ביקורת: מימונה, תיאטרון בית ליסין

ביקורת: מימונה, תיאטרון בית ליסין – מחזה ישראלי עכשווי, בועט ומרגש

מאת חיים נוי

"מימונה" מאת חנה אזולאי-הספרי בתיאטרון בית ליסין הוא מחזה ישראלי עכשווי, בועט ומרגש . הבמאי כפיר אזולאי הצליח ללהטט עם חבורת שחקנים מעולה והפיק הצגה קולחת שאין בה רגע דל, מצחיקה ועצובה, נושכת ונוגעת לכולנו.

המוזיקה המפעימה של אורי וידיסלבסקי לפיוטים ולנעימות הרקע משדרגת את ההפקה והופכת את הצפייה לחוויה תיאטרלית מרשימה.

חנה אזולאי-הספרי כתבה מחזה על משפחה ישראלית טיפוסית , ממוצא מרוקני, לכאורה ,המתכוננת למימונה. חנה הצליחה לרקום עלילה מיוסרת ומותחת, רוויה בהומור ובעצב, מטפלת בכל קשיי החברה ובדור הצעיר . אין זו פסגת היצירה התיאטרלית ואולם יש בהצגה כל מה שנחוץ כדי ליהנות, להתרגש ולהזדהות עם נפתולי העלילה וגיבוריה.

כפיר אזולאי הצליח במה שלפעמים נוגס בקצב של הצגה וההפקה היא קולחת ואינה בולמת לרגע, אין בה השהיות או רגעים מתים ובזכות השחקנים אנו נותרים עם מנה גדושה של הנאה.

מקסים דהן הוא רודן משפחתי המתעמר בבני ביתו ודורש מהם צייתנות וכבוד חד כיווני, אליו. אשתו הלוקה בתסמינים רפואיים בלתי מזוהים, היא האישה הקטנה הנותנת שיתעללו בה – אבל עד גבול מסוים שאחריו היא מורדת. הבת הצעירה רובצת במיטה ביום וערה בלילה, משוטטת ברחבי הפייסבוק ומשטה בבחורים צעירים. הבן הבכור הוא לוחם בשחיתות ירוקה ומעמיד בסכנה את נישואיו. הבת הגדולה מהססת לספר לאביה את שכולם יודעים על נטיותיה המיניות ועל רצונה להקים משפחה חד מינית. לקלחת הזו מגיעים שר מושחת שמכיר את מקסים מנעוריו ואביו המנוח שמגיח בלילות ומגלם את המשולח ומנעים בזמירותיו הנכנסות ללב. ובתווך עומד מקסים שיודע את האמת המרה: הוא על סף משבר כלכלי, שקוע בחובות והמפעל היחיד שמעסיק אותו – עלול להסגר בשל השתקת פרשיית איכות סביבה ושחיתות שלטונית.

מתי סרי הוא אבי המשפחה והוא מגיש דמות נוקשה וחזקה, אבל בתוך תוכו הוא דווקא עדין נפש ורחמן. מתי הוא שחקן מצטיין והופעתו היא מרשימה ביותר לאורך כל ההצגה.  קולו הרועם דווקא מסייע בגילום הדמות הפרימיטיבית שמתגלה לבסוף כאב שקול המעוניין בשלמות המשפחה ואושרה. מתי סרי הוא שחקן משכמו ומעלה והתפקיד מגולם בצורה מעוררת הערצה.

שרה פון-שוורצה מגלמת את האישה המרוקנית וזה קצת הזוי. לא עבור שרה. שרה פון-שוורצה היא חיית במה ענקית ומשחקה המרגש והמוצלח מבהיר, כי מדובר בשחקנית מצוינת.

הדס מורנו כעלמה דהן, הנערה המתבגרת, היא תגלית ההצגה . הדס מצליחה להפיק דמות אמיתית ומרשימה ומשחקה הקולח הוא מוצלח מאוד ואין ספק שיש לה פוטנציאל אדיר. הדס משחקת נהדר.

ליז רביאן כבת הבוגרת משחקת באופן מרנין ונעים. היא סימפטית ומשחקה מוגש ללא מאמץ ובצורה מוצלחת וטובה מאוד.

דרור דהן הוא דור דהן, כמה מפתיעה הזהות בשמות. דרור מצליח בחלק השני של המחזה בעיקר להפגין משחק ראוי ומשובח וקטע המאבק בינו לבין אביו הוא משיאי המחזה. דרור מפגין משחק משובח.

גלי בן גיאת כארוסתו, השוקלת את ביטול החתונה היא נעימה וטובה מאוד והתפקיד מבוצע על ידה ברוב כשרון.

עמנואל חנון כאביו המנוח של מקסים המגיע לעוץ לו עצות ומנעים מפיוטיו – הוא מצוין ומעולה. זהו תפקיד אפיזודי המגולם לעילא ולעילא והשירה היא נפלאה.

ערן עצמון עיצב את התפאורה המעולה והפרקטית. אולה שבצוב אחראית לתלבושות היפות , בעיקר של הבנות. עדי שימרוני עיצבה את התאורה היעילה והראויה.

אורי וידיסלבסקי אחראי למוזיקה הבלתי נשכחת והמרגשת.

אין ספק כי "מימונה" הוא מחזה מעניין ורווי רגש , בהחלט מעלה חיוכים ברגעים מסוימים ומצליח לעורר את בלוטות הדמעות במהלך העלילה. השילוב של שחקנים מוצלחים עם תוכן שנוגע לכולם וכתיבה קולחת ומוצלחת, הם גם בידור במיטבו וגם רגע להפנמה ולהסתכלות סביבנו.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות הידיעות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.