האם יש שפת סימנים אוניברסלית ?

שפות סימנים מסביב לעולם

כולנו מכירים את אלו המבקרים את מסך הטלוויזיה מדי ערב ומתרגמים את החדשות לשפת הסימנים. עד
שנוהג זה הפך לקבוע, הצרכים של אנשים עם קשיי שמיעה לא עלה לסדר היום .  הרוב שיערו שאלו הסובלים מקשיי שמיעה פונים לאמצעים אחרים על מנת לקבל  מידע.
שילובם של אנשים עם לקויות שמיעה בחברה נראה לנו היום נראה לנו כדבר מובן מאליו, אך נדרש שכנוע ולחץ חברתי וציבורי על מנת לעשות את השינוי הנחוץ.
ידיעת שפה זרה בעולם של היום הוא כישור נחוץ והכרחי על מנת שנוכל ליצור קשרים עם אנשים דוברי שפות אחרות מעברית. נשאלת השאלה, האם גם לשפת הסימנים יש שפות שונות ? מה עושה אדם עם לקות שמיעה בצרפת לדוגמא. האם יוכל להבין את האנגלי או השוודי?
ישנן בין 138-300 שפות סימנים שונות בשימוש בעולם היום. הרבה מהשפות החדשות מתפתחות באופן עצמאי בתוך קבוצות של אנשים קשיי שמיעה עם עניין או מקום מגורים משותף.

נזכיר רק כמה מהשפות שבשימוש וכיצד התפתחו:

שפת הסימנים הבריטית (BSL)

שפה זו התפתחה עוד בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18 ברשת בתי הספר של תומס ברייווד, מחנך מאדינבורו. משם התפשטה השפה לאוסטרליה וניו-זילנד (מושבות לשעבר באימפריה הבריטית). לכן, שפת הסימנים הבריטית, האוסטרלית וניו-זילנדית דומות במקצת אחת לשנייה. הן משתמשות באותו מבנה דקדוקי , אותה שיטה של איות והרבה מאוצר המלים.
בנוסף לכך, הרבה מומחים בשפת הסימנים הבריטית רואים את ה-BSL והשפות שבשימוש באוסטרליה וניו-זילנד כניבים שונים של אותה שפה. למרות הדמיון  המסוים, ישנם גם מאפיינים שונים  כמו לדוגמא בניו-זילנד ישנן מילים הייחודיות לתושבים הילידים (מאוריים ). כלומר, כל ניב הושפע מהתושבים המקומיים, המהגרים מהארצות השונות ועוד.

שפת הסימנים הצרפתית (LSF)

שפת ה-LSF היא שפתם של כ-100,000 ילידי צרפת. היא גם  אחת מהשפות הסימנים האירופאיות הראשונות באירופה אשר קיבלו אישור ממערכת החינוך הרשמית. שפה ותיקה זו השפיעה גם על שפת הסימנים האמריקאית, הרוסית  והאירית.  ידוע כי המצאת השפה LSF הייתה על ידי צ'רלס מישל דלאף,  מחנך פילנטרופי אך האמת היא שדלאף השתמש בשפת סימנים שקודם לכן הייתה בשימוש ע"י כבדי השמיעה והחרשים של פריז. הוא הוסיף חוקים מורכבים  וזאת כדי שיוכל לבנות ולפתח רשת בתי ספר אשר שם ילמדו את השפה שהמציא.
רשת בתי הספר הפכה להיות מקור להפצת השפה והייתה בשימוש עד סוף המאה ה-18 שאז נאסרה לשימוש עד סוף שנות ה-70 של המאה ה-20. בצרפת בתקופה הזו הגישה הייתה לנסות וללמד את החרשים להשתמש בקולם (הגישה האורלית).  ב-1991 השפה חזרה להיות רשמית ונכנסה לשימוש בבתי הספר הציבוריים.

שפת הסימנים האמריקאית (ASL)

למרות שאמריקה החלה את ההתיישבות תחת שליטתה של האימפריה הבריטית, קיים שוני מהותי בין שפת הסימנים הבריטית לזו האמריקאית. בין 250-500 אלף האזרחים עם קשיי שמיעה  משתמשים בשפת הסימנים ASL שנמצאת בשימוש גם בקנדה באזורים מסוימים, במערב אפריקה ודרום מזרח אסיה. השפה מבוססת על  ה-LSF (שפת הסימנים הצרפתית) אך גם הושפעה ע"י שפת "אי מרתה ויניארד" (שפת סימנים ייחודית שהתפתחה בסוף המאה ה-17 באי המבודד בשם מרתה וינארד) ושפות מקומיות אחרות. כמו זו הצרפתית, ב-ASL יש שימוש באיות ביד אחת בלבד.

שפת הסימנים הסינית (CSL או  ZGS)

מספר מוערך של בין מיליון ו-2 מיליון אזרחים סיניים עם קשיי שמיעה משתמשים בשפת הסימנים על מנת לתקשר ביניהם. ההערכה היא גסה מכיוון שמערכת החינוך הסינית הרתיעה מהשימוש בה לאורך ה-5 עשורים האחרונים וכך גרם לשימוש בה לדבר שלילי ולא מקובל.
רוב החרשים בסין לומדים במערכות חינוך "שיקומיות" אשר מעדיפה את הגישה בשימוש בקול. לאחרונה יותר ויותר בתי ספר המלמדים שפת סימנים נפתחים  והשימוש בה נעשה מקובל יותר.
בית הספר הראשון המלמד שפת סימנים בסין נפתח על ידי מיסיונרים אמריקאיים ולמרות זאת אין נקודות דמיון בין השפה האמריקאית וזו הסינית. הרבה מהסימנים בשפת הסימנים הסינית משלבים שימוש בסימנים סיניים הבאים מעולם השפה המדוברת והתרבות הסינית.

שפת הסימנים בברזיל (Libras)

קרוב ל-3 מיליון דוברי שפת סימנים בברזיל משתמשים בשפת ה-Libras אשר קיבלה מעמד רשמי בשנת 2002. ישנו דמיון  קל בין השפה הזו לזו הצרפתית, אך כנראה שבכל זאת התפתחה באופן מקומי בלבד, ומקובלת כך על ידי מומחי השפות.

ישנן שפות רבות נוספות שהתפתחו בתוך קבוצות מקומיות ובין בעלי עניין ותרבות משותפת. אנשים כבדי שמיעה משולבים היום בחברה ובעולם העסקי באופן שלא היה מקובל בעבר.  כתוצאה מכך, גם מלאכת תרגום שפת הסימנים הינו מקצוע מבוקש שהרי צורך להזמין מתורגמן השגור בשפה המקומית על מנת ליצור תקשורת שוטפת בין אלה השומעים ולאלה עם לקויות שמיעה.
תוכלו לקרוא עוד הנושא כאן