ההורים כראי לילד בעידן התחרותיות

   מאחר והרבה ילדים סובלים היום מסינדרום ה-"תחרותיות" נשאלת השאלה היכן וממי הם למדו להיות כאלה. אני סבור כי להורים בלי לחוש בכך יש יד מכוונת, וזה אמור להיות יותר משמעותי למשפחות משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות יותר, להיות ילד של הורים משכילים, של הורים "מצליחנים" בתקופה הזו מהווה אתגר לא קל לילדים.

   התנהגות  תחרותיות בתוך הקן המשפחתי ….התנהגות תחרותית בתוך כתלי בית הספר ובחברה מהווה עומס לא קטן על הילד..הילד כל הזמן חותר להיות המצליחן והטוב ביותר שקיים, הוא עסוק וטרוד כלך העת במה שעושים ומה מצליחים חבריו, והוא מתמקד תמיד באיש הלא נכון.   (הילד האחר.).

   המחיר הינו מחיר כבד…תסכול…ייאוש…חשש מתמיד מכישלונות עייפות כרונית ועוד….

   מה אני ממליץ לנו ההורים לעשות בכדי להקל על הילד האהוב שלנו:

א.    להתחיל להשתמש בבית בביטוי "אני לא יכול".

ב.     להגיד מידי פעם בבית: "לא הצלחתי…" "לא הצליח לי…"

ג.      להסביר כל הזמן לילד שגם אנו ההורים לא מושלמים, גם אנו לא יודעים הכל…

ד.     להסביר לילדינו כי אנו לא מושלמים, ואי אפשרי להיות "מושלם".

ה.     לתת לילד הסברים כי הלמידה שלנו לא פעם באה ממקום של טעויות של עצמנו.

ו.       לשוחח עם הילדים על כך שגם היום שאנו ההורים מבוגרים, יש הרבה אנשים חכמים וטובים מאיתנו, וכלום לא קורה לנו בשל כך. ולהפיך זה רק יכול רק לדרבן אותנו ללמוד יותר ולהשיג יותר מבלי לחשוב היכן נמצא האחר ומה מידת הצלחתו.

ז.      וחשוב ביותר להדגיש כי אין מצב שנהיה הטובים ביותר…רק בידינו נמצאת הברירה לשאיפה להיות תמיד היותר טובים.שאיפה זו מביאה אותנו להיות במקום של למידה מתמדת וחיפוש אחר אתגרים אישיים.