הוראה מחנכת ומה הקשר לאימון הורים

הוראה מחנכת ומה הקשר לאימון הורים

ילדים אינם מגדלים את עצמם לבד. הם זקוקים ליד מכוונת, מסבירה, מפרשת, הם זקוקים להבנה בין מעשה לתוצאה (בגיל מאוחר יותר גיל 10 בערך) זה נקרא אחריות, הם זקוקים להרבה אהבה.

במשך 35 שנות חינוך והוראה בכיתות א' – ו' גיבשתי ויצרתי דרכי הוראה המבוססים על תהליכי חינוך. ללמד ילד מתוסכל ותוקפן את הדרכים המטיבות אותו. כיצד? במילה אחת דרך הטוב שבו. ובמשפט: זהו תהליך ארוך של מעשה  – תגובה. תגובה בדרכים מגוונות המכילות את הילד. דרכים אלו כוללות את דרכי ההוראה בכל המקצועות הנדרשים. וההורים? קשר רצוף ומידע שוטף כמו הדרכה לפעמים יומיומית.

להלן מספר קטעים מתוך מסמך אותו כתבתי עם פרשתי ממשרד החינוך.

 "כיתה ג', חזרתי משנת שבתון. היום השני ללימודים, בחירת שם לשתי קבוצות למידה. האוויר מתמלא בסערת רגשות, אני מרגישה חוסר אונים, אולי חוסר שליטה.

 עדין איני מכירה את הילדים. הצבעה. הוא קם בפנים זועמות זורק את השולחן מעיף את הכסא. מזל שאף אחד לא נפגע אני חושבת לעצמי. הילדים מתכווצים במקומותיהם, מסתכלים עלי. אני נגשת מחבקת אותו מהגב, אומרת לו כמה דברים בשקט, כל גופו רועד.

*

 "את הילד הזה אני לא רוצה בשיעור שלי”, "הוא אלים, הוא מפרק את השעורים". חזרנו מחופשת החג, בזמן אותו שעור, הוא איתי, (כך סיכמתי עם אותה מורה), פעמים בשבוע בעבודה בחומר כפי שבחר, רק אני והוא . תוך כדי עבודה מתגלה לי שהוא יודע משהו שאף אחד לא ידע עליו, הוא לומד לנגן בפסנתר. באותו שעור מקצועי, ממנו  נפלט, יוכל להראות נגינתו לפני הילדים. אחרי כחודשים הוא חזר לשעורים באופן סדיר. עד כתה ו' הוא למד להשתמש ביכולותיו ובכוחו הפיזי למענו ולמען ילדי הכתה. למידה שהיו בה הרבה מורדות ועליות, ואין ספור שיחות עם הוריו.

"ילדים מאתגרים" קראתי להם. יש להם עוצמות וכוחות של פגיעות, תסכול, דמוי עצמי נמוך, הפרעות והסחת הדעת מעצם הלמידה. מהם צמחתי כמחנכת, מהם נצבעו אופני החינוך וההוראה שלי במשך השנים. הם היו הסמינר לחינוך בשבילי.

*

 בתום מסיבת הסיום היא באה אלי להתנצל. כנראה העיק עליה. בכיתה א' היא פגשה בי על הדשא הגדול, צעקותיה הרמות הפנו מבטי עוברים ושבים. התגמדתי לפניה נאלמתי דום, ניסיתי לענות להסביר. כך קרה עוד כמה פעמים במשך השנים, אני נגררת לצעקות ההורה, הרוחות מתלהטות. תסכול של הורים, חוסר אונים שלהם מול הילד, חוסר ידע, חוסר ניסיון שלי ועוד מיני חסרים, שולחים לעברי זעם גידופים וחרפות, חיצי בקורת ואף איומים. כל מקרה כזה מחזיר אותי אל עצמי. ללמוד להקשיב להורה, לשתוק, לבחון שוב את דרכי, לדבר אחרת עם הורים, לגלות אמפטיה, ללמוד ממנו על ילדו, לגייס אותו שנעבוד ביחד.

*

כמה חכמה, ידע ודעת יש בפרשת השבוע. כיתה ה'. פעם ראשונה בחיי המקצועיים. העניין הוכרע. יהיה עלי להמשיך עד כיתה ו'. חשבתי, שוב ארבע שנים עם אותה כיתה, שוב כיתה עם הרבה בעיות. מה יכולה להיות תרומתי לילדים? עדין לא התנסיתי בעבודה עם בוגרים, האם אצדיק את "מלחמות" ההורים עלי?

כל יום ראשון פרשה חדשה. מלבד תזכורת לסיפורי המקרא שלמדנו בכיתות הצעירות, מעלה הפרשה עניין אקטואלי השייך לחיי העם, החברה והיחיד. כל שבוע אני מוצאת עצמי מחטטת, מחפשת, נוברת בכתובים של פרשת אותו שבוע. מצד אחד זה גוזל ממני המון זמן (בעיקר זמן משפחה) ואנרגיה ומאידך אני נשאבת למשהו חדש, מרתק ומסקרן. גם הצינים שבין הילדים, ה"משועממים" שביניהם, נרתמים לשיעור ברגע שהעניין נוגע בנפשם ובסקרנותם.

*

לאברהם נאמר: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" פרשת לך לך. פרשנות אחת אומרת "לך לך", כלומר אליך אל עצמך. גם ילד זה הוביל אותי בהתפרצויות הבלתי נשלטות אל עצמו אל תוכו כדי שאלמד להוציא ממנו את הנשמה היתרה שבו, ילד נשמה אמרתי עליו לאימו. רגעי החסד הללו היו לשבועות לחודשים. רגעי הזעם והתוקפנות היו מעטים, אבל היו, כאילו להתריס: אמנם סוף השנה אך יש עוד עבודה. אני עוד זקוק לעזרתך, לא תשכחי אותי. האם אפשר לשכוח ילד שמוציא ממני יכולות שלא ידעתי על קיומן? ביום האחרון: "אתגעגע אליך", הוא כותב בשבעים שגיאות, מחבק חזק ורץ להיות ראשון. אף ילד לא עומד בדרכו, כפי שלמדו עליו במשך השנתיים.

*

בכיתה ו' נוספה לפרשה זו עוד אמירה: אליך לעצמך, כדי שאברהם יהפוך על ידי אלוהיו לאדם גדול, עליו להתרחק מהמוכר והידוע. אל תדחה או תקבל באופן אוטומטי את ערכי החברה מבלי לבחנם באופן יסודי ומעמיק.

שעור ערכים. כל יום ראשון נלמד ערך אשר יבחן אצל כל ילד באופן מעשי. ביום שישי סיכום אישי.

מה בכיתה ו' אני יכולה להנחיל לתלמידי, מעבר למערכת השעורים הסטנדרטית ולמשימות המיועדות לכיתות ו'? מחברת קטנה עטופה בניר צבעוני (כמו אריזה של מתנה). שעור ערכים, אוסף של ביצוע ערכים. אחריות, יוזמה, ענווה, סובלנות, שיתוף, כבוד, יושר, נדיבות, למידה, אהבת הארץ, שלום, אהבה. ובנוסף תעודות הערכה. מידי חודש כל ילד קיבל תעודת הערכה אשר ציינה את התקדמותו בהתנהגות ובלמידה. בכיתה ו' ההשקעה האישית של כל ילד על עצמו, כלפי חבריו ומוריו, מקבלת ביטוי מוחשי.

עם אילו ערכים יצאתם מבית הספר אני שואלת בסיום כיתה ו'? איזו מתנה קיבלתם מבית הספר? כל ילד כתב על כרטיס קטן והגיש לי. צמרמורת והתרגשות אחזו בי:

"הראית לי את הדרך להיות בן אדם ואני מרגיש מוכן לתיכון". כותב אותו ילד של שולחן וכסא מכיתה ג' של אלימות ותוקפנות, ילד שנפלט משעור מקצועי וחזר. זה הילד ש"הראה" לי דרך לקורס חדש, לעבוד בכיתה על רגשות ו"ציפור הנפש".

 יום אחרון בבית הספר, עת לפרידה, הכול כבר נאמר ותמיד נשאר עוד מה להגיד, האוטובוסים כבר בשער. נסגר שער בית ספר יסודי. הוא נגש אלי מהסס רגע, מביט בעיניים ישירות, תמיד ראיתי עצב בעיניו, היום בגו זקוף וחצי חיוך, הוא מושיט יד בלחיצה חזקה כגבר צעיר (כבר לא מתאים להתחבק ולהתנשק כמו הבנות), נפרדנו. אני בוטחת בו מאד שיצליח".

*המסמך המלא כולל 10 עמודים.

מה זו הוראה מחנכת? ומה הקשר לאימון הורים?

עידית להורות טובה יותר