמעט תמיד אחידות. הם יתנהגו בבית כפי שהם בעבודה, עם משפחה כפי שהם עם חברים, בסביבה מרובת אנשים או מועטה. אנו עשויים לקרוא להם לעיתים אותנטיים. הם עצמם, אינם משתנים ואינם גמישים.
אדם מסוג זה נוטה לתגובות אחידות ביחס לארועים הקורים לו במהלך היום יום.
הוא עשוי לנקוט באותה התנהגות שוב ושוב מבלי יכולת להבחין בכך שאותה תבנית התנהגותית מעכבת אותו ולא מאפשרת לו ליצור תוצאות חדשות ושונות מאלו שאליהן היה רגיל עד כה.
לעומתם נמצא לעיתים אנשים שכמעט בכל סיטואציה, מצב וזמן, מתנהגים באופן שונה.
הם ניראים בעינינו כשחקנים, בעלי יכולת להשתנות ולהתאים את עצמם לסביבה. אנשים אלו בעלי יכולת להבחין בארוע, לנתח אותו, לבחון את דרכי ההתנהגות האפשריות מצידם ולפעול בדרך הנכונה ביותר לקבלת תוצאות.

לאחרונה משודרת בערוץ 2 תוכנית "האח הגדול". אחד המשתפים בתכנית נוקט בשיטה יעילה מאד להשגת תוצאות (הישרדות וזכייה בפרס), כאשר הוא נמצא בקבוצת אנשים, הוא מעיר, מבקר, קובע כללים, שופט אנשים וגורם להם לתחושת תסכול, קושי ועלבון, אולם, לאחר מכן כאשר הוא נמצא ביחידות עם אותו אדם שנעלב ונפגע ממנו, הוא פונה אליו בשפה רכה, חברית, אוהדת ותומכת וגורם לו לחוש שהנה הוא מצא חבר. ע"י שינוי תבנית ההתנהגות שלו הוא מצליח להשיג תוצאות.
בין האנשים מהסוג המקובע, נוקשה שלא משתנה, לאלו מהסוג הגמיש ישנם שאר האנשים שרמות הגמישות שלהם שונות זו מזו. חלקם בעלי נטיה לנוקשות וחלקם בעלי נטיה לגמישות.
כמאמן אני נחשף לסיפור חייהם של מתאמנים רבים, הם מתארים אותו בשלושה חלקים: ילדות – בגרות, צבא – קריירה, זוגיות.
את המתאמנים אני יכול לסווג כבעלי נטיה לנוקשות וקבעון ובעל יכולת להתגמש ולהשתנות.
מסיפור החיים של בעלי נטיה לקבעון מתגלה דמות שדרך ההתנהלות וההתנהגות שלה בסיטואציות שונות בחיים ובמגוון מסגרות החיים דומה, לעומתה בעלי נטיה לגמישות מתאפיינים בשינויים וניואנסים שצובעים את מאפייני האישיות שלהם בצבעים שונים. ובכל זאת בבסיסו של כל אחד מונחות תכונות האופי.
נקודת המוצא שלי בתהליך האימון נסמכת על התפישה כי אנשים בעלי נטיה לקבעון עשויים לנקוט בהתנהגויות שבמצבים מסויימים מקדמות אותם אולם בסיטואציות אחרות אותן התנהגויות יגרמו להם להפסד, לאי עמידה במטרות. 
לעומתם אנשים גמישים מצליחים להשיג את המטרות שלהם ע"י שימוש מושכל או אינטואיטיבי ביכולת שלהם ליצור את השינוי.

אך מה קובע את הדרך בה אנו מתנהלים? מה משפיע על התנהגותו של אדם?
נוכחתי לגלות כי חוויות עבר מעצבות את דרך ההתנהלות.
עם לידתו מתחיל אדם לצבור חוויות, בחוויה מוקדמת הוא התנהג בצורה מסויימת, על התנהגות זו אם קיבל משוב חיצוני חיובי וההערכה העצמית של ההתנהגות היתה חיובית הרי שהתנהגות זו בסיטואציה כאלה היא שמביאה לתוצאות רצויות.
בפעם הבאה שיתקל בסיטואציה כזו או דומה לה, ינקוט בהתנהגות דומה לזו שנקט בפעם הקודמת.
בהיותי בגן חובה היה לי חבר בשם אבנר. אני זוכר עד היום שבאחד הימים נפגע אבנר מילד אחר בגן. הוא יכול היה לבחור דרך פעולה מתוך מגוון דרכים: לפנות לגננת, להכנס לויכוח עם הפוגע, לסובב את הגב וללכת ועוד. 
אבנר בחר לסובב את הגב וללכת מהמקום.
ההתנהגויות המקובעות שלו יצרו תפישת עולם. אבנר, שנפגע מחבריו לגן ולמד שהתעלמות היא ההתנהגות שמאפשרת לו הגנה מפני הפגיעות, יצר לעצמו תפישת עולם האומרת: "כשפוגעים בך ברח". הוא התרגל להסתובב וללכת מהמקום בכל פעם שפוגעים בו.

אלא שלא תמיד זה הדבר הנכון לעשות, לעיתים דווקא להתעמת או לפנות לעזרה יכולים להיות פתרונות טובים יותר. 
אם אבנר, שגדל עם השנים, המשיך להתנהג באותה הדרך וקיבע לעצמו את ההתנהגות כפתרון היחיד עליו הוא יכול לחשוב כשפוגעים בו, הרי שתמיד יתנהג כך וישיג את אותן תוצאות, לעומתו ילד אחר שבארועים שונים בחייו התנהג בצורות שונות, יצר גמישות שמאפשרת לו להשיג את התוצאות המירביות מכל סיטואציה.
תפקידנו בתהליך להביא את המתאמן לשינוי תפישות העולם שהביאו אותו לידי בחירת ההתנהגות שבה הוא נקט ומכאן לשינוי התנהגויותיו, למעשה התהליך מאפשר לו לנוע על גבי ציר הגמישויות מטיפוס מקובע לכיוון הטיפוס הגמיש או במילים אחרות מאמנים אותו להיות זיקית.
אז אני החלטתי להיות יותר גמיש, לשכתב את המאמר ולוותר על הקבעונות שלי (אין טבלאות, אין מספרים, אין אותיות). הסכמתי אפילו לוותר על הצורך להתגונן כשמבקרים אותי ולתת לתחיה לקרוא שוב את המאמר הזה ולקחת בחשבון שאולי אצטרך לוותר שוב על קבעון אחר שלי: פרפקציוניזם.