בניית הגיטרה הקלאסית ואומנות הLutherie – בניית כליי נגינה בעבודת יד

במקצועי אני בונה גיטרות קלאסיות וכליי מיתר.

השם המסורתי למקצוע בונה כליי מיתר הוא luthier שמקורו בצרפתית ופירושו בונה לוטים – luth maker  , אשר היה הכלי הנפוץ ביותר בזמנו  בצרפתית luth או  lute באנגלית.

עבודתי נעשית בפרטיות בית המלאכה הקטן שלי והינה עבודת יד.אני עובד לבד ושואף לייצר כ12 גיטרות בשנה מלבד מאות התיקונים והשיחזורים שאני מבצע על גיטרות מנדולינות כינורות ושאר כליי המיתר.

למה המקצוע הזה עדיין קיים כאשר למפעלים יש אפשרות לייצר מאות ואלפי גיטרות ביום?

כיוון שבפרטיות בית המלאכה שלו, לבונה הכלי המוסיקלי יש אפשרות לתת את מלוא תשומת ליבו לכלי אחד בכל רגע נתון.    מילת המפתח כאן היא 'תשומת לב'.

תשומת הלב מאפשרת התעדנות מתמדת של החושים. השתפרות מתמדת של הידיים, אימון מתמיד של הדמיון והיצירתיות.

הluthier בוחר להתפרנס ממשלח היד הקשה הזה.

סביר להניח שתשוקתו ואהבתו לכלי אותו הוא בונה, לתהליך היצירה ולמוסיקה המופקת ממנו הן שהביאוהו למקצוע הזה.  אכפת לו מאד, לפעמים עד אובססיה, מכליי הנגינה שהוא מפיק וכיוון שאכפתיות מביאה לאיכות מגיעים לעיתים בוניי הכלים הוותיקים לרמה הגבוהה ביותר מבחינה מבנית אקוסטית אסטטית ורוחנית,   לרמה שנדמה כאילו כל מה שהם בונים נבנה בלא שום מאמץ, כטבע שני, כמעט בזלזול ובכל זאת מביאים אותי, לכשאני נתקל בכלי כזה, להתעלות.

זהו ניסיוני האישי בכל אופן ועליי להבהיר שזהו בשום אופן לא רומנטי גרידא . זאת עבודה סיזיפית, קשה, מתסכלת, מדבקת, נוראית,מעייפת, בלא שום בטחונות חומריים ולא מתגמלת כספית. אך בכנות –  לא הייתי חולם לעסוק באף מקצוע אחר.

יש מקום לגיטרות מכל הסוגים והרמות. נגנים בהתחלת דרכם למשל זקוקים לגיטרות ב300 שקלים. יש מקום לגיטרות מפעל זולות בינוניות ויקרות. יש מקום לבתי מלאכה גדולים המעסיקים כמה עשרות עובדים ומפיקים כלים ספק בפס ייצור ספק בעבודת יד, ויש מקום לluthiers , הבונים בדר"כ מספר מצומצם מאוד של כלים בשנה, נותנים לכל כלי את מלוא תשומת הלב ומנסים להיות ערים לדקויות בעבודה.

תשומת לב לדקויות בעבודה ואכפתיות ! זהו ההבדל הגדול ביותר בין גיטרה בעבודת יד ומיליוני הגיטרות המיוצרות על פס ייצור במפעל

אם לא אשים לב לכל גרם עץ, לכל שינוי לחות בחדר, לכל זוית חיתוך, לצלילים ההולכים ומשתנים של העץ תוך שאני מקציע אותו,

אם לא אשים לב למה שהחושים שלי אומרים לי על החומר שאני עובד בו ולא אתן מחשבה לנגן אשר הזמין את הכלי הספציפי אותו אני בונה – למידותיו, לרצונותיו, לסגנון נגינתו,

אם לא אשים לב ואשתפר תמיד במתן תשומת הלב – לא תהא לי ,לדעתי, סיבת קיום בתור בונה גיטרות ואין אני שונה אז מפועל ייצור במפעל.

הטכניקות שאני משתמש בהן הן ברובן מסורתיות וחלקן כמו השימוש בדבק בעליי חיים להדבקת הכלי והשימוש בשלאק לגימורו הן בנות אלפי שנים.

אני נהנה לעבוד בתוך המסגרת הלא סלחנית של המסורת כיוון שהיא המאתגרת אותי ביותר, ומציאת ביטוי אישי בתוכה מתבטאת בדקויות עדינות .

הנגנים להם אני בונה את הכלים –  הנגנים הקלאסיים ונגניי הפלמנקו הצועני, על כמה שהם שונים באופיים,הם גם התובעניים ביותר והרגישים ביותר מניסיוני לדקויות הגיטרה שלהם. הם לא סלחניים ונחמדים אלא עניינים בביקורת שלהם כלפי העבודה שלי וזה מאפשר לי להשתפר מגיטרה לגיטרה.

הגיטרה היא המדיום דרכה הנגן מוצא דרך להתבטאות אישית, אומנותית ורוחנית.

הגיטרה הקלאסית בנויה מעץ.

עץ הוא אלמנט חי. הוא מתנפח ומתכווץ, הוא זז ומתקשת. העץ נושם.

הגיטרה נושמת. לוח התהודה,המקבל את אנרגיית המיתר דרך העצם הממוקמת בגשר, נע בדפוסים מסובכים להפליא כשהגיטרה מנוגנת ומרעיד ומרטיט גם את מסת האוויר בכלי ואת הגב המרעיד את מסת האוויר ואת לוח התהודה.

נהוג לתאר ארבע מסות רעידה עיקריות כשמדברים על הפקת צליל בגיטרה : 1.לוח התהודה 2.גב 3. האויר בתוך תיבת התהודה. 4. האויר מחוץ לגיטרה אך בקירבתה.

אך למעשה כל מ"מ של עץ בגיטרה רוטט ו"מדבר" כשהגיטרה מנגנת. שימו יד ליד ראש הגיטרה בלי כלל לגעת בה ותוכלו להרגיש ויברציות. שימו ידכם מעל פתח התהודה. ניגעו בעדינות בכל חלק של הגיטרה שכביכול לא פעיל אקוסטית כמו הצדדים או הראש והרגישו אותו זז. הניחו ידכם על אותו חלק כך שהוא לא יוכל לרטוט והקשיבו לשינויי העדין בטון של הגיטרה.

הכל חי ונושם בגיטרה רגישה. כל גרם של עץ חשוב.

בתנוחת הנגינה הקלאסית הגיטרה נשמעת שונה מבשאר התנוחות (לרוב עשירה יותר) כיוון שהנגן לא מצמיד את גב הכלי אל ביטנו ומאפשר לו לרטוט ולתרום את הגוון שלו לצליל. (לכן אני לא מוצא שום טעם בלבנות גיטרה עם גב מברזיליאן רוזווד(Dalbergia nigra) למשל הנחשב כה עשיר בצליל המופק ממנו, כה זכוכיתי ופעמוני, אם בנגינתו הנגן מצמיד את הגיטרה לבטנו ומונע מהגב להישמע).

הבדל זה יהיה בולט יותר בגיטרה רגישה יותר ובולט פחות בגיטרה מאסיבית ולא רגישה.

רובנו מעולם לא נחשפנו אל גיטרות רגישות באמת. רובנו לא החזקנו בידינו גיטרה הנבנתה לגמרי ביד במובן המקורי של המילה (בניגוד לגימיק של בתי מלאכה גדולים ומפעלים קטנים המתפארים שחלק מהעבודה נעשתה ביד). רובנו מעולם לא ניגנו על גיטרה שהדירה שינה מעיניי היוצר שלה ושנבנתה באכפתיות. רובנו על כן לא מודעים עד כמה חיה, רגישה וצובטת לב יכולה הגיטרה להיות.

האתגר שלי בתור בונה הגיטרה הוא להיות רגיש לחומרים בהם אני משתמש ולהרגיש מתי המאסה של לוח התהודה, הגב וסך כל הכלי הגיעה לנקודה הקריטית בה היא יכולה להגיב בצורה מקסימאלית אך לא כאוטית וחסרת שליטה וכמובן להחזיק מעמד תחת עומס המיתרים למשך שנים רבות ככל האפשר.

כדי להצליח במלאכה כביכול פשוטה זו נדרשות שנים רבות של עבודה ,משמעת עצמית וחידוד ועידון החושים. אין קיצורי דרך !   קצות האצבעות והאוזניים של הבונה חייבות ללמוד לקרוא את העץ במהלך העבודה, לפרש את הצלילים שהוא מפיק ולדעת מתי סך כל הכלי, לא כאוסף חלקים רנדומאלי אלא כיצור שלם ואורגני , הוא בשיאו ומוכן לקבל את המיתרים.

חשוב לי שאוהבי הגיטרה בישראל יהיו מודעים שישנם בארץ מספר, אמנם מצומצם, של בונים המקדישים עצמם לבניית הכלי, לשיפורו ולשיפורם.  אני חושב שזאת יכולה להיות חוויה אדירה לנגן לשבת עם הבונה, לתכנן איתו את הכלי, להתאימו למידותיו וסגנונו ושיגיונותיו ולראות את הגיטרה נוצרת מול עיניו שלב אחרי שלב;