"העוצמה שבהיתכוונות"

העוצמה שבהתכוונות    

 ·        משנה (תוספתא)-סדר מועד, מסכת ראש השנה :

 "כיוון ליבו, וזה לא כיוון לבו, זה שכיוון ליבו –יצא, וזה שלא כיוון ליבו- לא יצא,  שאין הכל הולך אלא אחר כוונת הלב"

 ·    פירוש הפועל "להיתכוון" :           

כוח יוצר ומקיים.

 מצב תודעתי/נפשי מסויים המלווה בריכוז, במחוייבות פנימית, ובהתייחסות רצינית, להוציא משהו מן הכח (פוטנציאל) אל הפועל.

 תשומת לב  וכוח רצון המרוכזים  ומופנים לכיוון מסויים – לשם יצירת מצב רצוי או השגת יעד או מטרה  ספציפיים.

לכולנו, כבני אדם, נתונה מידה מסויימת של עוצמה אישית (הניתנת לפיתוח), המאפשרת לנו לממש את מה שאנו בוחרים ומחוייבים ליצור בחיינו.

יכולת ההתכוונות שלנו היא הוקטור המוציא מן הכוח אל הפועל, בהתאם לחזוננו ומטרותינו, את עוצמתנו האישית והופך אותה לתוצאות מוחשיות במימד הפיזי .

ההבדל בין אנשים המצליחים במימוש עצמם ומטרותיהם לבין אלה הנכשלים בכך הינה ,קודם כל, במידת נוכחותה,עוצמתה ומיקודה של יכולת ההיתכוונות.

עוצמת ההיתכוונות שלנו תלויה במידת המודעות שלנו וביכולתנו למקדה ולכוונה,לאורך זמן, לעבר מטרה מסויימת או מצב מסויים שברצוננו ליצור- אנרגיית ההתכוונות היא כח יוצר ומשפיע על המתרחש בחיינו.

אם איננו  מצליחים ליצור בחיינו את מה שאנו רוצים- חובה עלינו לחקור ולהתאמן בהעצמתה של יכולת ההיתכוונות שלנו.

לעוצמת ובהירות הכוונה שלנו יש גם השפעה מכרעת על האפקטיביות של המסרים המילוליים  בתיקשורת שלנו עם אחרים. זאת מכיר היטב כל הורה ביחס לילדיו, מנהל או ממונה ביחס לכפופים לו או ביחס לאחרים באירגון, מפקד בצבא ביחס לחייליו וכד'. כל אלה יודעים או לומדים עם הזמן להקשיב ל"סאב-טקסט"- למידת רצינות ועוצמת הכוונה- אם ישנה- ביחס לנאמר. דברים הנאמרים ללא כוונה אמיתית מאחוריהן נקלטים כך גם באוזנו ובנפשו של השומע וזה לא ימהר לבצע הוראות או הנחיות שכאלה ובודאי שלא יתייחס אליהן ברצינות הראוייה ובכך נמצאת נפגעת סמכותו ומידת יעילותו של נותן ההוראה או מבקש הבקשה. ולעומת זאת,בקשות, הוראות או הנחייות הנאמרות עם ההתכוונות המתאימה זוכות בדר"כ  להענות רצינית מהצד אליהן הן מופנות.

לרצינות ולמידת ההתכוונות יש גם חשיבות מכרעת בעת שאנו פועלים במימד העיסקי-ענייני של החיים. בהתנהלותנו מול או יחד עם אנשים אחרים, כדאי מאד שנפתח את ההקשבה ויכולת האבחנה לגבי מידת רצינות התכוונותו של הצד השני לעיסקה או לעשייה . עלינו להיות מסוגלים להבחין האם יש לצד השני את רמת ההתכוונות הנדרשת בכדי להוציא אל הפועל ולממש את המחוייבויות שנטל על עצמו כלפינו, או כלפי אחרים. במידה ונגלה כי אין לו את רמת או עוצמת ההתכוונות הנדרשת יתכן ולא יהיה טעם בשיתוף פעולה עם אדם שכזה. רק אנשים בעלי עוצמת התכוונות נדרשת יהיו מסוגלים "לספק את הסחורה"- ועם אלה ראוי ואף רצוי לשתף פעולה.

אדם המודע לחשיבותה של עוצמת הכוונה ויכולת ההתכוונות ידע גם להבחין באלה אצל האחר. חשוב להיות מסוגל להקשיב, להבחין ולהכיר בכוונה שמאחורי המילים או המעשים של האחר ובכך להבין יותר טוב את מניעיו. כוונה טובה  בדר"כ ראויה לטיפוח ולהכרת תודה.  יש וקיים פער בין הכוונה הטובה ובין הדרך בה היא באה לידי ביטוי במילים או במעשים או בתוצאות שנוצרו.. במקרה של קיום פער שכזה רצוי לחזק את הכוונה הטובה ולגרום או לדרוש התאמה והלימה בין הכוונה לתוצאות. "שפיו וליבו שווים"

מהם האלמנטים המרכיבים את יכולת ההתכוונות שלנו:

·        בהירות המחשבה והחזון האישי: "סוף מעשה- במחשבה תחילה"

כל מה שנוצר על ידינו כמציאות מוחשית היה בטרם התגשמותו בגדר רעיון או מחשבה מופשטים, וברגע בו נכנסנו למצב של הסכמה ורציה לגביהם והוספנו את אלמנט ההיתכוונות, הופכים אלה להיות כתבנית לתוכה נוצקים כוחות שמקורם באנרגיית החיים והרגש שלנו והם מעניקים להם מימוש וקיום במימד הפיזי.

ואם כך הוא- הרי שישנה חשיבות רבה לאיכות מחשבותינו, ריגשותינו ואיכות הרעיונות שאנו נושאים בקרבנו. יש ואנו איננו ערים מספיק לאיכותם של אלה וכתוצאה מכך  אנו נותנים ביטוי, לעיתים  שלא במודע, למחשבות, רגשות או רעיונות שליליים וכתוצאה מכך נוצרות תופעות במציאות הפיזית הנמצאות בהלימה מוחלטת עם אלה. התשובה עם כך מצויה בערנות ובמודעות מתמדת לזרם המחשבות, רגשות ורעיונות החולף דרכנו. תפקידנו להיות המסננת או השומר בשער.  את אלה השליליים יש לשלח לדרכם מבלי להתעכב עליהם ואת אלה התואמים את חזוננו ורצונותינו האמיתיים יש לטפח, להעצים ולהיתכוון למימושם עד להיווצרותם כתוצאה מוחשית- פיזית בעולמנו שלנו.

·        מחוייבות: מצב תודעתי/נפשי הנובע מבחירה חופשית לפיו אנו מתמידים בהתכוונות ובעשיה המתחייבת ממנה עד להיווצרות התוצאה הרצויה.

רבים מאיתנו פועלים מבלי מודעות וערנות אמיתיים לכוחה וחשיבותה הקריטית של המחוייבות וכתוצאה מכך נוטים "להרים ידיים" מוקדם מדי, לעיתים, ממש צעד בטרם ההתגשמות. "אין כישלון אמיתי אלא ברגע בו הפסקת לנסות והרמת ידיים בויתור" (אדיסון).

מחוייבות אמיתית נובעת כאמור מתוך הבחירה החופשית שלנו. מחוייבות שנכפתה עלינו תתקבל על ידינו כ"עול" אליו תתנגד רוחנו החופשית וכתוצאה מכך נעשה את מעשינו "כלאחר יד" וכדי "לצאת ידי חובה" ומאלה מעולם לא נוצרה איכות אמיתית.

 ·        אותנטיות: האיכות של היותינו נאמנים למהותנו הפנימית.  אנשים שטרם אימצו איכות ומחוייבות זו בחייהם עשויים להיות מונעים ע"י ערכים ורצונות שהונחלו להם, בדר"כ בחוסר מודעות מספקת,  על ידי אחרים (הורים, חברים ומודלים שונים של הזדהות) ובכך הם מוותרים על חקר מהותם הפנימית וביטוי ייחודיותם .

במקרה שכזה נפגעת עוצמת ההיתכוונות  מאחר והיא מונעת ע"י אינטואיציה משובשת בהיותה מנסה לממש ערך שאיננו אותנטי בעבורם.

יכולת ועוצמת ההיתכוונות הן במיטבן כאשר הן באות לשרת את חזוננו, יעדינו ומטרותינו האמיתיות לנו בחיינו .

בהקשר זה מסופר סיפור מתקופת החסידות על ר' זושיא שהיה גדול צדיקי העיירה והיה מקפיד באדיקות רבה אחר מילוי כל המיצוות והיה ברור לכל מכריו ומיודעיו שצדיק זה, בעת מותו, תעלה נשמתו הישר לגן-העדן. וכך, ביום מותו עלתה נשמתו של ר' זושיא לשמיים ושם פגשה את המלאך המסווג שתפקידו להחליט לאן לשלוח את הנשמה שזה עתה נפטרה מן העולם. המלאך עיין ברשימותיו ופסק "לגהינום". הסתכל ר' זושיא על המלאך בתמיהה ואמר " לבטח נפלה כאן טעות". הן צדיק גדול הייתי כל ימי חיי ומילאתי אחר כל המיצוות באדיקות רבה. כן, השיב לו המלאך אך שכחת את מילוי המיצווה החשובה ביותר- "להיות אתה עצמך".

 "לכל אדם ניגון מיוחד משלו ואף ראוי שיביא את ניגונו לכדי שלמות" (ר' נחמן מבראסלב)

 ·        פיתוח יושרה פנימית (Integrity): איכות של שלמות בכל מחשבותינו ומעשינו. נאמנות לעצמנו ולערכינו הגבוהים. עמידה במילה ובמחוייבות שלנו לעצמנו ולאחרים. להתכוון למה שאנחנו אומרים ולומר בגלוי את שמתכוונים אליו. ש"פיו וליבו שווים". מימוש הבטחות. לקיחת אחריות על דברים שאנו אומרים ועושים, ותיקון במקרה של "שבירת" היושרה.

באי שמירה על יושרתנו הפנימית אנו לוקחים סיכון שעלול לחבל בעוצמת ההיתכוונות שלנו מכיוון שאנו בעצם גורמים לכך שנפסיק להאמין בעצמנו.

 ·        פיתוח העוצמה הפנימית שלנו: עוצמתנו האישית היא העומדת מאחורי יכולת ההתכוונות ונותנת לה את כוח ההתממשות.

עוצמתנו הפנימית מוזנת מאנרגיית החיים המפעמת בנו, מכוח אמונתנו בחייים ובעצמנו, מבריאותנו הגופנית והנפשית. כשם שלפיתוח הגוף אנו הולכים למכון כושר כך אנו מתרגלים את עוצמתנו האישית תוך מימוש היעדים והמטרות הלגיטימיות שהצבנו לעצמנו. רצוי להתחיל במימוש יעדים קלים וברי השגה בטווח הקצר ותוך כדי רכישת אמון בכוחותינו יש להציב יעדים קשים ורחוקים יותר להשגה. אי עמידה ביעדים או בהבטחות שנתנו לעצמנו או לאחרים פוגעת ומחלישה את עוצמתנו הפנימית.

 ·        פיתוח הערכה עצמית ראויה: רק אדם הנהנה מהערכה עצמית ראויה (בצניעות, בהכרה עצמית וללא אגו נפוח) יפעל בהתמדה להעצמת יכולת ההיתכוונות שלו ביודעו כי היא משמשת כמפתח חשוב בהצלחתו בחייו. הערכה עצמית ראויה פרושה שהאדם חש  ויודע כי הוא זכאי וראוי, כמו כל אדם אחר שמכיר בכך, לכל הטוב והשפע שיש לעולם הזה להציע וכתוצאה מהכרה זו יבין ויפעל בכדי לממש זאת בחייו,  לא מתוך טענה של "מגיע לי" אלא מתוך נטילת אחריות ליצור את שצריך הוא וראוי לו שיהיה לו בחייו. זהו אקט אקזיסטנציאליסטי- קיומי שאינו תלוי בקיומן של כל נסיבות חיצוניות ותוקפו היחידי הוא מתוך שאדם נוקט עמדה ומכריז לעצמו וכלפי כל העולם- "אני ראוי מתוך שאני קיים".

 ·        פיתוח הערכה, אהבה וחמלה: לעצמנו, לחיים, לאנשים אחרים ולכל היש. ללא אלה יכולה יכולת ההיתכוונות שלנו להיות "חסרת לב" ולסטות לאפיקים שליליים והרסניים ובכך נמצא את עצמנו פוגעים ומחבלים בפוטנציאל שלנו ובאחרים.

 "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה." (הרב קוק).