אמרות שעשו הסטוריה

אמרות שעשו הסטוריה

"ואת קרתגו יש להרוס!" כך סיים קאטו הרומי כל נאום (קרתגו היתה אויבתה המושבעת של רומי באותה עת). 

"הגם אתה ברוטוס?" מילותיו האחרונות של יוליוס קיסר על בגידת חברו ובנו המאומץ, במחזה "יוליוס קיסר" של שייקספיר. 

"אילו אפה של קליאופטרה היה קצר יותר, פני ההיסטוריה היו משתנים" בלז פסקל, על ההיסטוריה, שמסובבים אותה לא רק הדברים הגדולים והנשגבים אלא אף השוליים, ואולי זהו עוקץ נגד הנשים ונגד הגברים הנופלים ברשתן. 

"אינני מסכים לדעתך, אך אלחם עד מוות כדי שתוכל להביע אותה", מימרה של וולטייר על חופש הביטוי. 

"אין לי את זכות הדיבור, אך יש לי את זכות הצעקה!" יוסף חיים ברנר, כשלא קיבל את זכות הדיבור באסיפה. 

"תנו לי נקודת משען וארים את העולם" ארכימדס, אחרי שגילה את "חוק המנוף". 

"אם אין לחם יאכלו עוגות", מרי אנטואנט (בציטוט שמיוחס לה אך לא אמרה) כמימרה שמעידה על חוסר רגישותו של המעמד הגבוה בצרפת שלפני המהפכה הצרפתית למצוקותיו של העם. מרי אנטואנט שילמה על כך ביוקר – היא הוצאה להורג בגיליוטינה. 

"אדם לאדם זאב" פלאוטוס על הטבע האנושי "Homo Homini Lupos". 

"אחרי המבול" חוסר אכפתיות למה שיהיה אחרי מותך, לואי ה-14. 

"המדינה זה אני" לואי ה-14 מביע תחושת גדלות. 

"האדם נולד בן חורין אך כל חייו אסור באזיקים" ז'אן-ז'אק רוסו בפתח ה"אמנה החברתית". 

"אין לי מה להצהיר פרט לגאוניותי" אוסקר ויילד במכס, ברוב צניעותו. 

"אין לי להציע אלא דם יזע ודמעות" ווינסטון צ'רצ'יל לעידוד עמו נגד המפלצת הנאצית. למען הדיוק, צ'רציל אמר, בנאום בפרלמנט ב-13 במאי 1940: I have nothing to offer but blood, toil, tears and sweat, אלא שבתרגום לעברית נעלם ה"עמל" (toil), שאיננו חלק מהתרבות העברית. 

"באתי, ראיתי, נצחתי" ("vini, vidi, vici"- במקור,בלטינית) יוליוס קיסר באגרתו הקצרה לסנט ברומא על נצחונותיו "הקלים" באסיה הקטנה. 

"מעולם לא הקדימני אלא בעל מלאכה אחת", מימרת הרמב"ם בשבח המומחיות. 

"הפור נפל", יוליוס קיסר בעת חציית נהר הרוביקון, שחולל תהליך בלתי הפיך. 

"לעולם אל תלבש את מכנסיך הטובים, כשאתה יוצא להלחם על האמת" (ד"ר שטוקמן ב"אויב העם" של הנריק איבסן). 

"אשמע בשמיים" , אימרתו של בטהובן בתגובה על חירשותו בסוף ימיו. 

"צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות", ניל ארמסטרונג, המילים הראשונות שנאמרו על הירח. 

"רק טיפש מוריש את כספו לרופאו", מימרה של בנג'מין פרנקלין. 

"מעולם לא היו מלחמות טובות או שלום רע", בנג'מין פרנקלין שידע שעדיף השלום הגרוע ביותר על המלחמה ה"טובה" ביותר. 

"ואף על פי כן נוע תנוע", גלילאו גליליי מצהיר שגם האינקוויזיציה לא תוכל לגרום לשמש להקיף את כדור הארץ. 

"אוריקה! (מצאתי!)" ארכימדס ממצה את חדוות הגילוי המדעי. 

"אל תקרא לאדם מאושר עד יום מותו", סולון על קרזוס מלך לודיה, ואריציה ל"לא לעולם חוסן". 

"בזמן מלחמה נאלמים החוקים", קיקרו. אימרה זו מוכרת יותר בנוסחה "ברעום התותחים שותקות המוזות". 

"כך חולפת לה תהילת עולם", מימרה שממחישה את ארעיותה של התהילה. 

"אנגליה מחכה שכל איש ימלא את חובתו", נלסון על אונית "ויקטורי" בקרב טרפלגר. 

"קל לי לדמות את סוקרטס לאלכסנדר מוקדון, אך לא את אלכסנדר מוקדון לסוקרטס", מימרה של מונטיין על עדיפות איש הרוח על פני הלוחם או המדינאי. 

"אני חושב משמע אני קיים" , ("cogito ergo sum"- במקור, בלטינית) רנה דקרט. חשיבתו של האדם מהווה את האינדיקציה הבלעדית לקיומו במציאות. 

"הכל זורם" ("Panta Rei"), יסוד תורתו של הפילוסוף היווני הרקליטוס שכונה "האפל" בגלל השקפתו שבני דורו מצאו מסתורית. טען גם שמאחר והמציאות כל הזמן משתנה , "אינך יכול להכנס לאותו נהר פעמיים". 

"עוד נצחון כזה ואבדתי!" , פירוס מלך אפירוס לאחר ספירת האבידות בקרב נגד רומי בשנת 279 לפה"ס . התברר לו שנצחון זה גרם לו לאיבוד חלק גדול מצבאו. מאז הפך הביטוי "נצחון פירוס" לביטוי שמציין הצלחה מפוקפקת שאינה מצדיקה את המחיר שהיה כרוך בה. 

"פועלי כל העולם – התאחדו!", קריאתם של קרל מרקס ופרידריך אנגלס למעמד הפועלים בחתימת המניפסט הקומוניסטי. 

"מסתבר שאלוהים ניצב לצד הצבאות החזקים", מימרה של וולטר. 

"מזל שאלוהים קיים, אחרת היה צריך להמציא אותו", וולטר בסרקזם קל. 

"פורנוגרפיה זה ענין של גיאוגרפיה" מהמונולוג של סקיני המתורגמן במחזה "בית התה של ירח אוגוסט". 

"להיות או לא להיות, זו השאלה", פתיחתו של אחד המונולוגים הידועים ביותר בתיאטרון, במחזה המלט מאת וויליאם שייקספיר. 

"תנו לי חירות או תנו לי מוות!", פטריק הנרי מתווה את סולם הערכים של מלחמת העצמאות האמריקנית. 

"מלחמה היא שלום. חירות היא עבדות. בערות היא כוח", ג'ורג' אורוול מציג את עקרונות היסוד של המדינה הטוטליטרית בספרו 1984. 

"כל החיות שוות, אך יש כאלו אשר שוות יותר", ג'ורג' אורוול על הכלל שמנחה את המדינות הקומוניסטיות, בספרו חוות החיות. 

"כולנו צאצאים של הקוף – אבל יש כאלה שזה נראה עליהם יותר" מארק טווין. 

"עדיף לשמור על שתיקה ולהיראות אידיוט, מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח את זה". (מארק טווין, 1882).