דן אלמגור-אנציקלופדיה מהלכת

ד"ר דן אלמגור (13 ביולי 1935), הוא מהיוצרים הבולטים בתחום הזמר העברי והמחזאות הישראלית. נולד בעיר רמת-גן.

עבודה היצירתית של אלמגור היא גדולה ומגוונת, וביצירותיו יש הרבה הומור ושנינות בצד יסודיות והעמקה. תחומי התענינותו מגוונים אך בעיקר הוא מתמקד בנושאים ספרותיים ונושאי תיאטרון, דבר הבא לידי ביטוי בכתיבת מאמרים בעיתונות וכתיבת ספרים בתחומים אלו.

אלמגור נחשב גם כ"אנציקלופדיה מהלכת". הוא אוסף פריטי מידע בכל נושא אשר מתוייקים אצלו בקפידה.

חקר הספרות

את עבודת המוסמך שלו עשה בנושא "שירת תור הזהב בספרד והשירה העברית באיטליה בתקופת הרנסאנס" ואת עבודת הדוקטורט שלו עשה על הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי.

כתב ערכים רבים לאנציקלופדיה העברית, בעיקר בנושאי תיאטרון וספרות.

במוספי הספרות של עתוני סוף השבוע הופיעו מדי פעם מאמרים ומסות פרי עטו על עניני דיומא ונושאי ספרות ואמנות וכן פזמונים. הוא משמש מאמצע שנות הששים ככתב בישראל של "הרבעון השייקספירי".

תיאטרון

אלמגור עיבד ותרגם כמאה מחזות לעברית. ביניהם מחזות קלאסיים כ"הנשים הפינקיות" לאוריפידס, "האלכימאי" לבן ג'ונסון, את מחזהו של ויליאם שייקספיר "קומדיה של טעויות" (על תרגום זה זכה בפרס לתרגום מחזות ע"ש עדה בן נחום ובפרס על התרגום הטוב ביותר לתיאטרון מטעם האקדמיה הישראלית לתיאטרון). על תרגומו למחזה "כטוב בעינכם" זכה בפרס האקדמיה לתרגום.

תרגם גם מחזות בני ימינו כגון "מראה מעל הגשר" ו"מותו של סוכן" של ארתור מילר לתיאטרון "הבימה".

תרגם מחזות מאת טובי המחזאים כמו ברטולד ברכט, וכן תרגם ועיבד מחזות זמר כ"גבירתי הנאווה", "כנר על הגג" ו"ברנשים וחתיכות" של דיימון ראניון. כמו כן כתב מחזות מקוריים כגון "איש חסיד היה", ו"מחברות החשק".

בין המחזות המוזיקאליים שתרגם: "המלך ואני" ,"דבר מצחיק" ו"המפיקים".

קיבל את פרס היובל של אקו"ם בקטגוריה "מפעל חיים בתיאטרון ובתרבות בישראל".

פזמונאות

אלמגור החל לכתוב בגיל צעיר מאד, ואת פזמונו הראשון כתב בגיל 15, ומאז כתב מאות פזמונים ללהקות צבאיות, לזמרים, למחזות זמר, הצגות תיאטרון ועוד. רבים מפזמוניו מוכרים ביותר. פזמוניו מצטיינים בשנינות והומור וכן חריזה מעולה. בתוכן הפזמונים בא לידי ביטוי גם עולמו האינטלקטואלי הרחב של אלמגור ופזמוניו עוסקים בכל תחום החל מאפיזודות היתוליות וכלה בארועים בעלי רקע היסטורי. גדולי המלחינים בזמר העברי הלחינו מנגינות למלותיו ובראשם משה וילנסקי ואלכסנדר ארגוב, כמו גם יאיר רוזנבלום, מאיר נוי ומתי כספי.

אלמגור כתב פזמונים ללהקת "בצל ירוק" כשאחד מלהיטיה הגדולים היה "ונצואלה" ללחן של וילנסקי. באותה תקופה גם כתב ל"להקת איילון" את השירים "רומיה ויואל" ו"שיר הפלאפל".

בין שיריו ההיתוליים "אברהמלה מלמד", שבין היתר שרף את ביתו בל"ג בעומר ושכח שהביטוח נגמר בפורים.

לזמר והמלחין שמעון ישראלי כתב את "האורקסטרה של ראשון" ו"תורת היחסים", ולבני ברמן כתב את הפזמון השנון "חיי אדם," בעקבות האגדה של האחים גרים, בו מתאר איך כל בעל חיים תרם שנות חיים לאדם, דבר שבא לידי ביטוי בהתנהגותו ("אוכל כמו חזיר ומזיע כמו סוס…"). יהורם גאון ביצע במחזמר "קזבלן" את השיר "כל הכבוד" שהפך ללהיט גדול ובפסטיבל הזמר 1969 ביצע את שירו "בלדה לחובש", שביטא את רוח הגבורה של חיילי צה"ל לאחר מלחמת ששת הימים.

פזמון אחד בלתי נשכח: אוסף של כל מחברי ספרי הלימוד שכל תלמיד תיכון נתקל בכריכת הספר. הוא מנה שם עשרות של מחברים וזו הייתה אמורה להיות תשובה לשיר של דני קיי המונה בנשימה אחת עשרות שמות מלחינים רוסיים.

פזמון של אלמגור "כיכב" בפסק דינו של השופט מישאל חשין בפרשת האונס בשמרת. לצורך הפרשנות המשפטית שנדרש אליה במשפט זה, שבו טענו האנסים שהנאנסת לא התנגדה למעשיהם, ציטט השופט חשין את המילים הבאות של אלמגור (מתוך השיר "כשאת אומרת לא"):

"כשאת אומרת 'לא', למה את מתכוונת? 
למה את מתכוונת, כשאת אומרת 'לא'? 
אם ה'לא' הוא 'לא', ובאמת אולי הוא רק 'אולי, 
אך לא כעת', או שהלא הוא רק 'עוד לא' 
אולי הוא 'או' אולי הוא 'בוא' 
כי את אומרת 'לא' כל כך בחן, 
שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מ'כן'". 
והשופט חשין מתפלמס עם המלים, ודוחה מכל וכל את המסר שבהן:

האמנם כך הוא? האמנם "לא" הוא "אולי"? האמנם "לא" הוא "בוא"? האמנם "לא" הוא "כן", ואף "עוד יותר מזמין מ'כן'"? אין ספק בלבנו שהפזמונאי כתב דברים שכתב בחיוך, בקלילות ובבדיחות דעת, בוודאי בכישרון, ואולם מתגנב חשש אל לב כי יש שיראו בדבריו מורה דרך להליכות ולמנהגות, וכאומרים: ממנו נשמע וכן ננהג. 
ועל כך נאמר אנו, בלשון צלולה ובלא פקפוק וגמגום: כשאשה אומרת "לא", היא מתכוונת ל"לא" כמשמעותו בחיי יום-יום וכהוראתו במילון. כך אישה, כך גבר, כך ילד, כך ילדה, כך זקן, כך זקנה, כך כל אדם. "לא" הוא לעולם "לא", ואין "לא" שהוא "כן". אין עיוור פיקח ואין שיכור פיכח, אין חכם טיפש ואין ותרן עיקש, אין שחור שהוא לבן, ואין לילה שהוא יום – והכול אם מדברים אנו בלשון בני אדם. "לא" הוא "לא". אשה האומרת "לא", והגבר מתייחד עמה על אף אותו "לא", הייחוד הוא שלא בהסכמתה, והמעשה הוא מעשה אינוס. 
כהתייחסות לדבריו של השופט חשין החליט דן אלמגור לערוך שינוי בבית השלישי של השיר, במטרה להתאימו לפסיקת השופט ולרוח התקופה:

"כשהיא אומרת 'לא!' – לזה היא מתכוונת! 
לזה היא מתכוונת, כשהיא אומרת 'לא!' 
לכן ה'לא' שלה סופי, מוחלט, 
כי היא החליטה, לא שום בית-משפט. 
אז אל תהיה לי 'תרנגול', 
ואל תהיה חכם גדול, 
היא לא רומזת 'כן', 'אולי' או 'בוא'. 
כשהיא אומרת 'לא', היא מתכוונת: 'לא!'" 
בפברואר 2006 יצא לראשונה אוסף כפול משיריו של אלמגור בשם "חוץ מזה הכול בסדר". האוסף כולל 43 מפזמוניו המולחנים, ומלווה בחוברת שבה הקדמה מאת אלמגור, סיפורו של כל שיר ומילות השירים. ארבעה מהשירים באוסף מופיעים לראשונה על גבי תקליטור.

הגשת תוכניות טלוויזיה

אלמגור נחן גם בכשרון הגשה ייחודי, דבר שהפך אותו למגיש טלוויזיה כבר בראשית ימי הטלוויזיה בישראל, ובמיוחד זכורה הנחייתו בסדרה "שרתי לך ארצי" (בשנות ה-70), תוכנית שעסקה במאה שנות זמר עברי בשילוב של אמנים מבצעים ואישים שהוסיפו גוון לתקופה בה עסקה כל תוכנית בסידרה.

מספריו ותרגומיו

איש חסיד היה, שירים וסיפורים חסידיים, עריכה ועבוד דן אלמגור,; ציורים ורישומים דני קרוון, ירושלים תשל"ב 1972. 

אספקטים בסיפורת של מיכה יוסף ברדיצ’בסקי (בן גריון), לוס אנג'לס 1968. 

?דמותו של דוד בפזמון ובבימה הקלה. 

מחברות החשק, על פי עמנואל הרומי, עיבוד דן אלמגור, ירושלים תשל"ב 1972.

?מיכה יוסף ברדיצ’בסקי, בן-גוריון, ביבליוגרפיה, ערכו דן אלמגור ושמואל פישמן, תל אביב תשל"א 1970.