אלכסנדר קאלדר

אלכסנדר קאלדר חי בין השנים  1898 ו- 1976. בשבעים ושמונה שנותיו הגיע קאלדר למעמד של אחד הפסלים האמריקאים החשובים ביותר של המאה ה-20. קאלדר רשם לזכותו את המצאת המובייל, אביזר המותקן בכל עריסת תינוק בימינו, פסל קינטי קטן התלוי שחלקיו מאוזנים בשיווי משקל  ונעים ברוח, במגע יד או אפילו ע"י מנוע, וכן פסלי ה"סטבייל", המונחים על הקרקע. פיסול בחוטי מתכת הוא תחום שזוכה להתעוררות בשנים האחרונות, במידה רבה בזכותו של קאלדר. קאלדר היה אחד מחשובי הפסלים בחוטי מתכת אם לא החשוב שבהם, של העידן המודרני וזאת מבלי שהתייחסנו לפיסול הקינטי – המוביילים.

קאלדר היה פסל, צייר, יצר ליטוגרפיות, תפאורות לתיאטרון, צעצועים שטיחי קיר ותכשיטים. הוא נולד בפנסילבניה ב 1898, בנו של אלכסנדר סטירלינג קאלדר, פסל ידוע שיצר הרבה, בעיקר בפילדלפיה ונכד לסב פסל (אלכסנדר מילן קאלדר) , סקוטי שהיגר לארה"ב בשנת 1868. פסלו הידוע ביותר של הסב הינו של ויליאם פן, הניצב מעל לבניין העירייה בפילדלפיה.

נאנט לְדֵרֵר קאלדר, אמו, הייתה ציירת פורטרטים. היא פגשה את אביו במהלך לימודיה באקדמיה לאומנות של פנסילבניה. הם התחתנו בשנת 1895 והיו להם שני ילדים, מרגרט, 1896 ואלכסנדר.

קאלדר נחשף לאומנות מגיל מאוד צעיר ואת פסלו הראשון, פיל חימר, הוא יצר בגיל 4. מגיל 9 לערך קיבל קאלדר סטודיו בכל מקום בו גרה המשפחה. הסטודיו הראשון שלו היה בפסדינה קליפורניה, ושם הוא יצר תכשיטים לבובות של אחותו משיירי חוטי נחושת שמצא ברחוב. בגיל 11 פיסל במתנה להוריו כלב וברווז כמתנה לחג המולד. הברווז נחשב לדוגמא מוקדמת לפסלים הקינטיים שלו (מתנדנד למגע). לאורך הילדות של קאלדר המשפחה עברה לא מעט מקומות מגורים, בעקבות עבודות שקיבל האב. את התיכון סיים קאלדר בסן פרנציסקו בשנת 1915. הוא סיים לימודי הנדסת מכונות ארבע שנים לאחר מכן והחל עובד במגוון עבודות החל ממכונאי הידראוליקה בספינה, כאחראי שעון עבודה במחנה כורתי עצים ואף ככבאי בחדר הדוודים של ספינה אחרת. בוקר אחד, בספינה זו התעורר קאלדר לא רחוק מחופי גואטמלה, וראה מצד אחד של הספינה ירח מלא ומצידה הנגדי את הזריחה. המחזה השאיר עליו רושם עז ומתמשך והוא יתייחס לכך לאורך כל חייו. זמן קצר לאחר מכן (1923), החליט להפוך לאמן כמקצוע.

קאלדר עבר לניו יורק בשנת 1925 עבד בעיתון ובאחת המשימות נשלח לצייר קרקסים. הוא נשבה בקסם הקרקס הפך לתחום עניין שיחזור כמוטיב ברבות מיצירותיו. בשנת 1926, עבר קאלדר לפריס וחי ברובע מונפרנס שם בנה צעצועים. לאחר מכן החל ליצור את "קרקס קאלדר" כשהוא מפסל בחוטי מתכת, חוטים גומיות ובד. הוא בנה את הקרקס כך שייכנס במזוודות והקרקס אכן התכנס לחמש כאלה. הוא הסתובב עם הקרקס תוך שהוא מעלה הופעות וזוכה להצלחה נאה משני צידי האוקיינוס האטלנטי. בשלב זה החל קאלדר לפסל את חבריו ודמויות בולטות של התקופה ושמו התפרסם כאמן חדשני. הוא שב לארה"ב ופיתח צעצועי עץ קינטיים. בשנת 1928 הציג קאלדר לראשונה בתערוכת סולו. במסעותיו בין ארה"ב לאירופה, באחד השיוטים, פגש את לואיזה, אשתו לעתיד והם נישאו בשנת 1931. בביקוריו בפריז בתקופה זו התחבר לאמני אוונגארד כחואן מירו ומרסל דושמפ. ביקורו בשנת 1930 בסטודיו של מונדריאן, השפיע עליו עמוקות וחיבר אותו לאומנות האבסטרקטית. ע"פ הביוגרפיות, במשך שבועיים לאחר הביקור הוא צייר אך ורק ציורי אבסטרקט, ובסופם של השבועיים החליט שהוא מעדיף לפסל מאשר לצייר. בסוף שנת 1931, חלה נקודת תיון נוספת בקריירה שלו כשקאלדר השלים את הפסל הקינטי המלא הראשון שלו ופיתח בזאת את האומנות הקינטית. הוא המשיך לעבוד על שני התחומים שפיתח הפיסול בחוטי מתכת והפיסול הקינטי. בשנת 1933 חזר קאלדר לארה"ב, לקונטיקט, ושתי בנותיו נולדו בשנים 1935 ו- 1939. בשנים אלה המשיך קאלדר להופיע עם הקרקס שלו, בנה תפאורות לבלט של מרתה גרהם וגם החל בצבירת נסיון בפסלי חוץ גדולים. במחלמת העולם השנייה, ניסה קאלדר להתגייס למארינס אבל בקשתו נדחתה. המחסור בברזל, חייב את קאלדר לעבור וליצור בעץ. הוא יצר יצירה מקורית שדושמפ כינה קונסטלציות. חלקי עץ מגולף מעוגנים בחוטי מתכת, על שמם של קונסטלציות הכוכבים. שנות הארבעים והחמישים של קאלדר היו פוריות מאוד. ב 1945 הוא יצר סדרת עבודות קטנה יחסית משאריות חומרים של עבודות גדולות יותר, ודושמפ שראה אותן בארה"ב, שמח כי הן ניתנות לפירוק והביא אותן לתערוכה באירופה בשנה שלאחר מכן. ז'אן פול סארטר כתב בקטלוג התערוכה הזו את המאמר המפורסם שלו, על המוביילים של קאלדר . בשנות החמישים החל קאלדר להתרכז בפיסול מונומנטלי. הוא עבר לגור בצרפת, וייצר באטלייה שלו דגמים. הדגמים תורגמו לפסלי ענק שנבנו תחת פיקוחו.  דוגמאות בולטות הן "125" לנמל תעופה קנדי , ה"ספירלה" לבניין אונסקו בפריז ו"האדם" לתערוכת האקספו במונטראול בשנת 1967. פסלו של קאלדר, פרופלור מכופף או בשמו הרשמי WTC Stabile הוצב בכניסה למגדלי התאומים בשנת 1971 , בצידו הצפוני. לכשנפתח ה BATTERY PARK  הוא הועבר לצד אחר ונהרס באסון התאומים. קאלדר נפטר בגיל 78 נובמבר 1976, מספר שבועות לאחר שנפתחה תערוכת רטרוספקטיסבה שלו במוזיאון וויטני בניו יורק. פורד, נשיא ארה"ב העניק לקאלדר, חודשיים לאחר מותו את אות הנשיא לחירות, האות הגבוה ביותר שהוענק לאזרח. עשור מאוחר יותר, בשנת 1987, הוקמה קרן קאלדר הפעילה עד היום.