המפיץ

מפיצים הם גופים עסקיים שקונים מאיתנו ומוכרים הלאה. זהו גוף עסקי הקונה סחורה וכדי למכור אותה הלאה הוא צריך אנשי מכירות, מחסנים, יכולת לוגיסטית ויכולת לבצע שליחויות. 
מזון, דו איט יורסלפ הם מפיצים.

סוכנים הם גורמים עסקיים שהנכס המרכזי שלהם הוא הרבה לקוחות והם מסייעים בסגירת עסקאות עם לקוחות גדולים ומורכבים. הם לא קונים מוצרים אלא משמשים לסגירת עסקאות עבור עמלה. 
תעשיה אוירית, אי סי אי, רפאל – אלו עובדים עםסוכנים כאשר העסקאות הן גדולות ומורכבות (כמו סוכן ביטוח רכב).

הרפ'ס בישראל הם אנשי מכירות עצמאיים. הם בדרך כלל לא קונים את הסחורה שהם מניידים, אלא מוכרים על בסיס קטלוג והם כן סוגרים עסקאות. לאחר סגירת עסקה, הוא מעביר את ההזמנה למפעל, לעיתים הסחורה נשלחת ללקוח עם הרפס ולעיתים לא, והכסף מגיע אל המפעל מהלקוח (לא דרך הרפס) והם אחוז מהנתח, או עמלת מכירה.

שלושת אלו הם השכיחים ביותר כי יש איזון טוב בין שליטה וסיכון. 

לא הייתי שיעור שעבר,בו הראו קטע וידאו – להשלים.

מאפייני המפיץ – גוף שקונה מאיתנו ומוכר הלאה. מכאן נגזרת כל מע' היחסים. כי בעובדה שהוא קונה את המוצר, הוא רכש עליו בעלות ויכול לעשות עמו מה שרוצה, למרות כי האינטרס שלנו הוא לשלוט על מה שהוא עושה עם המוצר. הפחד הוא כי הוא יפגע במוצר, יגרום נזק לתדמית המותג ולמיצוב. 

לדוגמא, אם סיאליס או לויטרה יורידו מחיר בארץ כדי להתחרות ויאגרה?
התוצאה: ויאגרה   תצא מהשוק. כאשר היא תרצה להעלות מחיר כבר לא תהיה אפשרות כי "אנשים יתרגלו למחיר מסוים", למה להם לשלם יותר. 

אנחנו, כמפיצים, צריכים להגיע למצב בו שנינו דואגים לאותם אינטרסים משותפים. 

רווח המפיץ = מחיר מכירה-(מינוס)מחיר קניה-עלויות

בקניית מלאי המפיץ לא יודע אם יתקע עם מלאי. 

מפיצים היא השיטה הנפוצה ביותר, כי חלק מהסיכון עובר מאיתנו למפיץ. 

סוכנים הם בני אדם (בניגוד למפיץ שהוא ארגון). זה יכול להיות אדם ללא משרד, רק עם פלאפון וקשרים. 

הסוכן לא קונה סחורה ו/או סוגר עסקאות, לא מחזיק מלאי, הוא איש קשר בלבד, הרווח שלו נגזר מעמלה. 

היצואן שולט על המחיר ללקוח ולסוכן יכולה להיות סמכות ייעוצית ולא יותר מזה. 

מפיצים הם באופנה, טקסטיל. סוכנים הם פועלים בשטחי מוצרים ועסקאות מורכבים כגון תעשיה אוירית, קונברס, אי סי אי. 

סוכן ביטוח רכב למשל הוא איש מכירות עצמאי שעובד אצל חברת הביטוח והוא אינו סוכן לפי ההגדרה הנ"ל.