הריפוי האוניברסלי שבריקוד המזרחי – ריקודי הבטן

ריקודי הבטן הפכו לטרנד אופנתי בשנים האחרונות. מחקרים רפואיים בעולם המודרני מעידים על יעילותם של ריקודי הבטן לבריאות הפיזית, לשיפור הדימוי העצמי, דימוי הגוף והדימוי הנשי, שיפור מצב הרוח ועוד. את מה שמגלים המדענים היום, הכירו נשות המזרח כבר מזמן. היסודות המרפאים בריקודי הבטן הם אוניברסליים  – תולדה של פיתוח התרבות המזרחית על פני דורות. נשים בתרבות המזרחית פיתחו ושימרו את הריקוד המבריא הזה לגופה ולנפשה של כל אישה. הן רקדו בינן לבין עצמן, לא בכדי לשעשע או לבדר קהל, בודאי לא קהל של גברים, והעניקו לנשות העולם כלי טיפולי יעיל, זמין לכל אחת, ללא תלות ברופאים, או בכל אמצעי חיצוני אחר. מה שנכון ואמיתי עבור אישה במדבר סהרה, יהא נכון ואמיתי עבור אישה ברעננה.

סטיגמה שעבר זמנה

רוב האנשים נוטים לחשוב שריקודי הבטן נוצרו במועדונים במצרים, על מנת לשעשע ולבדר גברים ותיירים. שכל רקדניות הבטן, הנושאות לרוב שם במה מקצועי, המסווה את זהותן הפרטית (שמות מצודדים, כמו "לילה", "וורדה", "נורה" וכדומה) מנענעות את איבריהן השופעים בחאפלות, כשלחזייתן תוחבים הגברים העליזים שטרות של כסף.

הסטיגמה הזו מבוססת על אמת נכונה בחלקה, אך בודאי לא כל האמת הראויה להשמע אודות ריקודי הבטן.

היסטוריה עתיקת יומין

ריקודי הבטן הן סיגנון המחול העתיק ביותר. ראשיתו עוד בתקופה בה חוללו שבטים, במובן שבו לחולל = לחולל שינוי, שינוי בעצמם ובסביבתם. בתפיסת עצמם כמחוברים אל הטבע שחבק אותם, הם חוללו כדי להוריד גשם, לשמח אלים/אלות, לגרש שדים, לזמן לעצמם שפע, פריון ועוד. נשים בתרבות המזרחית המשיכו לפתח ושימרו את הריקוד – חוללו בינן לבין עצמן. על פני דורות הותאם הריקוד לגופה של אישה – לבריאותה הפיזית, הנפשית והרוחנית.

גילוי ריקודי הבטן על ידי העולם המערבי

בשנות ה-40 גילו תיירים מערביים את המועדונים שצצו ברחבי מצרים, שם רקדו רקדניות בטן. התיירים הם שהעניקו לריקוד הזה את ההגדרה "ריקודי בטן", כיוון שהוקסמו מתנועות המתחוללות בעיקר בביטנה של הרקדנית. הרקדניות התאימו עצמן לדרישה העיסקית ולטעמם של התיירים – לבשו בגדים שהושפעו מההופעות של ברודווי והוליווד, בגדים חשופים ועמוסים פייטים נוצצים. במרוצת שנות ה-50 וה-60, עם התפתחות הקולנוע והטלויזיה שהגיעה לשימוש בכל בית, התוודע העולם לכוכבות ריקודי הבטן. גם הישראלים נישבו בקיסמם של הסרטים הערביים, שהוקרנו בשחור/לבן מידי ערב יום שישי.

ריקודי הבטן בזמננו

אמנם, גם כיום ישנן רקדניות בטן בכל העולם המנציחות את הסטיגמה, לפיה רוקדות רקדניות הבטן בכדי לשעשע ולבדר קהל של גברים מזילי ריר. הן בוחרות להופיע באירועים טעונים מינית מול קהל הטעון בציפיות דומות. מבלי לבקר את בחירתן הלגיטימית כשלעצמה, ניתן להבין מזאת כיצד נוצר הבסיס לדיעה השגויה והרווחת אודות ריקודי הבטן.

מצד שני, רבות הן רקדניות הבטן הישראליות והמערביות, שעברו כברת דרך והתפתחו וכיום מביאות אל הבמה את האומנות התנועתית בראי התקופה. חלקן הגדול רקדניות אומניות יוצרות עם כבוד גדול לסיגנון הריקוד. הן משלבות בתוכו ביטוי אישי, הן מביאות אל המופע נשיות חזקה, המודעת לעוצמותיה, בהיותן שייכות לדור שחווה את המהפכה הפמיניסיטית והטמיע אותה. חלקן הגדול בעלות רקע במגוון רחב של סגנונות ריקוד ולכן מאפשרות לעצמן להעניק לריקוד גם השפעות מסגנונות אחרים, עם עושר רחב של תנועות, בשילוב מוסיקה מגוונת, תלבושות יצירתיות ועוד – ללא הצמדות ותלות בריקוד המסורתי, ומתוך שיחרור מהסטיגמות הזולות, שדבקו בריקוד ללא בסיס משמעותי מוצדק, והחוטאות לערכו העמוק.

ריקודי הבטן כאמצעי טיפולי

נשים רבות ברחבי העולם מאמצות את ריקודי הבטן. בישראל רוקדות כיום אלפי נשים, ורק אחוז בודד מהן מייעדות אותו להופעה על במה מקצועית, או למקצוע, או במטרה להופיע/להתמקצע בעתיד. רובן הגדול רוקדות למען עצמן – לבריאותן הפיזית והנאתן, ולא בכדי.האמת הפנימית הטיפולית של הריקוד היא אוניברסלית וחוצה גבולות של תרבות, מיקום גיאוגרפי, גילאים, מבנה גוף, מראה חיצוני, סטיגמות, או אופנות מתחלפות.

הגיע הזמן שריקודי הבטן יזכו למקום של כבוד, לצד שיטות מרפאות אחרות, כמו היוגה, הטאי-צ'י ויתר שיטות התנועה המבורכות שהונחלו לעולם. כפי שמקובל, ראוי ומכובד לאדם באוסטרליה לתרגל יוגה, מבלי להפוך להודי או לשנות את שמו, כך ראוי שנשות כל העולם באשר הן יוכלו לרקוד את ריקוד הבטן ולהתברך במעלותיו הרבות, מבלי להיות מושפעות מסטיגמות שיטחיות, שזמנן עבר.

על בסיס הנתונים שצויינו, טעות היא לחשוב שההיבט הבימתי של ריקודי הבטן הוא העיקרי, ואילו ההיבט הטיפולי הוא המישני שצומח ממנו. ההיפך הוא הנכון – ההיבט הטיפולי הוא העיקרי ואילו ההופעה על במה מקצועית היא בבחינת בונוס לבודדות שאולי יבחרו בה.

ריקודי הבטן בראי העידן החדש

עידן הרוח החדש מביא נשים רבות אל חיק ריקוד הבטן, בהיותו ריקוד הוליסטי, המתייחס אל האדם כאל מכלול שלם של גוף-נפש-רוח.

בסדנאות הכנה ללידה מתרגלות נשים הרות תנועות מתוך ריקודי הבטן, וברוח התקופה המודרנית. פיזיוטרפיסטים מנחים את מטופליהם להשתמש בתנועות מתוך הריקוד, כיעילים למניעת בריחת סידן (אוסטאופורוזיס) ולהגמשת הסחוס במפרקים. אורטופדים ממליצים על ריקודי הבטן לבעיות גב ושלד. סקסלוגים ממליצים לפאציינטיות על ריקודי הבטן לשיחרור מחסומים מיניים, להכרת מיניותן הנשית, לשיפור יחסי מין זוגיים ובכלל – ריקודי הבטן זוכים להכרה, גם על ידי מוסדות רפואיים קונבנציונאליים ושמרניים.

ריקודי הבטן מכילים ריקודים מסורתיים מקודשים וריטואלים עתיקים, שמטרתם היתה להביא את הרוקד לכדי טראנס, תוך התחברות למקורותיו הגבוהים – לאלוהיו, באשר יהיה. אמנם רובם הונחלו על ידי תרבויות איסלמיות, אך אלוהים אינו שייך בלעדית לשום דת וקיים עם ובכל אדם. ריקודים אלה פותחים ומשחררים את המרכזים האנרגטיים בגוף (הצ'אקרות) ומאפשרים התוודעות ומודעות לתיקשור. הם מקרבים את האדם אל שלוותו היציבה, מחברים אותו אל מרכזיותו הבלתי משתנה, אל עמוד השדרה הרוחני, יוצרים נגישות לתבונה הקוסמית הגבוהה, מחדדים קשיבות אינטואיטיבית וראייה למרחוק, פותחים חסימות, מרוממים ומרפאים את הרוקד כמכלול גוף-נפש-רוח.

ריקודי הבטן מקדשים את החיבור שבין המציאות הפיסית-הגופנית למציאות הרוחנית.