ביקורת מחזמר: הבית שלנו

ביקורת מחזמר: הבית שלנו  OUR HOUSE– בכורה, לראשונה בישראל  -מופע ססגוני וקצבי המבוסס על להיטי להקת מדנס הבריטית

מאת חיים נוי

הבית שלנו OUR HOUSE הוא מיוזיקל קצבי ותוסס, שופע מחולות ולהיטים, המועלה לראשונה בישראל והמבוסס על שיריה ולהיטיה של להקת מדנס הבריטית. המופע המועלה על ידי כ-35 משתתפים , שחקני בית צבי ותזמורת חיה, מועלה בתיאטרון רמת גן והוא מהווה מפגן תוסס של חוויה מרעננת ובסגולתו לגרום לכך שהקהל יוצא מן האולם, ממשיך לפזם את להיט המחזמר, הנושא את שמו- הבית שלנו.

להקת מדנס הייתה פופולארית מאד בבריטניה בשנות ה-80 ושיריה היו להיטים שהושמעו שוב ושוב. כמיטב המסורת של הפקת מחזות זמר, המבוססים על שירי להקות, דוגמת מאמא מייה המבוססת על שירי להקת אבבא, WE WILL ROCK YOU, המבוסס על שירי להקת הרוק האנגלית קווין והמועלים כבר שנים רבות באנגליה וברחבי העולם, כך הפך המחזאי טים פירת' את שירי מדנס למחזמר.

המחזה הועלה לראשונה בתיאטרון קיימבריג' בווסט-אנד בלונדון בסוף אוקטובר 2002 . המיוזיקל רץ במשך כ-10 חודשים וירד מן הבמה. במושגים שלנו, למשל, זהו הישג מעולה, אולם במושגים בריטים זהו כשלון. חרף זאת, זכה המחזמר ב-2003 בפרס לורנס אוליבייה היוקרתי וגם השחקן הראשון שגילם את התפקיד הראשי, מייקל ג'יבסון (כיום בן 30) זכה באותו פרס על תפקידו.  באותה הפקה גם לוהקו מספר זמרים מלהקת מדנס המקורית. אגב, הבכורה של אותו מופע נדחתה כמה פעמים, בשל "בעיות טכניות", וייתכן שאחת מהן הייתה כאשר צפיתי סוף-סוף בהצגה  – ספסל הנאהבים זינק לפתע במהירות לאורך המסילה, סוחף איתו את הכוכבת שלא פסקה לשיר. בבכורה בבית צבי ברמת גן, הייתה תקלה קלה דומה, כאשר הספסל נתקע בפתח הבמה בעוד חלקי מסך עוטפים מעט את הכוכבת אדווה פרץ שישבה עליו , שלא איבדה עשתונות ופסעה ברגל ובחיוך חינני למרכז הבמה , תוך המשכת התפקיד.

אגב, אותו ג'יבסון מההפקה הראשונה בלונדון זכה לרישום בספר השיאים של גינס כאשר החליף 29 תלבושות במשך ההצגה. בת זוגו להצגה הייתה יוליה גאי , שהופיעה במספר מחזות זמר ומאז לא הפציעה בתפקידים ידועים נוספים.

ב-2008 שוב עלתה ההפקה באנגליה , שם ערכה סיבוב הופעות ארצי עם כריס קרסוול וגווינט סטרונג בתפקידים הראשיים.

העלילה שרקח טים פירת' עוסקת בג'ו קייסי היוצא לדייט עם שרה וכדי להרשים אותה, הוא מבצע עבירה קלה. כאשר המשטרה מגיעה, עליו להחליט אם להימלט או להתמודד עם המעשה שעשה. משלב זה, העלילה מתפצלת לשניים ואנו עוקבים אחר העלילה מן הרגע שהוא מחליט לנוס ובמקביל צופים במה שאמור היה להתרחש, אילו היה מסגיר עצמו למשטרה. כמובן שהעלילה מקבלת תהפוכות ולבסוף מתמזגת , איך לא, לסוף הטוב, כולה שירה לרומנטיקה, לחיים ולאהבה.

למעשה המיוזיקל מתבסס על תנועה וריקודים ועל שירה.

אילן שטרום אחראי לבימוי ולנוסח העברי של המחזה וכן לחלק מן השירים. אילן שטרום הצליח להפיק מלהקת השחקנים הרעננה הפקה מרשימה והעמיד מספר תמונות מוצלחות במיוחד.

עוז מורג, הכוריאוגרף, הביא לבמה מפגן ססגוני ומפואר של מחול וריקודים, תנועה והעמדה שהיו מדויקים ומלאי חן ויופי.

אלווירה כוחנוף האחראית על ההדרכה הקולית , הפיקה מהלהקה שירה מלאת עוצמה וקולחת, נעימה וערבה במיוחד.

תמי כספי-אשל אחראית לנוסח עברי של חלק מן השירים, להדרכת מקהלה וסולנים והצליחה להביא לביצועים זורמים, מלאי הדר ומלודיים.

אדווה פרץ גילמה את שרה, חברתו של ג'ו. אדווה, שחקנית וזמרת, מחוננת, הצליחה להביא שירה קולית ערבה במיוחד, תנועות ומחול נעימים וביצוע משחק משובח ואמין. אחד השירים, היותר מוצלחים, היה קצר מידי, לא זכור לי אם כך היה במקור ודווקא אותו היא ביצעה ברגש נפלא.

ציון חורי כג'ו קייסי, מילא בעצם שני תפקידים מקבילים, כשהוא מחליף תלבושות, מעטים, בהתאם לתפנית העלילה המפוצלת. ציון הגיש משחק מאופק וזורם, השירה שלו קולחת, לא נוסקת במיוחד.

הילה הרלינג כאימו של ג'ו הפגינה גם משחק תיאטרלי משובח וגם שירה מוצלחת. הילה מתבלטת כשחקנית רבגונית ועם פוטנציאל רב.

אביב לירון הנפלא כקבלן פרסמן המתכנן לשפץ את רובע העוני הלונדוני, מביא גם משחק אמין ונעים ואפילו פוצח בשיר, בצורה מקצועית.

אפי מרדכי כאביו המנוח של ג'ו מפגין משחק נאות, אולי היה צריך להוסיף קצת יותר רגש ומימיקה.

אסיף מיימון כרייסי הפוחז הוא נעים ומוצלח.

יש לשבח את אלה רוזנצוויג ונגה מורג כזוג החברות, עם משחק , תנועה ושירה, טובים מאוד.

יעל נחום היא בעלת קול ערב והופעה מרנינה.

כמו כן הפגינו משחק והופעה מוצלחים מאיר בנימיני, רז מזרחי, ליאור גלרון התזזיתית וכל שאר חברי הלהקה הרעננים ומשובבי הנפש.

התפאורה של במבי פרידמן דומה כמעט למקור הלונדוני, נוחה ופונקציונאלית, עם דלתות נפתחות ומסילה חשמלית. התלבושות של קארין דוד יפות מאוד, בעיקר תלבושות הנשף והריקוד. אם כי דווקא תלבושתו של ג'ו היא סולידית מידי, אך כך היה גם בהפקת המקור.

התאורה של דולב ציגל היא מצוינת ומכסה את הבמה וגם את האולם, בהתאם לצורך ולאפקטים הנלווים.

הנגנים אפי שושני, ג'קי שרגא, גילי רוזנברג, גבי לפיד, רע מאיר, רועי רבינוביץ, ויאצסלב אייצלין, הם מעולים .

קרדיטים נוספים מגיעים לדגן אשל וענת שניידרמן על נוסח עברי לחלק נוסף של השירים, אפי שושני – ניהול מוזיקלי.

הקהל שהגיע להצגה הורכב ממגוון גילים, צעירים ובוגרים, אך גם מאנשים מבוגרים וראיתי גם מבוגרים מאוד. לא הבלגתי ושאלתי מה מריץ אותם לראות מיוזיקל בסגנון כזה והתשובה הייתה שהם פשוט מכורים לז'אנר הזה.

אין ספק שהמיוזיקל "הבית שלנו", אינו מסוג מחזות הזמר הקלאסיים וגם לא מהחדישים שבהם, אינו מתיימר להיות פסגת המשחק והנאמברים המוזיקליים. אולם הוא בהחלט נותן תמורה מלאה לערב של "כייף", לחוויה של מיוזיקל תוסס ורענן ועם הבטחה שכל אחד ימשיך לזמזם את שיר הנושא עוד זמן ממושך.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.