דרך הפסיפס- יצירות ואוירה

אומנית מוזאיקה ומדריכת מדיטציה שפיתחה דרך עבודה ייחודית המשלבת בין טכניקות של מדיטציה לבין יצירה בפסיפס.

כולנו רסיסים וכולנו יכולים ללמוד לאחד.

חברה בנויה מאנשים.חברה אינה גוף בודד אלא מורכבת מתצריף של כולנו.
יחד עם זאת כל פרט הוא יחיד ומיוחד.

אנו רואים עצמנו כישויות נפרדות, מפרידים וממיינים וממדרים את חיינו, עלינו להבין שיש למזג בין כל החלקים של חיינו לשלמות אחת שיש קשר בין כל חלקיה.

היצירה באומנות הפסיפס ממחישה זאת היטב. תמונה אחת מורכבת מעשרות ואפילו ממאות חלקים. רסיסים ושברים של אבנים שבדרך פלא מוצאות כל אחת את מקומה.
לבד -כל אבן היא רסיס שבור וחסר משמעות, רק המיזוג בין כל האבנים השונות הוא שנותן את התמונה- את היצירה האומנותית.
המיזוג הזה יכול לבוא מתוך התובנה שהננו כולנו אחים.שכולנו באנו מאותו המקור ושאנרגיית היקום זורמת בכולנו.
אחת האמיתות הבולטות ביותר בתרבויות רבות הינה אמת האחדות.
אם כולנו מחוברים אחד לשני כל פגיעה שלי בזולתי תגרום לי נזק ישירות. כל מעשה של חמלה, עזרה וריפוי לזולתי יקרין בחזרה אלי את אותן ברכות.
נכון שהאנשים סביבי שונים ממני. חלקם שונים לגמרי .אך עדיין כולנו מחוברים. בדיוק כמו ביצירה של פסיפס. כל רסיס שונה מחברו אבל כולם באו מאותה שלמות מאותו אריח שנשבר והתנפץ . רק כשמחברים בין כל הרסיסים ומאחדים אותם נוצרת תמונה .נוצרת שלמות ומתקבלת משמעות.

אסיים בסיפור זן עתיק:
נזיר ישב לו למדיטציה שלו ועם עצימת עיניו החל לשמוע צעקות מחוץ לחדרו.שם נעליו ופסע אל מחוץ למנזר.בחלקת הדלעות פרצה מהומה רבה. דלעת צועקת על רעותה והחימה בכל עבר.
הנזיר היסה הדלעות וציווה עליהן לעשות שעה מדיטציה.לאחר שעה חזר הנזיר אל החלקה ודיבר אל הדלעות. בקשתו הייתה להרים ידיהן על ראשן. בעשותן כך הרגישו הדלעות שעל ראשן יש ענף היוצא ומתפתל. להפתעתן גילו כל הדלעות שהן היו מחוברות לאותו ענף. הדלעות התביישו בריבן שכן הבינו שכולן באו מאותו המקור.

אתם מוזמנים לנסות לצעוד בדרך הפסיפס ומתוך היצירה לחוות את השקט הפנימי ולאחד רסיסים.