הסתגלות ההורה והילד לגן

הילד הולך לגן- הסתגלות הילד וההורה למעבר:

כניסתו של ילדכם לגן מלווה מלווה לרוב בהיבטים רגשיים הן בעבורכם והן בעבורו.

המעבר למסגרת החדשה דורש מכם פרידה מהילדים, שלא תמיד קלה גם לכם, ולעתים נעשית בעל כורחכם.

ההסתגלות אף היא יכולה להיות קשה מהפן הרגשי. ישנם ילדים שעל פניו מתאקלמים מהר, אך כאשר מבינים שאין זה "ג'ימבורי" אלא המקום החדש אליו יגיעו מידי יום, מתחילה התאקלמותם האמיתית. ישנם אחרים המתקשים מלכתחילה לקבל את הפרידה וישנם גם אלה אשר הפרידה קשה בעיקר לאימותיהם.

כדי לעבור ימים אלה בקלות יחסית חשוב:

לזכור מהם הסיבות שרשמנו את הילד דווקא לגן הזה.

מדוע חשבנו שהגן מתאים לילדינו? האם צורת החינוך? המקום? המיקום? התכנים?הצוות? אני מניחה ומקווה שלא באקראי בחרתם דווקא במסגרת זו.

כל אמא מכירה את ילדיה. שחזרי איך הוא התמודד עם משברים בעבר, עם פרידות: בייביסיטר, מעבר חדר, תהליך טקס השינה  ונסי לחשוב מה הקל עליו.

זכרי שזהו שלב אינו קל, אך אינך עושה משהו שפוגע בו אלא מובילה אותו לשלב הבא בהתפתחותו.

עלינו להבין שכל ילד הוא שונה ולכל אחד יש את זמן ההסתגלות שלו. כהורים, עלינו לקבל את זה ולדעת להתאים את עצמנו.

אם לאחד מבני הזוג הפרידה תהיה קשה יותר, אולי עדיף שההורה שקל לו יותר יהיה זה שילווה את הילד בימים הראשונים ויעבור איתו את תהליך הפרידה וההסתגלות.

את הימים הראשונים בגן עדיף לעשות בהדרגתיות תוך הקשבה רבה לצורכי הילד.

כדאי "לקחת בחשבון" שבימים אלו כדאי להימנע מקביעת פגישות דחופות בעבודה, להשתדל ולהתפנות ולשהות עם הילד.

עליכם לעדכן מבעוד מועד בעבודה שיכול להיות שתאלצו לצאת קודם, ותהיו זמינים לכל שיחה. אם תכינו עצמכם לכך, לא תהיו קצרי רוח ותחת סטרס כשזה יקרה.

כמו כן, כדאי לשריין מראש סבתא או מטפלת שיהיו זמינים לקחת את הילד במידה וההסתגלות תהיה קשה לו.

כהורים, עלינו לדעת להיות אמפתים כלפי הילד, אך עם זאת- לשדר לו בטחון כלפי המקום. לחייך המון, להיות נינוחים. לא לתת לו הרגשה שהוא מסכן ואתם נוטשים אותו. חשוב תהיו שלמים ותשדרו זאת.

נושא חשוב לא פחות הינו נושא השינה: עדיף להמתין מספר ימים עם שנת הצהריים בגן. שינה זה נושא בפני עצמו בעבור ילדים. עדיף לתת לילד להסתגל קודם כל.

גמילות בכלל- לא להוסיף לילד גמילות נוספות או התמודדויות קשות בזמן השתלבותו בגן. עדיף לראות כיצד ניתן להקל עליו.

עריכת טקס הפרידה:

תמיד להיפרד מהילד. לעולם לא לברוח לו.

תדאגו לכך שאחד מאנשי הצוות יהיה זמין לקלוט את הילד.

בצעו את טקס הפרידה בצורה קבועה ויומיומית. הקניית הרגלים ויצירת שגרה הם דבר חשוב ומהותי בגיל הזה.

תנסו לקצר את הפרידה כדי לא להקשות על הילד.

התנהגויות שיכולות לבוא לידי ביטוי ואין צורך לדאוג לגביהם:

איבוד תיאבון.

שינוי הרגלי שינה- קושי להירדם, עייפות ייתר.

שינוי במצב הרוח

תלות ייתר בהורים.

כדאי להפוך את הגן למקום יותר מוכר וצפוי. כיצד?

ניתן לעשות הכרות מוקדמת עם הגן והגננת בסוף שנת הלימודים הקודמת או בחופש, כדי לעזור לילד בהתמצאות.

כדאי ליצור טקס הליכה לגן- למצוא תיאור מסלול.

לשתף את הילד מה הולך לקרות. לא להשאיר אותו במצב של חוסר וודאות.

לתאר לו מה הולך להיות במהלך היום. לתת לו ציוני דרך, כך שיידע מתי אתם אמורים להגיע, אחרי איזו פעילות.

כשאתם מגיעים לגן, הגדירו לילד מראש מתי אתם הולכים, אחרי מה.

ניתן גם להסביר לו מה לעשות כשהוא זקוק לעזרה: בעיה עם ילד אחר, עזרה בשירותים, רעב.

קיימו  טקס פרידה קבוע וקצר: חיבוק, נשיקה, נפנוף של שלום דרך חלון או סגירת הדלת לאחר לכתו של ההורה.

אפשר להקל על הילד ולאפשר לו להביא איתו לגן משהו שלו, מוכר ובטוח, שייתן לו בטחון, כמו:

תמונות של המשפחה ושל בע"ח שיש לו, אשר יאפשרו לו להביט בכם ולהרגיש קרוב ברגעי משבר, ברגעי געגוע.

ניתן לשלוח איתו: בקבוק, מוצץ או בובה שהוא קשור אליהם במיוחד.

גם לצוות יש תפקיד משמעותי, לכן יש לתת אינפורמציה לצוות על כל מה שהילד שלכם אוהב או מתרגז. גם הדיבור בגיל זה אינו תמיד ברור, לכן יש

לעדכן לגבי מילים אותם הוא מבטא אחרת, כדי שיבינו אותו.

בעזרת טיפים אילו וההבנה שזהו שלב התפתחותי חיוני בעבורכם ובעבור ילדכם, קחו נשימה עמוקה ועשו זאת בצורה היעילה ביותר כדי לעבור חוויה זו בקלות  היחסית.