גיל שנתיים הנורא – איך מתמודדים עם דובון הלא לא הקטן

לגדל ילדים זה אתגר ארוך ומתמשך שגובה מאיתנו המון כוח. כמובן שזה שווה את זה, אבל התהליך יכול להיות קשה ומייגע, כזה שמוציא מאתנו תסכולים, כעסים ולילות מבוזבזים. לגדל תינוק ולחוג סביבו 24 שעות ביממה זו אכן עבודה קשה מאוד, אך כאשר הם מגיעים לגיל שנתיים, גיל בו הם יותר מתמיד מביעים את עצמם ואומרים לא כמעט על כל דבר – זה הרבה יותר קשה!

השקעה בהכנה ולימוד של גיל שנתיים יעזור לנו להתמודד מול גיל שנתיים הנורא ולצלוח אותו בהצטיינות יתירה!

הבנת הקושי בגיל שנתיים – שלב נוסף בהתפתחות הילד

בסביבות גיל השנתיים הבנת השפה כבר די מפותחת, יש תחושה של עצמאות ומתגבשת אצל הפעוט דעה כמעט על כל דבר, הם הולכים אל גני ילדים ומגבשים את אישיותם שם. יש לו רשימה של דברים שהוא אוהב ולא אוהב, והוא יעשה לנו "דווקא" בדיוק בזמנים הכי קריטיים כי מתחשק לו או לא מתחשק. הם מותחים את הגבולות ומנסים "לאתגר את המערכת" והחוקים שאתם ההורים הכתבתם. זה כמובן נובע מסיבות חיוביות וטובות, של בחינת המוסכמות והגבולות, הבנת עולמם, גיבוש אישיותם וחיזוק עמדתם האישית, גיל שנתיים הנורא הוא לא באמת נורא אם אנחנו מבינים מהיכן השינוי בהתנהגות של "המלאך הקטן שלנו" נובע. ולכן חשוב שאנו ההורים נלמד להתייחס לשלב זה בהתאם.

התעלמות מהתנהגויות לא רצויות והדגשת התנהגויות רצויות

אצל ילדים בני שנתיים עיקר הלמידה מתרחשת דרך התבוננות על התנהגותם והתגובה מהסביבה. אם התגובה מעוררת עניין, הם ינהגו לחזור אחריה שוב ושוב. אתם תראו את זה בבית וגם במסגרות גני ילדים.

אם למשל הם יגידו מילה רעה או גסה שהם שמעו איפשהו, הכי חכם יהיה להתעלם מזה על הפעם הראשונה שזה קורה. תתנהגו בטבעיות כאילו זה לא עניין גדול. אם אתם מראים התפעלות או בהלה בפניו, אתם עושים מזה "ביג דיל", הילד יראה בזה מחווה מרגשת וחיובית להתנהגותו, וסיכוי סביר שהוא יחזור אחרי המילה הזו שוב ושוב. הילד לא באמת חושב על עצם המילה, אלא על מה שהיא מעוררת אצל אחרים. קחו את זה לצד החיובי – הילד עשה מעשה טוב? הביעו התפעלות והתרגשות מכך. כך אתם מחזקים את ההתנהגויות הטובות שלו.

אל תגידו להם מה הם לא יכולים לעשות – תגידו להם מה הם כן יכולים לעשות

ילד בן שנתיים עומד על דעתו כן לעשות דברים, ומתוסכל כאשר אוסרים עליו לעשות דברים מסוימים ואומרים לו "לא" ו"אל תעשה את זה" וכדומה. לכן, השתדלו לדבר בשפת ה"כן". כלומר, תדגישו את הדברים שהוא כן יכול לעשות. תגידו להם מה הם צריכים ויכולים לעשות, במקום מה הם לא יכולים לעשות. במקום "אל תרוץ ותשתולל!" אמרו "השתמשו ברגלים שלכם להליכה". במקום "אל תצעק" – "השתמש בקול נמוך יותר בבקשה" וכן על זה הדרך.

נסו לעשות את זה יצירתי ולנתב את האנרגיות של הילד ממקום שובבי למקום יצירתי בו הם יכולים לתת מענה לנפש הילדותית שלהם. במקום "תפסיק לקפוץ על המיטה!" תציעו להם משחק קפיצה על גבי הקרקע או שטיח שאתם פורסים.