ג'אז – סקירה

האם Steamin' with the Miles Davis Quintet (פרסטיג', 1956) הוא אלבום של גרסאות "כיסוי"? אין בו שיר מקורי אחד של דיוויס. אך כמובן, ביצוע יצירות של מלחינים אחרים הוא סימן ההיכר של נגני הג'אז. הרעיון של גרסאות "כיסוי" הוא מודרני יותר ושימושו היום במוזיקת ג'אז מעלה את ה- rock-weaned hipsterהאירוני, אשר דוגמא ממנו ניתן לראות בהשאלות ה-Bad Plus מספרי השירים של Black Sabbath או נירוונה.

כעת, הגיטריסט מנו קודג'יה נכנס לזירה עם אלבום גרסאות "כיסוי" משלו. במבט ראשון, נראה שקודג'יה, אשר שואב את השראתו במידה רבה מהגיטריסטים הרוקיסטים ג'ימי פייג' או ג'ימי הנדריקס כמו גם מנגני ג'אז, מתאים   לתיאור של po-mo pop-savvy slacker; אך רושם זה הוא מוטעה. באלבום זה יש רגעים קלילים אך הוא אינו ערמומי או אירוני.

למרות שלעיתים קרובות הסולואים של קודג'יה מייללים במיטב המסורת הרוקיסטית האלקטרונית, הקריירה שלו היא של נגן ג'אז נחוש, עם תשומת לב מדוקדקת לאמנות שבדבר. הקלטת שלושת האלבומים שבהם הוא הנגן המוביל ארכה כמעט חמש שנים, כשבכל אלבום היתה הקפדה על העריכה והביצוע. כמו אלבומיו המוקדמים יותר, Songlines (בי-ג'אז, 2006) ו- Manu Codjia (בי-ג'אז, 2009), Coversבנוי סביב הפורמט המושך של שלישיית ג'אז אקוסטי עם כלי נגינה אלקטרוני מוביל. הבס והתופים מתנגנים ברגש, בעוד הקול המרהיב של הגיטרה האלקטרונית של קודג'יה מוצג לאורך כל המיקס. כמו תמיד, הוא נגן סולו יצירתי הדואג לצורה ולמרקם של הצלילים כמו גם למילים המלודיות. החידוש שבנגינתו בדיסק זה דומה לזה של ג'ון סקופילד מחוספס יותר.

המתופף פילפה גרסיה, אשר היצירתיות שלו פורצת ב-Manu Codjia, לעיתים נשמע חסר השראה לאור המקצב הפשוט יותר של המוסיקה כאן. השיר "Beat It" של מייקל ג'קסון מקבל מקצב קדמי שנון המטשטש את מרכיבי הרית'ם אנד בלוז של השיר. בפסקול Evans ניכרות נגיעות הג'אז בעוד במקומות אחרים דבק גרסיה בדפוסי הרוק המשמימים במידת מה.

חלק מהשירים מתחילים יפה עד מאד, כמו "Martha" של טום ווייטס, "Hallelujah" של לאונרד כהן או "Redemption Song" של בוב מארלי הנאמן לאופי העממי המקורי שלו, אך מגיעים לאתנחתא שבה חל פיצוץ פסיכודלי (בשיר נוסף של בוב מארלי שנמצא בדיסק, "Natural mystic", נחשפת שורת בס אשר מקורותיה במוטיב הבס היומרני מתוך "Acknowledgement" של ג'ון קולטריין ב-A Love Supreme(איפולסל, 1964)). אחד התענוגות שבדיסק הוא שיר הג'אז ה"טהור" היחיד "Children's Play Song" , יצירה פחות מוכרת של ביל אוונס משנותיו ב-Verve.

מרבית היצירות באלבומיו הקודמים של קודג'יה היו מקוריות – יצירות אליפטיות עם סיום פתוח המזכירות את אלו של מיילס דיוויס משנות השישים. גרסאות ה"כיסוי" הן נגישות ועשויות למשוך קהל מאזינים חדש לעבודותיו של גיטריסט זה; קהל זה לא יתאכזב ממה שיש לקודג'יה להציע.