דימיון מודרך

"בני אדם אינם שבויים של גורלם, אלא רק של דמיונם." (פרנקלין רוזוולט)

דימיון – 1.הכושר ליצור במחשבה דברים שאינם במציאות או להגות רעיונות ומחשבות -פנטזיה.
2.הכוח הרוחני שבאדם ליצור דברים, להעלות רעיונות ומחשבות חדשים.
המצאה -1.בריאה, יצירה. 2.התקנת דבר חדש שלא נודע לפני כן.3.תחבולה מוצלחת, רעיון טוב.
(מילון אבן שושן, הדפסה עשירית תשמ"ב)

הקדמה

חוקר מוח אמריקאי בשם ד"ר ג'ון רייטי הוכיח שחמשת החושים שלנו קולטים למעלה ממיליון אותות ומסרים בדקה, מתוכם מתרגם המוח רק 20,000. כלומר המציאות כמו שכולנו מכירים אותה היא למעשה 5 אחוז מהמתרחש סביבינו. זה יכול לאושש את הטענה שאדם ממוצע משתמש ב 4 עד 5 אחוז ממוחו. מדוע המוח מתרגם רק 5 אחוז ממה שקורה סביבינו ? 
ניתוח המציאות על ידי המוח נעשית בעזרת 'חוק שווי מחשבה', על פי חוק זה בכל הבחנה שעושה מוח, נעשת השוואה בין המציאות המתרחשת למציאות היסטורית(זכרון), כלומר המוח מעבד נתונים שהוא מכיר על בסיס חוויה קודמת. לדוגמא ? כאשר אני רואה אדם הולך ברחוב, מתרחש התהליך הבא: 
1.המוח שלי מזהה אובייקט בתנועה
2.האובייקט נע לקראתי 
3.צורת האובייקט מוכרת 
4.זוהי צורה של בן אדם 
אורכו של התהליך שתיארתי הוא אלפית השנייה, ובסופו צצה מחשבה בראשי 'ישנו אדם שהולך לקראתי'.
מכל הנתונים שקולטים חמשת החושים, המוח מתרגם את הנתונים אותם הוא מסוגל להשוות (חוק שווי צורה), שאר 880 אלף
הנתונים (לערך) זולגים לתת מודע, ולא באים לידי מימוש/ביטוי לעולם, ניתן לומר שמעולם לא התרחשו. ישנו סיפור המתאר את הגעתו של קולומבוס לאי אמריקה, עם חמשת ספינותיו. שבט האינדיאנים המקומי לא הבחין בספינות המתקרבות, משום שבמאגר המידע של אנשי האי לא הייתה אינפורמציה על קיומן של כלי תחבורה מסוג זה, כך שמוחם לא היה מסוגל לקלוט את הספינות על ידי חוק שווי צורה. רק כאשר השמאן של השבט (כהן אינדיאני) הבחין בתנועה מוזרה של תנודות המים על שפת החוף, שיער שישנם עצמים הנעים/צפים על המים, רק אז זיהה השמאן את העצמים הצפים מולו על המים, וכאשר הסביר לאנשי הכפר את שקורה, ראו גם הם את הספינות הבאות לקראתם. מכאן ניתן ללמוד, שככל שתפיסת המציאות שלי גמישה יותר, ואני מוכן לקבל שקיימים דברים אותם איני רואה, אט אט יפתח מינעד(ספקטרום) הראיה והקליטה שלי.

דמיון. המצאה. מציאות.

במילה המצאה ניתן להשתמש בהקשרים ומשמעויות שונים. כאשר מבריק בראשי רעיון ליצור מכונה לקיפול כביסה למשל, אגדיר זאת כ'המצאה' שהמצאתי. כאשר מישהו מספר לי סיפור ונדמה לי שהדבר לא קרה באמת, אגדיר את הסיפור שלו כ'המצאה' שהמציא, כאשר אני מתבונן בשמים ויורד מהם גשם ומרטיב אותי, אגדיר זאת כ'מציאות'. ניתן להכליל את שלושת הדוגמאות שנתתי ולהגדירן כפעולות הנעשות על ידי המוח, גם הברקה וגם בדייה וגם התבוננות הן נגזרות של פעילות מחשבתית הנתפסת כחלק ממחלול הפעולות שעושה המוח האנושי. לאחר שנים של למידה והשערות בנוגע לחשיבותו ותפקודו של המוח, המסקנה הרווחת כיום היא שהמוח משמש כציר המחבר את הגוף והנפש, ברמה הפיזית והרוחנית. כאמור המוח שלנו מתווך בין התודעה שניתן לכנותה נשמה, לבין המציאות הגשמית שניתן לכנותה עולם התופעות (הכוללת גם את הגוף שלנו, כאשר אנו מתבוננים או ממששים את עצמינו, אנו קולטים זאת באותו האופן בו אנחנו קולטים נופים או אנשים אחרים, על ידי החושים שלנו). חמשת החושים שלנו, הממונים על קליטת המציאות המתרחשת מחוצה לנו (הסברנו את מגבלתם בסעיף הקודם) מדווחים על ידי פולסים חשמליים את האינפורמציה שקלטו, ומעבירים אותה למוח, שם המידע מעובד למחשבות ותחושות. התמונה אותה יוצר המוח שלנו – מציאות, אותה אנחנו רואים, מריחים ושומעים, היא תמונה שנקלטה, הועברה לנתונים חשמליים, ונבנתה חזרה לתוך תודעתינו. ניתן לסביר זאת באופן פשוט על ידי הקבלת הפעולה לאופן בו אנחנו קולטים תמונת לווין. לווין צילום חג אלפי קילומטרים מכדור הארץ ומצלם. את התמונות, מתרגם מחשב בלווין לנתונים מספריים המשודרים לתחנת הממסר בכדור הארץ, בתחנה מפוענחים אותם נתונים ונבנים בחזרה לתמונה המקורית שצולמה. זאת אומרת שבמידה ובתהליך תרגום הנתונים חלה איזשהיא שגיאה, טעות, או אי הבנה התמונה הסופית לא תהיה זהה לתמונה המקורית שצולמה. אולם אנחנו לעולם לא נדע, ולא נוכל לעמוד על ההבדלים בין התמונה שצולמה בחלל לזו שהופיעה בתחנה. מה כל זה רלוונטי ? בניסוי שנערך באוניברסיטה מובילה בארה"ב , ניסו מדענים לעמוד על היכולתו של המוח להבדיל בין תפיסת המציאות לבין יציר הדמיון. במהלכו של הניסוי חיברו המדענים אלקטרודות לראשו של נבדק, תחילה הראו לו תמונה של אובייקט (לימון צהוב) ותיעדו את התגובה החשמלית של המוח. לאחר מכן ביקשו מהנבדק לעצום את עיניו ולדמיין את אותו האובייקט (לימון צהוב), תגובתו המוחית תועדה גם היא. התגובות היו זהות לחלוטין. המוח אינו מסוגל להבדיל בין דמיון למציאות. תמונת המציאות שיוצר המוח נוצרת על ידי תרגום פולסים חשמליים, מקור הפולסים החשמליים יכול להיות ממשי (חמשת החושים-מציאות), כמו דמיוני (פנטזיה, המצאה). המשמעויות הנגזרות מניתוח מסקנה זו עשויות להיות מרחיקות לכת. מתרגם חשמלי (המוח) שאינו יודע אם מקור האינפורמציה שהזרים את אותם פולסים חשמליים הוא מציאותי או דמיוני, טומן בחובו פוטנציאל בלתי מוגבל. במקום לשנות את המציאות נוכל לאמן את שריר הדמיון שלנו, ולהגיע לתוצאות דומות, ברמת התחושה והתוצאה.

נוכל לקבל בעלות מלאה (אחריות מלאה) על המתרחש בחיינו, אם נפנים את העובדה שהמכניזם הריגשי שלנו פועל ומגיב באותה הצורה למקרה שקרה במציאות ולדבר אותו דמיינו, כאשר אני שמח בעקבות חדשות טובות, המוח שלי מפריש את אותם הכימיקלים שיפריש במצב בו אני מדמיין שאני שמח. כך לגבי כל תגובה כימית אחרת של המוח, דרך התגובות הכימיות הללו אנחנו "מרגישים" את המציאות, נסכם את המאמר במסקנה חשובה מאין כמותה, אנחנו יכולים להרגיש מה שאנחנו רוצים להרגיש.

"אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך, וודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות…" (רבי נחמן מברסלב)