המיתוס של סיזיפוס

  • רפאל לירז רפאל
  •   06/05/2021
  •   זמן קריאה מוערך: 2 דק'

זוהי מסה פילוסופית אשר נכתבה על ידי אלבר קאמי ב-1942. במסה זו, אלבר קאמי בוחן את סיפורו של סיזיפוס מהאספקט של הגישה האקזיסטנציאליסטית אשר רואה בראש ובראשונה את האדם כפרט חי ופועל, ולפי זה בודקת את משמעות החיים ואת בדידותו הקיומית. בין הפילוסופים שפיתחו גישה זו פול סארטר ופרידריך ניטשה. לפי סארטר "הקיום קודם למהות", תחילה האדם קיים והמשמעות לחייו באה רק לאחר מכן. המסה מורכבת מארבעה פרקים ואליה נלווית אחרית דבר.


בתחילת הפרק הראשון דן קאמי בשאלת ההתאבדות על רקע חוסר משמעות החיים. המסקנה בסוף הפרק היא שההתאבדות איננה פתרון לחיים חסרי משמעות וכי עדיף לחיות חיים חסרי משמעות שכן המוות הוא בלתי נמנע.

הפרק השני מתייחס לשלוש דמויות אשר מייצגות את האבסורד בחיים. שלושתן מודעות לכך שהמוות הוא ודאי, אך מנסות למצות את החיים כל אחת בדרכיה שלה. דון ז'ואן ממצה את חייו בתחום האהבה כשהוא מחליף נשים באופן סיטונאי. הדמות השניה היא השחקן שמגלם דמויות רבות במודעות לקוצר חייהן. הדמות השלישית מגולמת בזה הכובש שיוצא לכיבושיו שהם בני חלוף, שכן איננו יכול לנצח את המוות.

בפרק השלישי עוסק קאמי באמנות של האבסורד. היצירה האבסורדית לפי דבריו נמנעת מלתת משמעות או כל הסבר. כדוגמא מביא קאמי את דוסטוייבסקי, אשר באחד מספריו עוסק בנושא ההתאבדות. גיבורו של דוסטוייבסקי קירילוב הוא דמות של מורד הבוחר להתאבד לא בגלל יאושו אלא כדי להגיע לרמה אלוהית, מה שלפי קאמי היא פסגת האבסורדיות. בהקשר לדמויות האבסורדיות שקאמי מביא, הדמויות הנן אדונות לגורלן, חוץ מהמוות שהוא בחזקת ודאות גמורה, אך עד אליו קיימת יכולת להתקיים גם במסגרת חירות וגם במסגרת של אושר.

בפרק הרביעי מביא אלבר קאמי את דמותו של סיזיפוס. סיזיפוס נענש על ידי האלים, לפי המיתולוגיה היוונית, לחיי סבל שאינו מסתיים ובא לידי ביטוי בהעלאת אבן לראש סלע, שמתגלגלת כל יום ארצה וזאת במעגליות בלתי נגמרת, והביטוי "עבודה סיזיפית" מציין עבודה חסרת תועלת ותכלית.

קאמי מביא את סיפורו של סיזיפוס כמטאפורה לאנשים אשר עובדים עבודה משעממת ומשמימה, אם בבתי חרושת ואם במשרדים. למרות זאת על האדם, לפי קאמי, גם בסיטואציה כזו, לראות את החיים ככאלה שיש בהם אושר.

מסקנה מכל החיבור של קאמי היא שגם אם החיים של הפרט הנם סך הכל סבל מנטאלי או סבל פיזי, יצר החיים צריך לגבור. בתום המסה יש אחרית דבר שבה מנותחות יצירותיו של פרנץ קפקא, סופר האבסורד, והוא רואה בכל זאת שביב של תקווה ביצירות של קפקא כמו "המשפט" או "הטירה".

מסה זו של אלבר קאמי זכתה להרבה פרשנויות של פילוסופים מודרניים כמו פול סארטר שבמאמר שלו "פירוש על הזר", יצירה אחרת של קאמי, התבסס על המסה "המיתוס של סיזיפוס".

המסקנה מניתוח זה לפי סארטר היא כי ניתן לומר ש"המיתוס של סיזיפוס" נותן לנו את התפיסה למהות החיים, ו"הזר" נותן לנו את התחושה לגביהם. הוא רואה בשתי היצירות ישויות המשלימות זו את זו לגבי האבסורדיות של החיים.

הוסף תגובה

קטגוריות
אלבר קאמי
הזר
חיים
מיתולוגיה
סיזיפוס
פילוסופיה
פרנץ קפקא
קיום
עוד בנושא
עוד מאותו הכותב
לעמוד של רפאל
פוסטים אחרונים