היינות של יקב עגור / שוקי ישוב על הבר

כן כן, שוב הוכחה מוחצת, החיים יפים.

הכל התחיל בשיחת טלפון חברותית שלי ושל שוקי, היינן והמייסד של יקב עגור. אחרי מעט מאד סמול טוק, שוקי הזכיר לי עד כמה אני אוהב את האיש, הוא מיד עף בדמיונות והציג לי את מה שהולך לקרות: "אהה, מתושלח המקום המקסים הזה שלך, החמים והנעים הזה, ככה מלא באנשים יפים מחויכים שמקשיבים לי וטועמים את היין שלי…". לאחר חיזיון שכזה וראיית העתיד החיובית הזאת שלו, דיברנו על אופי הערב, ושוקי הבין מיד: "אתה למעשה רוצה שאני אספר על החיים שלי דרך היין שלי".

וכך היה : היינו 16 איש הפעם, מגוונים עד מאד, ערניים וצמאים ליין טוב, שיחה מענגת ואוכל טוב. הציפייה הייתה גדולה כי כמסוכם בינינו, שוקי היה אמור להביא ולהטעים לנו כ-4 יינות, אך כדרכו המפתיעה הצטיידנו ב-12 יינות שונים אם אינני טועה, יכולתי לאמר כבר עכשיו כי השאר כבר היסטוריה, אך אני מרגיש חובה לשתף גם אתכם במשתה שהיה לנו או שמא ב"סימפוזיון", המילה הלטינית לתיאור משתה שכזה המציב חוקים ענייניים מאד שמחייבים את הקהל לקחת חלק בהם ולהינות…

פתחנו את הערב ביין בלנקה 2010

אם כן, פתחנו את הערב בבלנקה 10 המורכב – 3 תסיסות נפרדות של שלוש חלקות שונות של ויונייה ותסיסה של יוהנסבורג ריזלינג, היין הלטיני לדבריו של שוקי, יין פריך, חומצי, אלכוהול נמוך, מלא בויונייה, עז מאד ואחר מרוב היינות הלבנים המיוצרים בארץ.

שוקי ביקש זיתים, וקיבל. הוא היה חייב לנסות ולאתגר את החיך במאכל שבאמת בדרך כלל לא זורם עם יין, אך למרבה הפלא הזית הוסיף ליין ואף החמיא לו, כמו שאומר המשפט כשרוצים למכור יין מגישים אותו עם גבינה וכשבאים לקנות יין טועמים תפוח (במקרה שלנו זית – אלמנטים שמבליטים את הפגמים ומבטיח שכששוקי אמר את המשפט בצרפתית הוא יצא יותר מגניב).

במקביל נפתח לו הבלנקה 09, אחיו הבוגר יותר, מתקתק יותר, אף חד מאוד של הריזלינג, מינרליות וטרופיות עדינה שמאד אהבתי. יש לציין כי דרך העשייה והרכב הזנים זהים לשני הבצירים אך מסתמן כי ב-09 הריזלינג השתבח בבלנד בתקופה האחרונה ובעיניי עשה ממש ממש ממש טוב ליין.

עכשיו כבר התחלנו להסמיק, רוסה 10, יין הרוזה של שוקי, בייבי אמיתי, מה שנקרא "יין לבן מענבים שחורים", בלנד עוצמתי מאד, קברנה סוביניון אשר כל מיציו ניגרו בעדינות רבה וקברנה פרנק ללא השרייה, תסיסה בחביות ישנות מאד, תסיסה מבוקרת עדינה וארוכה מאד, הביאה אותנו אל החיוך העדין הזה ששטף את החדר, תחושה קלה כאילו האור התחזק בינינו. רוזה יבש מאד, מחוספס במידה, תחושה של אותה קליפת אפרסק לבן קר ביום קיץ חם.

המתקנו את ההסמקה ברוסה 09, כייף ענק, מעט יותר נשי, גאלה אשתי טענה. יין רוזה רך יותר, שומני משהו, מתקתק לאוהבי הגוורץ הטרופי, אני ממש נהנתי ממנו.

מאיפה באנו ולאן אנו הולכים

בהדרגה התגלגלנו לנו להפסקת סיגריה מהירה עם אותו הקסם, קסם 09, יין אדום עז, רענן, אופטימי, מוכן לשתייה ומוכן לשכיבה לעוד כמה שנים. עכשיו התחלנו להבין את נושא הערב שהכתיב שוקי – "שורשים ואופקים".

כבר שמענו מאיפה הגענו ועכשיו כבר אפשר לראות לאן הולכים, אז אם כך, בפה מלא התרגשות, אני שמח לציין כי יינות עגור מתיישנים טוב, קסם 05, מעט אחרי השיא, תפרחות עדינות, צבע איתן והתקרמלות עדינה, גוף רך מאד ללא טאנים בכלל, צלילות והרבה עניין בכוס, מומלץ מאד לפתוח אותו כבר השנה (למי שזכה ויש באמתחתו, אגב היקב מוכר עדיין כאלה נדמה לי).

התרשמתי הרבה יותר מהקסם 04, אח איזה יין, אותו הקסם בשינוי המגבעת והיונה, להרגשתי היין חווה בשנה זו חביות חדשות בניגוד לאחיו מ 5 , והטאנים, והעץ עדיין נוכחים בו, יין לעיס שכזה, משחק בנעימים בחיך עם סיומת ארוכה ומתמשכת ומתמשכת , מסמן כי יש לו עוד שנתיים עד שיאו, ואולי השיא עכשיו, מי יודע?!

מפה לשם, אני אתחיל לקצר כי הערב מתחיל להתארך ורק עכשיו זכינו והגענו לשמירה המיוחדת של היקב… אם כך – שמירה 08, לקנות עכשיו והרבה. טעים מאוד מאוד, שחור עז, ספייסי כמו שאנחנו אוהבים, מורגש כי היין חווה הרבה קליפה שיצרה לו את הסמיכות והמורכבות בטעם, נהנתנות.

שמירה 05, עדיין צעיר, לא האמנתי איך הוא עושה את זה, היין בן 6 ועדיין צעיר, כנראה שהוא יצטרך להישאר עוד שנה בגן. מה שבטוח אני אזכה לטעום אותו בכיתה ב שלו.

מתגרה בנו השוקי הזה, ומיד פתחנו את 03, ומיד שפכנו, קורקי . (מי שרוצה שיתקשר אני כבר אתאר לו את היין).

שמירה 2000, לא מפתיע שבשנה הזאת יצא יין כה עשיר גם אחרי 11 שנה, ללא ספק היין עשה את שלו, הוא ממש נהנה מהפנסיה הלא מוקדמת שלו, ואנחנו זכינו ממש להיכנס לשורשים ולהתקרב ל-99. היין הראשון של היקב שעשו יחדיו שוקי וזאב דונייה (סוסון ים) כמו ששוקי אמר שבזכותו הוא כאן ועדיין מכין יין.

אומנם תחושות המסקרפן והחומץ כבר הורגשו שם, אך ההתרגשות סחפה אותנו יחדיו עם שוקי, בשטפי הנוסטלגיה ובזיכרון במורו, רוני ג'יימס ז"ל, מקים יקב צרעה.

ובקפיצה לגראנד פינאלה אל אותו הממזר, אשר עליו נשאלה השאלה: "האם הממזר הוא מלך?" או "האם המלך הוא ממזר?". ללא ספק לא הממזר ולא המלך עירומים, בלנד של 50 % מרלו ועוד משהו (כבר היה גדול עליי לזכור…).

הממזר 06, לעולם לא יצא לשוק – הוא נמכר רק ביקב. שוקי הזמין את דעתנו על היין שלא מתאים לטענתו לסגנון היקב, אך לדעתי יין ענק, אומנם סגנון אוסטרלי מאד, עוצמות מטורפות, אדום שחור עז, בומבה של פרי ראוותני עם ניחוח עץ מתקתק, לגבי האלכוהול, אני מניח שהוא יושב שם טוב…

בעיניי לא הייתה דרך טובה יותר לסיים את הסימפוזיון הזה. אז באמת תודה לכל השתיינים הנוכחים, נתראה בקרוב… ותמיד זכרו הכי חשוב להיות שמח….

גל קליימן, מתושלח בר יין ואוכל

פורסם לראשונה באתר מתושלח