גילה אלמגור-כשרון ואנושיות

שחקנית תאטרון וקולנוע ישראלית ששלחה ידה גם בכתיבת ספרים ותסריטים, נולדה ב1939 בפתח-תקוה.

סבלה מילדות קשה, אביה נהרג בידי ערבי כשימש שוטר במשטרה הבריטית, ואימה היתה חולת נפש. כשגילה היתה בת 13 אמה התחתנה בשנית והיא נשלחה לפנימיה בכפר הנוער "הדסים", אך מקץ שנתיים החליטה להיות עצמאית ועברה לגור בתל-אביב, ליד תאטרון "הבימה" , שכן כבר אז רקמה חלומות להיות שחקנית. בגיל 17 הופיע בהצגתה הראשונה במסגרת "הבימה", "בעור שיננו", לאחר שעברה את בחינות הקבלה לתאטרון בהצלחה. לאחר מכן השתלמה בבית הספר למשחק של תאטרון "הבימה" , ואחר כך נסעה ללמוד משחק בחו"ל, בבית הספר של לי סטרסברג.

מששבה ארצה בגיל 26 החלה להופיע בסדרת הצגות תיאטרון וסידרת סרטי קולנוע, שהעניקו לה את התואר "מלכת הסרט הישראלי".

הצגות בולטות בהן השתתפה :"הכלה וצייד הפרפרים", של נסים אלוני, וכן גילמה את הזמרת מאריה קלאס בהצגת "הבימה". בין הסרטים הרבים בהם הופיעה: "מלכת הכביש", "סלח שבתי", "אלדוראדו" (בו שרה את שיר הנושא), ועוד (קרוב ל-40 סרטים). הסרט "הקיץ של אביה" בו כיכבה , היה סרט שהתבסס על ספר שכתבה , והיווה אוטוביוגרפיה שלה.

אלמגור כתבה ספר נוסף בם "עץ הדומים תפוס" , על רקע סיפור ילדותה ,שהפך גם הוא לסרט ב-1992.

גילה אלמגור יודעת לבטא את אישותה המיוחדת כשחקנית, ומצליחה לגלם כל דמות בצורה המשכנעת ביותר, החל מזונה ב"מלכת הכביש" ועד העובדת הסוציאלית ב"סלח שבתי", שעושה מאמצים עילאיים לתפקד מול חיים טופול בסרט.

בחייה הפרטיים גילה אלמגור היא אשה יפה ומטופחת, אשר מקרינה חוץ מהיופי החיצוני שלה יופי פנימי. היא פועלת ללא ליאות למען הקהילה ,מסייעת לילדים חולים, ובין היתר הקימה את "קרן המשאלות של גילה אלמגור", שנועדה למלא משאלות של ילדים מוכי גורל.

גילה אלמגור הנשואה לדוד אגמון מנכ"ל "הבימה" משמשת גם חברת מועצת העיר תל-אביב, וכן בתפקיד יו"ר ועדת התרבות שלה.

בין אותות ההערכה שקיבלה על פועלה:

פרס רובינא למשחק 
פרס האוסקר הישראלי(על תרומה לקולנוע הישראלי ב-1997) 
אות הוקרה על מפעל חיים (במסגרת פסטיבל הסרטים החיפאי 1999 ) 
אות הנשיא למתנדב" (1996) 
גילה אלמגור תקבל את פרס ישראל בתחום הקולנוע ביום העצמאות תשס"ד.