ג'אם תיאטרון פלייבק

כבר שלושה חודשים שאני פוגשת כל יום ראשון אנשים מדהימים שהחליטו שפעם בשבוע, למשך שעתיים וחצי, מותר לשים את הנורמות והגבולות בחוץ, לעלות על כנפי הדמיון ולעוף למחוזות חדשים. וכל זה בהנחיה המלטפת של עומרי כהן, שיודע כיצד לתת לילדיו "לשחק עם העננים" ככל שירצו, ובו זמנית לפתח מקצועיות וטכניקות שגורמות לפנטזיה לדבר עם המציאות ולעיתים גם להשפיע עליה ועל הדרך שאנחנו תופסים אותה.

אבל ג'אם… ג'אם זה כבר משהו אחר. זה כבר אומר לעזוב את הבסיס הבטוח של חברי לקבוצת הפלייבק, שחיבוקם עוזר לי לעוף רחוק יותר ויותר, ולהיפתח ולהכיר אנשים חדשים, חוויות חדשות, סיפורים חדשים,  יצירתיות חדשה. זה קצת יותר דומה למופע תיאטרון פלייבק. זה קצת מפחיד, אבל פחד מהסוג הטוב. פחד כזה שיודעים שמשהו מגניב הולך לקרות, כמו כשמחכים בתור לרכבת הרים בלונה פארק. אז באמת היה ערב שונה. הגיעו אנשים חדשים, פנים חדשות, עולמות חדשים, אבל בעיניהם של כולם נראה ניצוץ יצירתיות וסקרנות לאן יישאו אותנו הערב כנפי הדמיון של הפרטנרים החדשים.

לצורך הכרות ראשונית התחלקנו לקבוצות קטנות, בה כל אחד בתורו סיפר סיפור אישי ושאר החברים ביצעו שיקופים לסיפור, מעיין קטעים תיאטרליים קצרים של הסיפור שסיפרנו. היה מרתק לשמוע את הסיפורים שהעלו שאר המשתתפים בתת הקבוצה, לגלות שמה שקורה אצל אחרים קצת דומה למה שקורה אצלי, לעשות שיקוף לסיפורים ולהביא אותם בזווית קצת שונה אבל קרובה, ובסוף לשמוע שהמספר נהנה מהשיקוף, וגם הבין ממנו כמה דברם על עצמו.

כשסיימנו את סבב השיקופים חיכו לנו ארבעה כיסאות שיצרו במה, ומולם מעגל כיסאות המחכה ל"קהל". כולנו התיישבנו בקהל והסתקרנו לשמוע מי המספר הראשון שיעלה מול כולם. עומרי דיבר על השקט שלפני בואו של הסיפור הראשון. השקט שמביא איתו את הזמן הדרוש לסיפור "להתבשל ולהבשיל", הסיפור הראשון שממנו יצאו סיפורים נוספים כחוט שני המחבר בין הסיפורים השונים, והיתה תחושה של התרגשות וסקרנות, באיזה נושאים יעסקו הסיפורים היום?

המספרת הראשונה שעלתה לספר את סיפורה, סיפרה בלב כואב על השידה הישנה שאותה היא רוצה לזרוק כבר זמן רב, שידה שעומדת בחדרה ומאמצת אליה את כל הבגדים המתנגדים לרעיון השהיה בארון. היא סיפרה שאפילו נקטה בצעדים מרחיקי לכת ופרסמה את השידה באתר יד שנייה אך אף אחד לא חזר אליה והשידה נשארה במקומה ואיתה הבגדים שעליה. תוך כדי הסיפור הסתכלתי על ארבעת השחקנים שעלו לבמה. רואה אותם מקשיבים לסיפור בחיוך מבין ומזדהה, וחושבת כיצד לעזאזל יצליחו להעלות שיקוף לסיפור נוגע שכזה, אך שכולו על חפצים דוממים ובלי מקום לדינמיקה בין אנשים.

הופתעתי! השיקוף שהועלה הכניס אותי לעולם של פנטזיה שבו השידה והבגדים של המספרת קיבלו חיים והתחילו לדבר, מעוכים אחד על השני. המכנסים והחולצה מתלוננים על חוסר הנוחות שנכפה עליהם, והשידה הנאמנה מנסה להשקיט אותם ולהגן על כבודה של המספרת. בהמשך השיקוף הגיע הבוקר והשחקנית שמשחקת את המספרת ("הפרואקטור"), התעוררה משנתה וניגשה לשידה על מנת לנבור בין הבגדים ולחפש לעצמה פריט לבוש. כמו "דורותי בארץ הפלאות", היא רואה שהבגדים חיים, מדברים  ומבקשים ממנה לחזור למקומם הטבעי – על המתלה בארון. מלאת חמלה מסכימה השחקנית שמשחקת את המספרת ותולה את הבגדים במקומם, חזרה בארון. כאשר בכל תליה,הבגדים מוציאים אנחת רווחה. לעומתם, השידה לא מרוצה. קר לה ולבד לה ולכן היא מייצרת אצל הגיבורה רגשות אשמה על כך שראתה איזשהו פרסום עליה באינטרנט. השחקנית שמשחקת את המספר, שיודעת סדר עדיפויות מהו, מתחילה להסיר את הבגדים מהמתלה ולהחזיר אותם חזרה למקומם הראשוני, חזרה לשידה.

שיקוף קסום זה גרם לכולנו להודות בחצי פה שגם בביתנו יש איזשהו חפץ שמתנדב לספוג את כל הבגדים שמחכים לתליה, אבל כנראה שלא יגעו לשם בזמן הקרוב. באמצעות שיתוף של הקבוצה, פתאום מסתבר שהשידה של המספרת היא בדיוק כמו כיסא של אדם מהקהל ובדיוק כמו ספה ישנה של אחר. פתאום אני חשה פחות אשמה על כך שגם אצלי הדברים לא תמיד מונחים במקום.

מסיפור על "מערכת יחסים המלווים ברגשות אשמה עם שידה", עברנו לסיפור הבא. עלה מספר נוסף שסיפר על "מערכת יחסים המלווים ברגשות אשמה עם ידידה". הוא סיפר על הרצון שלו להיות שם בשביל ידידה שלו שנמצאת בתקופה קשה, על הרצון להגיש כתף לבכי שלה, אך משהו מונע זאת ממנו.

המספר מתבקש על ידי המנחה לבחור את השחקן/ית שישחק אותו ואת השחקן/ית שישחק את ידידה שלו. המספר בוחר שחקנים, מפסל אותם על הבמה ונותן להם משפטים מובילים המייצגים את תחושותיו ואת עולמו הפנימי. בשיקוף, השחקנים גרמו למפגש בין המספר לידידה שלו להתקיים. המספר מגיע לידידה, נמצא לצידה ונותן לה את התמיכה. הוא מספר לה על הקושי שלו ואומר לה שהוא מבין שהיא צריכה שהוא יהיה שם בעבורה.  ניתן רק לדמיין איך הרגיש המספר כאשר הוא רואה את עצמו עושה את המעשה עליו הוא חושב כל כך הרבה. הרגיש שניתן היה לעשות שם את טכניקת "פסיכופלייבק", כלומר לעלות את המספר על הבמה על מנת להחליף את השחקן ששיחק אותו, אך עומרי בחר להמשיך לסיפור הבא ולא לפתוח את הפלייבק לפסיכודרמה.

הגיע הזמן לבחור עוד מספר, ולמרות שהייתי נוטלת סיפורים בתחילת המפגש, התחלתי כבר להרגיש כיצד גועשים בי הסיפורים שלי. כנראה בעקבות הסיפורים שנגעו בי ועסקו בנושאים בהם גם אני עוסקת, הרמתי את היד ובחרתי לשבת על כיסא המספר, לספר את הסיפור שלי. סיפרתי על ידיד טוב שלי שכל מפגש איתו מסתיים בלחיים כואבות מרוב צחוק. אך עם הזמן היחסים הסתבכו והשאירו את הידידות בצד הדרך.

בעקבות הסיפור, השחקנים העלו שקופים לסיפור שלי. לשיקוף הראשון, עלו שני שחקנים אותם המנחה נתן לי לבחור מבין משתתפי המפגש. בחרתי בבחורה שנראתה לי הכי מתאימה שתשחק אותי ובבחור שהיה בגילו של ידיד שלי והזכיר לי אותו. השיקוף אותו שיחקו השחקנים, זרק אותנו לעתיד הרחוק ודימה פגישה מיקרית ביני ובין הידיד, פגישה בה הסתבכות היחסים נשכחה והידידות שנקטעה חזרה להיות כמו בעבר. בשקוף אחר, השחקנים ששיחקו אותי ואת הידיד, היוו שני קצוות של סקלה המתקדמים על הבמה באיטיות אחד לכיוונו של השני, ותוך כדי התקדמות חושפים את רגשותיהם במקביל, כאילו מדברים אחד עם השניה ומבטאים תחושות ומחשבות שלא מצאו מקום להאמר. השיקופים השאירו אותי עם הרגשה נעימה מהתרחיש הדמיוני בתקווה שבעתיד דברים יסתדרו מעצמם, ועם זאת, נשארתי עם חומר למחשבה משיקוף בו השחקנים חשפו את רגשותיהם אחד לשני.

תורו של המספר האחרון הגיע. שלושה שחקנים עלו לבמה ונשאר מקום לשחקן נוסף. אני מוצאת את עצמי ניצבת בדילמה קשה, האם לעלות לבמה ולהציג את השיקוף הבא עם האנשים היצירתיים שכבר תפסו את שלושת כיסאות הבמה, או להישאר ב"קהל" וליהנות מזווית מלאה של עוד פרץ יצירתיות. בסוף החלטתי לעלות, וכמו בכל פעם בה אני עולה לבמה, האדרנלין שנשאר אצלי אחרי שמסתיים השיקוף, והמבט המודה של המספר, גורמים לי להבין שעשיתי את הבחירה הנכונה בכך שבחרתי לשחק, ומשאירים בי רצון של עוד.עד למפגש הפלייבק הבא.

מפגשי ג'אם פלייבק מתקיימים אחת לחודש במרכז פסיכופלייבק ביום שלישי הראשון של כל חודש. הפעילות מתאימה לכולם, למתעניינים סקרנים ללא כל ידע בתיאטרון או טיפול, שחקני תיאטרון פלייבק מנוסים, שחקני תיאטרון שרוצים להכיר את השיטה, מטפלים בפסיכודרמה, דרמה תרפיה, פסיכולוגים, טיפול בתנועה ושאר אומנויות.