ההבדל הדק בין הגשמה עצמית להקרבה עצמית

בדור שלנו יש חתירה בלתי פוסקת לכיוון של הגשמה עצמית. להגיע למקום שבו אנחנו מרגישים תחושה של סיפוק מפועלינו, המקום של המימוש העצמי בו הכישורים והיכולות שלנו באים לידי ביטוי. אותו מקום בו אנו מקבלים את ההערכה, ההכרה על פועלינו והמשובים המחזקים מהסביבה.

אין ספק שהשיא של ההגשמה העצמית היא במקום שאנו מקבלים את האישור מהסביבה. הצורך בהערכה הוא בסיסי ואנושי והחתירה לשם היא מובנת. דבר אחד הוא לצייר מאסטרפיס, לכתוב סיפורים ושירים ודבר אחר הוא לפרסם את יצירותיך ולקבל עליהם הערכה והכרה. כך זה בכל דבר אשר אנו עוסקים בו. המשוב הוא חלק קריטי מהתחושה של ההגשמה העצמית.

ההגשמה העצמית היא נחשקת, היא מרגישה טוב, מרגישה כמו המקום בו אנו חשובים, משפיעים, מחוללים שינויים ותורמים מכישורינו ויכולותינו.

אך מה הגבול? במסגרת עבודתי כמאמנת אישית אני נתקלת באנשים רבים אשר הגיעו לשוקת שבורה עם ענין ההגשמה העצמית. מרגישים שאין להם חיים. מה שוויה של ההגשמה העצמית אם אין חיים?

איך הופכת ההגשמה העצמית להקרבה עצמית? מה משתבש בתהליך? איך אנחנו ניגשים לכל משרה, תפקיד בחיים או עסק עצמאי בשיא ההתלהבות והתשוקה, חשים את הענין והאתגר, רואים את התגמול, חשים מוגשמים אך עם הזמן זה הולך ודועך…..וההגשמה העצמית הופכת עורה לתחושה של ריקנות וקורבנות, מקום בו אנו נותנים יותר ממה שאנו מקבלים, מקום שאנו מרגישים אומללים ולא מסופקים, מקום שבו ההקרבה העצמית גדולה מההגשמה העצמית?

המעידה שלנו מן ההגשמה העצמית להקרבה העצמית קשורה באופן מסויים לתרבות המערב. כאשר אנו מגדירים מהי הגשמה עצמית עבורינו אנו מדברים על אלמנטים של עשייה: הישגים, תוצאות, רווחים, הצלחה. אנו ממעיטים בערכם החשוב של המנוחה, השלווה, השקט הנפשי, הרוגע ואלמנטים נוספים של 'אי עשייה'. אלמנטים אלה של 'אי עשייה' אינם נכנסים אצלינו להגדרה של הגשמה עצמית אלא נתפסים יותר כעצלנות וחוסר יעילות….הדרך משם סלולה לכיוון של הלקאה עצמית ותחושת קורבנות.

הפרדוקס הוא שברגע שאיננו כוללים את האלמנטים של 'אי העשייה' כחלק אינטגרלי מתוך ההגשמה העצמית שלנו שהרי הדרך לתחושה של הקרבה עצמית היא קצרה מאוד. איננו רובוטים, איננו מכונות, אם אין בחיינו מספיק מנוחה, הנאה, שלווה אזי תחושת הההקרבה העצמית איננה מהססת להגיע.

בשיטת ה©מודעות אפקטיבית, כלל המטרות שלכם נכנסות תחת המטריה של הגשמה עצמית. מטרות כמו מנוחה, רוגע והנאה חשובות לא פחות ממטרות אחרות של רווחה כלכלית, הישגים ועשייה.

איזון

מילת המפתח היא איזון. בכדי לשמר את תחושת ההגשמה העצמית, יש ללמוד לאזן בין עשייה לאי עשייה. אין הכוונה "להיכנע" לאלמנטים של אי עשייה, אלא לראות בהם מטרות בפני עצמן שכן, רק בזכות האלמנטים הללו נוכל לשמור על איזון ועל תחושה מתמדת של הגשמה עצמית. ללא שמירה עליהם נמצא עצמנו במהירה בתחושה של הקרבה עצמית. קל מאד להישאב לתחושות של ההקרבה העצמית וקל גם להישאר שם כל החיים….עם זאת, כאשר אנו לוקחים את השלווה, הנאה, רוגע, שקט נפשי ומסמנים אותם כמטרות, כתוספת נחשקת לחיים טובים יותר, במקום הזה אם נשיג אותם אזי הצלחנו!! לא התעצלנו….

קבלה עצמית

מילת מפתח נוספת היא קבלה עצמית. המקום הזה של העשייה המופחתת הרבה פעמים מוביל לביקורת עצמית ואף הלקאה עצמית.

יש להכניס את האלמנטים של אי העשיה כמטרות לתוך ההגשמה העצמית בכדי לרצות את זה ולשמוח בזה. אם אנחנו לא מכניסים את זה פנימה אנו דוחים את זה ומתביישים בזה. אם נחתם באמצע היום שעתיים, אם קמתם מאוחר מהרגיל, אם פשוט לא עשיתם כלום ואם הדברים האלו היו על חשבון ה'עשיה' שלכם….הרגישו גאים כי הגשמתם את מטרות המנוחה והשלווה. אם לא תהיו גאים תבזבזו אנרגיה כפולה על תוספת של הלקאה עצמית, מה יכולתם לעשות אחרת או להספיק יותר או לתת מעצמכם יותר בבית או בעבודה.

אפקטיביות

מהות האפקטיביות של החיים עצמם היא שמירה על איזון. בכדי לשמר הצלחה והישגים עלי גם לדאוג לגוף והנפש שלי אשר מייצרים את אותה הצלחה והישגים, אחרת אחד מהצדדים יקרוס. בכדי להתנהל בדרך אפקטיבית להגשמה עצמית, דווקא היעילות עלולה להכשיל אותנו. כאשר אנו יעילים בחיינו אנו לא בהכרח אפקטיבים. התנהלות אפקטיבית היא לכיוון של הגשמת מטרות מוגדרות מראש. וכך, אם אנו מעונינים בהתנהלות אפקטיבית לכיוון הגשמה עצמית שומה עלינו לקחת את מכלול ההגשמה העצמית שלנו בחשבון, כולל המנוחה והשלווה, אחרת נמצא עצמינו מוגשמים אך ללא רוח חיים.

אנו מזיעים כל כך הרבה בחתירה את ההגשמה העצמית, האם לא חבל לחשוב שבסופו של דבר כל מה שהשגנו הוא הקרבה עצמית? עצרו רגע ותנו את דעתכם, אפשר אחרת – הכל בראש!!! ואת הראש אפשר לשנות……

תודה מיוחדת לחברי היקר יגאל עמור אשר התלבט  איתי בשאלה 🙂

קריאה מהנה,

קרן גילת, מודעות אפקטיבית.