המטעמים התונסאים שאילן רועה אהב במיוחד. – אולגה ורפאל רועה

הספר "מטעמי תוניסיה שאילן אהב", ספר מרהיב זה על מתכוניו המגוונים ותכניו המרגשים מוקדש לזכרו של אילן רועה ז"ל, תב קול ישראל בצפון, שנהרג בשנת 1999 בדרום לבנון, בהיותו במשימה עיתונאית.     

רעיון הוצאתו לאור של הספר ייחודי זה נבע מתוך הצורך להגשים את אחד מחלומותיו של אילן רועה ז"ל – הוצאת ספר בישול המבוסס על מטעמיה התוניסיים של אמו.לרוע המזל הגורל לא אפשר לו להוציאו אל הפועל בעצמו.

 לאתר ההוצאה : http://milatova.net

מאחורי הקלעים של הוצאת הספר לאור.

 כבר בפגישתנו הראשונה, יכולתי לחוש את פחדיהם וחששותיהם של אולגה ורפאל, הוריו של אילן ז"ל. הכאב, השכול, הגעגועים והצורך התהומי להנציח את זכר בנם, אילץ אותם ובעיקר את אולגה לשוב ולהלך בין הטעמים, הפחדים, הזיכרונות והחלומות הגדולים שייחלה לאילן בנה וכבר לא יתממשו.

 את אילן, לא זכיתי להכיר באופן אישי. אך די היה לי בלהזכיר את שמו וכל הדלתות נפתחו בפניי, רון נשיאל, מנחם הורוביץ, ועוד רבים מהמובלים בתחומי המדיה השונים, הציעו את עזרתם בלב מלא הערכה, אהבה וגעגוע לחבר, למצחיקן, לזללן, לאיש המקצוע ובכלל לאילן רועה, שכנראה היה בעל אישיות גדולה מהחיים.

 לאורך כל תהליך עשיית הספר, התנהלו בין אולגה וביני, יחסים של בן ואימא. אני נזהרתי בלשוני פן אפרום חוט מרשת החיים העדינה שיצרה לעצמה בניסיון להמשיך ולשרוד את החיים בלעדי אילן, ואולגה מצידה השתדלה בכל כוחה לעשות כל שנדרש עם פחות כאב ומועקה.

 פגישותינו הדו-שבועיות דיברנו, צחקנו, בכינו, שקלנו חומרי גלם ותבלינים, מדדנו זמני בישול, טיגון ואפיה, ובעיקר התרגשנו לקראת הספר שקרם עור וגידים תחת עינה הפקוחה של מאמא-אולגה היפה.

 משנסתיימה כתיבת המתכונים, פנינו למלאכת הבישול והצילום. וילה מארוק, שלא די שאפשרה לי להשתמש בכלים המרוקאים  המרהיבים לצילומים, הגדילה בנדיבותה האנושית וביחסה החם כלפי כל בקשה מצידי, ועל כך תודתי לכל אחד ואחת מהם מעומק לבי. אך לא רק להם. שוקי, בן זוגי לחיים, אדם רב כישרונות וצלם מהסוג הרגיש והאסטטי. התנדב לצלם את רובן של התמונות המופיעות בספר. את  מרכיבי הספר, בישולים, צילומים, עיצוב ועריכה. עשינו בהפקה ביתית פשוטו כמשמעו. בכל בוקר הייתי יורד לשוק הכרמל, רוכש מצרכים לארבעה או חמישה מתכונים, ומגיע ליום בישולים תוך כדי שאני בודק ומתקן פרטי המתכונים במידת הצורך. בשעות הצהריים – שעת הצילומים, היינו שוקי ואני עורכים ומעצבים את המנות ומכינים אותן לצילומים כאן אצלנו בבית. הנהנים העיקריים היו חברינו הקרובים שהופיעו בדיוק של שעון שוויצרי לטרוף את המעדנים התוניסאים ולפעמים הביאו חברים ל" ארוחת ערב". חלק מהתמונות { אלו המופיעות בסוף הספר} צולמו בארצות הברית מתוך כוונה לשבצן בספר. רשימת התודות לכל "המלאכים" שפגשתי במהלך יצירת הספר גדולה וארוכה, ונדמה כאילו רק המתינו לרגע ש "הפרויקט", יצא לדרך בכדי שהכל יתחיל לנוע כמכונה משומנת היטב ושופעת רצון וטוב לב נדיר. תודה לכולכם.

 אולגה, שמצבה הבריאותי הדרדר עקב המאמץ הנפשי והפיזי שהשקיעה בתהליך, יצאה מגדרה משמחה ולא הפסיקה להרעיף עלינו מחמאות ואהבה בכל פעם שדיווחתי לה על מאכל זה או אחר שבישלתי על פי המתכון שאילן אהב. או על כל תמונה שקיבלה לביקורת ולחוות דעתה. היו אלא רגעים של חסד נדיר לראות את אולגה מחייכת, נפעמת ושלמה.

בטרם מותו של אילן, הייתה אולגה אימא, סבתא,אשת חברה, עקרת בית, בשלנית מהמעולות שבטבחיות, מתנדבת ובלניית לא קטנה, ובכלל אולגה הייתה מסוג הנשים שיש בכוחן "להזיז הרים". די במבט חטוף אחד בכדי לזהות את יופייה, נשיותה וחוזקה שהיא מקפידה להזניח מתוך "איסור ההנאות" והסגפנות שנפלה עליה ועל בעלה רפאל מאז מותו של בנם אילן.

 הולכים לדפוס – ההתרגשות רבה, אולגה מחווירה ושפתיה ממלמלות מנטרה אחת ידועה מראש. "אילן זה בשבילך, אילן זה בשבילך, אילן זה בשבילך." כולנו דומעים כולל אנשי הדפוס שהבינו את גודל המעמד ושיתפו עם אולגה ואיתנו פעולה יוצאת דופן. התוצאה מ-ר-ש-י-מ-ה.אולגה מרוצה מאוד ומרעיפה על כולם חיבוקי תודה ואהבה מלטפת את התמונות ואת גיליונות הספר המובלים לפס הייצור של עשיית הספר.

 והנה מגיע היום הגדול. אולגה בשל ההתרגשות הרבה ש"שיתקה אותה"' התחמקה מלהגיע אל בית הדפוס.  "הספר כרוך ומוכן", אני שואג לשפופרת שבצידה השני אולגה הדואגת; איך יצא? הספר יפה? אילן היה אוהב אותו? היא יורה מטח שאלות' מבלי להקשיב לשמחה שהייתה בי רק מלהחזיק את הספר הכי מרגש שהפקתי במהלך כל שנות עבודתי כעורך וכמו"ל. מתיי אני אראה אותו? היא מנחיתה אותי  חזרה לקרקע אתה יודע מה אני באה אליך! היא משיבה לעצמה וטורקת את הטלפון.

 מתוח, נרגש, שמח וקפיצי, הגעתי הביתה והתיישבתי להמתין לאולגה. "שלום, שלום", היא מנשקת אותי קצרות עם הגעתה, וממהרת אל "הכיסא שלה", שולחת אליי מבט של "נווווו כבר תביא את הספר עכשיו ומיד"!.

 דף אחר דף, בידיים רועדות ובדמעות כאב מהולות בשמחה היא עלעלה בדפי הספר הטעון הזה.הכריכה, העיצוב, גודל ובהירותם של האותיות, אורך המתכונים, התמונות, הטעמים והריחות שעלו מהם, הסמלים, תמונתו של אילן… כל אלו ועוד רבים מהפרמטרים נבדקו בקפידה ולאורך רוב שעות הערב שאנחת געגוע וכאב מפרים את  השקט ששרר בבית עד שסיימה."הוא היה אוהב את הספר מאוד" סיכמה בבכי קורע לב "אני בטוחה שהוא היה אוהב אותו מאוד. כמו שאני אוהבת אותו" אני בטוחה! חזרה שוב על קביעתה מחייכת .

 לא מזמן יצא לי לשלוף את הספר ולבשל ארוחה תוניסאית שנועדה להרשים זוג חברים תוניסאים שהגיעו מפריס לביקור.מרוב שהתגעגעתי לטעמים. בישלתי עוד ועוד מאכלים, סלטים ואפילו אפיתי את עוגת הגבינה שאילן אהב. כמות האוכל הייתה כל כך גדולה שפצחתי בסדרת טלפונים לחברים להצטרף אלינו לארוחה. תוך דקה התמלא הבית "זללנים", שנהמו מכל ביס אנחות הנאה גלויה.

בעיצומה של הארוחה, פרשנו שוקי ואני לשבת ליד החלון הלומי סיפוק וללא כל תיאום מראש הרמנו שנינו את הכוסות אל עבר השמיים וקראנו " אילן רועה, היכן שלא תהיה…. לחייך".

 לאתר ההוצאה : http://milatova.net