אימון משפחתי- שייכות

הפעם אני כותב על חינוך /עידן יעקובס – מאמן אישי עסקי משפחתי וזוגי

אני יוצא  מנקודת מוצא כי ההורה רוצה את טובת ילדו, רוצה לחנך אותו על פי השקפתו ועל פי הדרך בה הוא מאמין, מנקודת מבט זו, מתחיל ההורה את תהליך החינוך עם המון מוטיבציה, רצון, ועם החלטה חזקה מצידו: "אני הולך     להיות הורה מצוין…" "אני אעשה הכול על מנת     …",ההחלטה על פי הגדרתו(כפי שהוא רואה).
עם הזמן, נשמעות אמירות שלא נכללו מלכתחילה בלקסיקון החזוני של ההורה, כמו    : 
"הילד הזה אין לו גבולות" (האומנם ?), "הוא לא ממושמע" …

אז כנראה הדרך גם היא חשובה. כי אם יש התכוונות, יש גם לכוון את צורת העשייה מתאימה    . כלומר, 
הרצון מהווה כוח משיכה בנוסח של "את זה אני רוצה", ולאחר שבחרנו את השקפת החינוך שלנו, יש לבצע פעולות נוספות ונכונות אשר יובילולמציאות הרצויה לאותו אדם.  
 

בולבי (פסיכיאטר, מחנך, מפתח תורת ההתקשרות) טען כי אצל הפעוט ישנו צורךליצור קשר עם הדמות המטפלת בו לצורך הגנה, זהו צורךראשוני בסיסי ואינו צורך משני. 
דפוסי חיפוש התמיכה וההגנה מעוצבים על פי ניסיונו של הפעוט עם הדמות המטפלת ואופייה של האינטראקציה תשפיע עליו לאורך כל חייו=כל עוד ההחלטות,האמירות והחוויות שספג ימשיכו לנהל אותו ולנתב אותו. התנסותו של הילד תלמד אותו עלמידת ההערכה שהזולת רוכש לו ואיכות הקשר שהוא יצפה לקבל מן הזולת. למעשה, הקשר הראשוניגורם לתינוק לפתח ציפיות בנוגע לעצמו וציפיות בנוגע לאחר, ציפיות שנרכשו תוך כדי התנסויות,למשל: האם ניתן לסמוך על הוריו (או לא), האם הם שם ומהווים מקור ביטחון והגנה (או לא), אם הם יכולים לשמש כ"חדרבקרה" המאפשר התנסויות ולמידה תוך ידיעה שיש שם תמיד מישהו בשבילו ולמענו גם אם הואלא נמצא פיזית לידו.
ההתנסות באינטראקציה בטוחה זו מייצרת מחשבה לא מודעת המאפשרת לילד להבין שהוא לא לבד ויש על מי לסמוך ולאן לגשת כאשר הוא זקוק לתמיכה,הרגשה עצמית כמו "יהיה בסדר" שתאפשר לילד להוציא יותר מעצמו.
מהקורה כאשר דפוס התנהגותם של ההורים הוא אמביוולנטי? דפוס כזה יכול לפגועבביטחון של הילד והוא עלול לחוש ולחוות חוסר בהירות וחוסר ידיעה אם יקבל עזרה (או לא) כאשר יזדקק להוריו,
חשוב לזכור, כי התעלמות מהילד הינה חוויה סובייקטיבית עבורו.למשל: ההורה יכוללהרגיש שהוא הולך לעבוד בשביל הילד- "12 שעות אני קם ועושה בשבילו". אבל האם זו גםהתחושה של הילד? האם הוא גם חושב כך או שמחשבתו יכולה להיות שונה? למשל- לא רוציםלהיות לידי? אני בעדיפות אחרונה? כדאי לשאול אותו על מנת לדעת מה הוא חושב.
גם כשההורה בבית הילד יכול לחוש תחושות דומות. תשומת הלב היא צורך חשוב עבורהילד ואם הוא לא זוכה לה מהדמות המטפלת בו, אזי הוא עלול לחפשה במקום אחר, ותהיהחשיבות מאוד גדולה במי ובמה הילד יבחר על מנת לקבלה. כאן יכול הילד למצוא את תשומתהלב ואת ההקשבה אצל דמות או קבוצת השתייכות שלילית,תחושות שליליות וכו.. 

לסיכום, כדאי לעצור מידי פעם ולשאול את עצמנו האם אנו פועלים על פי רצונינו? האם האינטראקציה עם ילדינו מתקיימת כפי שרצינו? כפי שהם רצו? כדאי להבין מה אנו רוצים קודם,ואז לקיים שיחה משפחתית ולהגיע להבנה משותפת וברורה על הדרך שבה פוסעים יחד. חשוב ראשית לבחור מתוך תכנון, מה בעצם אני רוצה להעביר לילדי ואך אוכל לעשות זאת בצורה הטובה ביותר.

אימון מאפשר לאנשים להוביל עצמם למציאות הרצויה להם,לבדוק, להבין,לשנות, ולקדם ניהול אישי נכון על פי הגדרתו של המתאמן, לכן ניתן להתאמן על כך.  

מזמין אתכם , מסע אל תוך ההתנהלות ,ההרגלים והבחירות, מסע מרתק אל בחירות חדשות ויצירת הרגלים מקדמים

 בברכה עידן     

למאמרים נוספים, טיפים ומידע בקרו באתר-

http://sites.google.com/site/coachidan/

http://coachidan.blogspot.com/