התמיינות (ספצליזציה)

התקופה המודרנית מתאפיינת בין היתר בכך שאנשים הופכים יותר ויותר להיות חד – ממדיים, כלומר יש מגמה מזה זמן ארוך של ספצליזציה שאנשים מתמחים נקודתית בתחום מסוים. בנימה הומוריסטית אומרים שבעתיד רופא אחד יהיה מומחה לאוזן שמאל, ואחר לאוזן ימין.

המידע הרב והאינפלציוני גרם לכך שאנשים לא יכולים לשלוט אפילו בתחום אחד מוגדר. מידת מדעיותו של אקדמאי היא עד כמה הוא מומחה נקודתית בתחום ספציפי.

ניקח את הדוגמה של היסטוריון: היום היסטוריון שקשור לאקדמיה לא יכול לשלוט בכל נושא הקשור להיסטוריה, לא בהיסטוריה הכללית ולא בהיסטוריה היהודית. היסטוריון בתחום ההיסטוריה היהודית יכול להחשב מספיק אקדמאי ומדעי אם יבחר לעצמו נניח את תקופת בית שני, תקופה שיש לה גם מקבילה בתנ"ך. נושא יהדות ימי הביניים למשל הוא כבר ממנו והלאה. כך היסטוריון של העת העתיקה אינו יכול להיות מומחה גם בהיסטוריה של רומי וגם של יוון הקלאסית, יותר מזה אם הוא ילמד את שתי התקופות באוניברסיטה, לא ייחשב מספיק מדעי ורציני.

רמת הספצליזציה כפי שהיא כיום גורמת לתלות בין גורמים ובין מומחים. הפסקת חשמל למשל ברמה ארצית דורשת עשרות או אפילו מאות אנשי מקצוע כדי לתקן תקלה כזו. רמת הידע בבתי חולים גם היא כפופה להרבה רופאים שנזקקים לטפל בחולה מסוים והעדרות למשל של בר שמכא בתחומו יכולה להיות מאוד קטלנית לפציינט.

תופעה שכבר קיימת מזה 100 שנה, באה לידי ביטוי בכך שאדם יכול כל חייו להיות בורג במערכת תעשייתית, ופרנסתו היא כתוצאה מתפקיד נקודתי ומשמים. למען אותם עובדים שחייהם כה אפורים (זה גם כולל פקידים במשרד) עבורם כתב אלבר קאמי את המסה "המיתוס של סיזיפוס", כמו סיזיפוס אשר חייו התמצו בהעלאת אבן סלע לראש ההר שכל יום נפלה ולמחרת הוא היה צריך להרימה שוב וחוזר חלילה, גם בזה קובע אלבר קאמי כי יש ערך עליון לחיים גם כשהם מלאי סבל וחסרי עניין.

במהלך ההיסטוריה נקשרו המצאות ותורות לאנשים ספציפיים אשר היוו סולנים בהתפתחות הידע והמדע. אנו יכולים לציין ממציאים כמו בל, אדיסון ואחרים אשר קשורים להמצאת הטלפון והנורה החשמלית. אך למשל מאחורי המצאת הטלויזיה האלקטרונית לא עומד אדם אחד אלא צוותי חשיבה, מה שנקרא סיור מוחות.

דוגמה אחרת היא פרויקט מנהטן אשר פיתח את הפצצה הגרעינית. עשרות אלפים היו קשורים לפרויקט, פיזיקאים, טכנאים ומהנדסים אשר מימשו את יעדם על בסיס נוסחה של פיזיקאי אחד סולן שהמציא את הנוסחה אשר מתארת את התהליך בו אנרגיה עצומה יכולה להיות מופקת ממסה קטנה של חומר הניתן לביקוע. זו היא כמובן נוסחתו של איינשטיין בדבר חוק שימור האנרגיה והחומר. גם בפרויקט האמריקאי של הנחתת אדם לירח היו קשורים אלפים רבים של בעלי תחומים כמו אנשי אווירונאוטיקה, מהנדסים, אנשי מחשבים, טכנאים ועוד.

ואם באיינשטיין עסקינן הרי שלצורך בניית הנוסחאות שלו בתחום תורת היחסות נעזר הוא לצורך העניין המתמטי בנוסחאות לעזרת חבר, פרופסור למתמטיקה בשם מרסל גרוסמן. איך זה תגידו, הרי איינשטיין היה גאון, אז היו לו בעיות במתמטיקה שבגללן היה צריך להעזר בחבר, הרי איך זה ייתכן אם הוא גאון הוא הרי חייב להתמצא בכל תחום. אז כמובן המציאות היא שעצם היותו גאון בפיזיקה לא הספיקה לו כדי גם להיות מומחה בתחומי מדע אחרים.

אז הנה אנו חיים כבר מזה עידן ארוך בתקופה של עבודות צוות וסיור מוחות. כל אותם יזמי הייטק אשר מוכרים את מוצריהם בסכומי עתק בעצם הם עצמם לא בהכרח חייבים להיות מומחים במחשבים, הם צריכים להיות אלה שיודעים להוביל חברה, לקשור את הקשרים המתאימים כדי למכור את מוצריהם כשלפעמים אלה שלמעשה מהווים את הגורם המבריק המפתח יכולים להיות אפילו לפעמים ילדים בגיל העשרה. זו היא הוכחה אולטימטיבית של תופעת ההתמיינות וחלוקת הידע בין אנשים, רחוק מאוד מהתקופה של יוון הקלאסית אשר בה הפילוסופים עסקו בכל דבר.

לסיום, אי אפשר שלא להיזכר בסרטו של צ'ארלי צ'פלין "זמנים מודרניים" בה הוא משחק את תפקיד הפועל אשר כל תפקידו הוא להבריג בורג בודד במערכת עצומה של מפעל תעשייתי וזאת הוא עושה לפרנסתו כל חייו.