הורסים את חיינו בכל בוקר

רוב האנשים, עסוקים כל כך בשגרה היומיומית כך, שאין להם רגע פנוי אחד להבין מה הם באמת רוצים. כמעט בכל יום אנשים נתקלים בקול פנימי משונה שאומר להם באופן ברור מאוד: "אתה מסוגל ליותר!". מה האנשים עושים עם הקול הזה? התשובה היא- כלום.

רובנו חוטאים בחטא הזה כאשר "קוצצים" לעצמם את הכנפיים, חיים בשגרת החיים שהמציאות והעולם מכתיב להם. הם עוסקים בעבודה שהם בכלל לא אוהבים וחוזרים לביתם בסוף כל יום סחוטים מעייפות מעוד יום, שבו החליפו את זמנם היקר תמורת תשלום זעום יחסית.

אבל, אני מדבר כאן על הרבה יותר מכסף. אני מדבר על כך שאנשים "מבזבזים" את כל חייהם רק על- מנת שיוכלו לסגור את החודש. ומעבר לזה רוב האנשים כנראה לעולם לא יעבדו במה שהם אוהבים.

כ 5% מהאנשים קמים כל בוקר עם חיוך ענק על פניהם, לעוד יום מרגש שבו יפרצו עוד גבול, ליום שבו הם יכולים להחליט מה בא להם לעשות עכשיו, לעוד יום של ביטחון, לעוד יום של הגשמה עצמית וכלכלית, לעוד יום שבו הם שוב יעסקו במה שהם באמת אוהבים, לעוד יום של צמיחה ויצירתיות ואולי הכי חשוב לעוד יום שבו הם באמת מאושרים.

ומה עם 95% הנותרים? הם קמים כל בוקר ללא חיוך על פניהם, לעוד יום שבו הם מגשימים את חלומם של 5% שדיברתי עליהם.

אלו אנשים שרצים במרוץ החיים הנצחי, הריצה שלהם לעולם לא תסתיים אלא אם ישנו את גישתם כלפיי החיים. הם ימשיכו לקום בכל יום לעבודה שהם לא אוהבים, ימשיכו להאשים את כל העולם במצבם העגום רק לא את עצמם.

אז מה ההבדל בין שני סוגי האנשים?

ההבדל המהותי ביותר בין האנשים הללו הוא: 5% הקשיבו לקולם הפנימי, הם הבינו מה הם באמת רוצים, הם הבינו שהחיים הם מסע של התפתחות והגשמה, הם הבינו שהחיים הם מהנים ולא מענים. זה מה שעזר להם לקבל החלטה אמתית ולשנות את חייהם לתמיד!

אני הקשבתי לקול הפנימי בגיל צעיר, כאשר לפני מספר שנים, יום אחד הקול הפנימי הופיע גם בחיי. באותם ימים לא היה לי מושג על עולם ההתפתחות, ההגשמה וההצלחה.

אבל, זה לא עניין אותי בכלל, כי באותו יום קיבלתי את ההחלטה: להצליח בחיים ולעסוק במה שאני אוהב באמת.

כעבור מספר ימים, הוצאתי את ההחלטה אל הפועל כאשר, פרשתי ממרוץ החיים הנצחי. התחלתי לחקור את אותו קול פנימי מוזר שהופיע בחיי באותו יום גורלי.

יצאתי למסע של חיפוש אחר הגורם הזה בשאלה הפשוטה הבאה: "איך אנשים לא יודעים שקיים בהם פוטנציאל עצום?"

כשיוצא לי לדבר על כך עם אנשים, אני אומר להם שהדבר הכי טוב שקרה לי הוא שהלכתי להיות שכיר. (זה לא שאני מעודד אתכם לעזוב את מקום העבודה עכשיו) פשוט הבנתי משהו קריטי- הבנתי שאני מבזבז זמן, אנרגיה ואושר, בכך שקמתי בכל בוקר, כמה חודשים ברצף לעבודה שלא אהבתי, בהסתכלות על השעון "מתי היום הזה יסתיים כבר?!" ובציפייה ל10 בחודש שאקבל כבר את המשכורת. הבנתי שאני חי מ-10 בחודש ל-10 בחודש מבזבז את המשאב הכי יקר שיש לנו בכדור הארץ, משאב הזמן. אבל יותר מזה, מה שגרם לי בסופו של דבר לקום ולצאת לחיים חדשים הוא הפחד. הדבר שפחדתי ממנו יותר מכל הוא הידיעה שאם אני נשאר שם, אני "קובר" את עצמי ביחד עם שאיפותיי הגדולות- להיות משהו בעולם הזה.

שוב, אני חלילה לא מנסה לשכנע אתכם לעזוב את מקום העבודה בנחרצות. פשוט רוצה שתבינו- אתם מסוגלים ליותר. אני יודע שאתם מרגישים את זה.

בשיחות שניהלתי עם אנשים במקום העבודה, הבחנתי במשהו בולט מאוד. סוג האנשים היה מאוד דומה (עם כמה שאדם שונה מאוד מהאחר) היה להם מכנה משותף חזק מאוד.

לכולם היו המון סיפורים על העבר, סיפור על עסק שיכל להקים והיה מכניס לו הרבה כסף, סיפור על חלום ילדות שלא הגשימה ועוד. שמתי לב למשהו מדהים, כולם הצטערו על משהו. ואני? אני לא הייתי מוכן לשלם את מחיר הצער הנוראי הזה. מחיר חוסר ההגשמה, מחיר האושר שלי.

מאוחר יותר, כאשר למדתי מאחד ממורי הדרך הגדולים שלי (שהוא במקצועו יזם נדל"ן אגב), שמתי לב שיש לו כמה עמודי תווך שמנחים אותו, אחד מהם וזה שמלווה אותי בכל יום עד היום היה: "או שיהיו לך הרבה סיפורים או שיהיה לך הרבה כסף אבל, לעולם לא משניהם יחד". 

לסיכום: לכל אחד מאתנו יש פוטנציאל אדיר שטמון בתוכו. לכולנו יש תשוקות, מטרות וחלומות שמחכים שנשיג אותם, גם אם אתה אומרת לעצמך: "לי אין שאיפות"- אז כן יש לך. אני יודע את זה! התפנית הזו בחיים היא שגרמה לי להקים את המיזם "ספריית ההצלחה". יש לנו את היכולת והזכות לבחור בכל רגע. תעצרו רגע ותקשיבו לקול הפנימי שלכם- מה הוא אומר לכם? תקשיבו לו הוא יודע הכי טוב. יחד עם זאת חשוב לי לציין: קחו החלטות מחושבות ועם זאת אל תוותרו לעולם על מה שאתם אוהבים, מה שחשוב לכם באמת.

מה אתה מחליט לעשות בכל בוקר? לחייך, להיות מאושר ולהגשים או לקום ולהגשים חלום של מישהו שבחר? חומר למחשבה.

אני בחרתי!

בהצלחה.

אלעד גוטליב, מנכ"ל ספריית ההצלחה