"המצב היציב" בקוסמולוגיה

"המצב היציב" הנו מודל מדעי אשר תקופה מסוימת התחרה במודל "המפץ הגדול", כששני המודלים מבוססים על התצפיות לפיהן חומר ברמה של גלקסיות נמצא במצב של בריחה הדדית. יש לציין שלפי מודל זה גלקסיות קרובות לגלקסיית "שביל החלב" אשר מרוכזות יחד בצביר אשר נקרא "הקבוצה המקומית", מרותקות ביחד במסגרת כח המשיכה ההדדי ביניהן ולפיכך הן לא נראות כבורחות אלו מאלו. בתצפית בטלסקופ הן (הגלקסיות הקרובות) ייצפו כאפקט של הסחה לכחול, בעוד שרב הגלקסיות האחרות יראו תחת אפקט ההסחה לאדום.

ניתן לומר כי גם מודל "המצב היציב" וגם מודל "המפץ הגדול" כפופים לפרדיגמה של בריחת החומר. שני המודלים מתארים ומסבירים שהחומר ברמת גלקסיות רחוקות נראה במצב של מנוסה הדדית. ההבדל העיקרי בין שני המודלים הוא שבעוד ש"המצב היציב" נראה כמודל שאיננו משתנה (כמו שנובע משמו), שתמיד חומר מהמרכז מתהווה כמעין "יש מאין", וממצב זה הוא בורח לקצוות, במודל "המפץ הגדול" הכל מתחיל בנקודה אחת שממנה התחיל המהלך של בריחת החומר, ובמקרה זה אין התהוות של יצירה מתמדת של חומר חדש.

תחילת התהוות "המודל היציב" היא בשנת 1948, כששלושה קוסמולוגים בנו אלטרנטיבה למודל "המפץ הגדול" אחרי שאדווין האבל, האסטרונום הדגול, גילה בתצפיותיו ב-1927 כי קיימת התפשטות חומר ביקום. שלושתם הם: הדומיננטי ביניהם פרד הויל, ושני האחרים הרמן בונדי ותומס גולד. המייחד את מודל "המצב היציב" הוא שלא היתה התחלה ליקום, שאם לא כן הדבר, זה גורר אחריו בעיות בתחום הלוגיקה והפילוסופיה, שמחייב בורא ליקום. זו הסיבה אגב, שהכנסיה אימצה בשקיקה את מודל "המפץ הגדול". לפי המודל של "המצב היציב" קיימת כל הזמן התפשטות חומר בחלל ובכל עת מתהווה במקומו חומר חדש כך שנוצרת יציבות מבחינת כמות החומר ומידת פיזורו ביקום. הבעייתיות במודל היא שקיימת כל העת היווצרות של חומר בחינת "יש מאין", דבר הנוגד את חוקי הפיזיקה הקלאסית.

לשני המודלים יש יתרונות וחסרונות בנוגע להסבר הרכבם הכימי של היסודות ביקום ואופן היווצרותם. למודל "המצב היציב" אין הסבר לשכיחות אזוטופ כבד של המימן הנקרא דאטוריום. מודל "המפץ הגדול" מתיימר להסביר את היווצרות כל יסוד ויסוד ביקום, בכל רגע ורגע. לעומת זאת יש גם הסברים שניתן לתת אותם דווקא על רקע "המצב היציב". אין לשכוח כי בסך הכל מדובר במודלים שמנסים להסביר מציאות אך רחוקים מלהיות "תורה מסיני".

מה שלמעשה הפיל לקרשים את "המצב היציב" היה גילוי של "קרינת הרקע הקוסמית" בשנת 1964. זוהי קרינה שמקרין גוף שחור בטמפרטורה של 2.7 מעלות קלווין. קרינה זו היתה מרכיב ניבויי של "המפץ הגדול", וגילויה כקרינה אשר מגיעה מכל כיוון ביקום נחשבה לאישוש משמעותי ל"מפץ הגדול" ומעין הד לאירוע, ומאז "המפץ הגדול" שולט בכיפה ו"המצב היציב" הפך להיות לא רלוונטי. מאז גם קוסמולוג או איש מדע אשר אוחז ב"מצב היציב" מוחרם או מנודה על ידי הקהילה המדעית ו"המפץ הגדול" הוא בבחינת "זאת ראה וקדש".

פרד הויל מאנשי "המצב היציב" התעקש למרות הכל להחזיק במודל "המצב היציב" בעוד חבריו נטשו אותו. פרד הויל אגב, היה זה שנתן את השם למודל המתחרה "המפץ הגדול", שם שניתן בלעג אך נקלט מאוד. יש לציין שלמרות התעקשותו של הויל, זוכרים לו הרבה תרומות חשובות בתחום האסטרונומיה והאסטרופיזיקה כמו למשל תהליך היווצרות יסודות כימיים בכוכבים.

לסיכום יש לציין כי גם מודל "המפץ הגדול" רחוק מהיות מושלם, כמו כל מודל או תיאוריה מדעית. הוא מסביר טוב יותר מכל הסבר אחר את היווצרות היקום אם בכלל הוא נוצר, שכן מבחינה פילוסופית אי אפשר שהיקום התחיל בנקודה מסוימת ויגיע לסיומו בנקודה מסוימת.

כמו כל תיאוריה מדעית שמגיע יום תפוגתה בעת משבר כשהיא לא יכולה לתת תשובות שתיאוריה חדשה תוכל כן לתת אותן, ואז התיאוריה החדשה תירש את הקודמת.