גנבו להם את השלטון

עדת החתולים המיוחמים והמייללים של גוש ליכוד – דתיים, חשים שגנבו להם את השלטון אליו התרגלו במשך עשור וחצי. במהפך 1977 בעת שבגין הציג את ממשלתו בכנסת פנה באירוניה לאופוזיציה החדשה, היא מפלגת העבודה, ושילח בה את חיציו באופן אירוני ביותר: "אתם התרגלתם להיות בשלטון כדבר מובן מאליו, אבל העם שלנו הוא עם חכם ונבון, והוא יודע במי לבחור ולכן אתם המומים, תתרגלו!" הוסיף ופלט אנחת צחוק גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה.

ועכשיו, חסידיו של ביבי השוטים מתנפלים על בנט ולפיד שגזלו מהם את הצעצוע השלטוני אליו הם התרגלו כדבר מובן מאליו, כמחצית הדור. בפנים אדומות מכעס הם פולטים את נאצותיהם ומעניין ששלוחו של נתניהו הארכי – נוכל מטיח בעיקר בבנט "שקרן, רמאי, נוכל!" כאילו בנט לא נבחר לעמוד בראש שלטון באופן דמוקרטי. בראש כמובן דודו אמסלם, סמוק פנים ואדום מכעס, כמי שאחזו דיבוק, כל פעם שהוא פונה לבנט ומדבר על ממשלת ה"זדון", "הממשלה הלא לגיטימית", ושוב מפנה אליו את הכינויים גנב, נוכל, רמאי ועוד כינויים, כולו תסכול כמו כל עדת מרעיו של נתניהו הארכי – נהנתן שמצץ את לשדו של הממסד בצורה האופטימלית שיכול היה, וכדי לשרוד בשלטון היה מוכן לפלג את העם ולמנוע קיום שלטון תקין על ידי בחירות חוזרות ונשנות כדי שיחזיק את השלטון כראש ממשלת מעבר, ולא לדאוג לתקציב בסיס לניהול כל מדינה מתוקנת.

נתניהו שלט ביד רמה כחמש עשרה שנה, יותר מכל ראש ממשלה אחר ועדיין איננו שבע שלטון "השטיקים והטריקים" אומנותו, הקוסם הכל יכול, נכס לאומי שכביכול כל שועי עולם נקבצים אליו, וכל ראש מדינה משתוקק להצטלם איתו צילום סלפי.

פלגנות והפחדה זה היה לחם חוקו שנים. אותו "גיבור גדול" שפוחד מאשתו, כשהכל הוא "קול יעקב והידיים ידיי עשיו".

ביבי נחשב בעיניי רבים לא פחות מאשר משיח, גדול הדור שקם לעם היהודי בהיסטוריה מאז משה רבנו, שגם בן גוריון מתגמד לידו. למעשה הוא נחש מנייר שכל דבר קטן מלחיץ אותו. לפי ההגיון של חסידיו השוטים, בהיותו בשלטון הוא הקריב קורבן אישי, שכן אחרת בזכות כישרונו המאגי היה יכול להרוויח פי מאה אלף כאדם פרטי, ולכן זה לגיטימי שהוא מוצץ את לשדה של האומה בלי להניד עפעף.

חסידיו השוטים הרבים מדי לא מבינים את האמת הפשוטה שביבי עשה את תפקיד ראש הממשלה כקרדום לחפור בו. הוא כמו נרון כשר המוכן לשרוף את המדינה ולהשאיר אחריו אדמה חרוכה, אם מישהו אחר ברוב חוצפתו יעז ליטול ממנו את השלטון.

עדת הצרחנים שלו מונה חבורה נכבדה של מלכחי פינכה ומלקקי תחת, וכעומק הליקוק כך הנתח השלטוני שהם קיבלו ממנו בראשם הסר למרות אדוניו אמיר אוחנה שהגן על האינטרסים של אדוניו הן כשר משפטים והן כשר הממונה על ביטחון הפנים, כלומר המשטרה.

צרחנית מתמידה אחרת, הלא היא השפחה החרופה מירי רגב שקיבלה את "התו הירוק" לפעילותה וללגיטימיות שלה כשרה מ"הגברת" הלא היא שרה שמעמדה יותר משרה והינה שרת העל בממשלה על פיה ישק דבר.

מעשיו של ביבי הן כראש ממשלה והן כשר אוצר, תפקיד אותו ניצל כדי למכור את הנכסים הלאומיים הרבה מתחת לערכם בצורה מטמיעה. סכסך בין ועדי עובדים כדי שלא יתנגדו להפרטות שיזם וברוב חוצפתו ואטימותו ניסה להעביר חוק אשר אוסר קיום שביתות עובדים. כן, את הנשק הלגיטימי היחיד של העובדים הוא ניסה ליטול מהם.

הנה, כחצי שנה בנט ולפיד בשלטון ושום אסון לא קרה, המדינה ממשיכה להתקיים למרבה אכזבת הביביסטים והדירקטוריון המשפחתי.

המפלגות הדתיות שתלו את יהבם בביבי, איבדו את מקור הטבותיהם, עקב הימור על הסוס הלא נכון. קיבלו את כל העונשים, מלקות, אכלו דג מסריח וגורשו מהעיר. אריה דרעי ממשיך לצווח כאחוז דיבוק על בנט – "רמאי, שקרן, נוכל!" וחוזר על זה כמו מנטרה, זועם כמו נחש זעמן וכולו אדום ולא מוצא לנפשו הזכה מנוח.

הליכוד אשר במשך שנות דור איפשר לביבי לשלוט ביד רמה בלי לאפשר להכין חלופה למנהיג הדגול ברגע שיעבור מן העולם הפוליטי והפיזי, ויקבר כלאחר כבוד בחלקת גדולי האומה. כך הליכוד מוצא את עצמו מול שוקת שבורה ללא דרך וללא מנהיג.

גם אם נתניהו ייצא זכאי וצח כשלג מתיקי האשמותיו, במבחן ההיסטוריה הוא ייזכר כפוליטיקאי מושחת, ויותר מזה ארכי – מושחת. לפי המסתמן משפטיו יימשכו שנות דור, שכן יכולתו למשוך דברים היא מומחיותו, כמו הבחירות התכופות שהיו אמורות למשוך את כהונתו, כשלא הצליח להקים ממשלה. כנראה גם שכמה מהדמויות המלוות את המשפט לא יזכו בחייהן לראות את המשפט נגמר.