חזון או חידלון

לאחרונה עולה לכותרות המילה חזון יותר ויותר. כל המומחים והיועצים מדברים על חזון. בארגון עסוקים בהגדרת חזון. בסדנאות ובהשתלמויות מבררים את החזון ובעיתונות מפורסמות כתבות ומאמרים סביב נושא החזון ומשמעויותיו על היחיד והחברה. עדיין נדמה כי האדם מהישוב סובל מצלקות סביב המושג "חזון" ובזיכרון הקולקטיבי הישראלי עולה מיד דמותו של הרצל.

כשאליסה מארץ הפלאות מגיעה לצומת דרכים היא שואלת את החתול: "אמור לי בבקשה, באיזה דרך לבחור?".  החתול משיב: "זה תלוי לאן את רוצה להגיע?". אליסה עונה שלא אכפת לה כל כך לאן "אם-כך" עונה החתול "אין זה חשוב באיזה דרך תבחרי!". אליסה ממהרת לתקן ואומרת שבעצם היא כן רוצה להגיע ל…"אנשהו". ועונה לה החתול: "בטוח שתגיעי – אם רק תתמידי בהליכה".

אין ספק שכשאין מטרה ודרך, כל שביל יתאים, אך נשאלת השאלה האם החיים הם באמת רק מסע שצריך לעבור אותו בשלום? מסע שבסופו מגיעים ל"אנשהו" כללי כזה. האם באמת הפעילות כל כך חשובה הרבה יותר מהכוונה, ההכוונה והיעילות? אין ספק שלא ולכאן נכנס החזון. אגב, קיימים מושגים חלופיים רבים למילה חזון, כגון: תסריט ראשי, תכנית על, כוכב הצפון, סדר יום אישי, הרעיון הגדול, תכלית החיים, קריאת כיוון, התמונה הגדולה, המגדלור וכד'. כולם מייצגים את אותו הדבר.

בהנחה שאכן מסע החיים הוא משהו מעבר למסע שפשוט צריך לעבור בכוח האינרציה, אלא מסע אישי לצורך תכלית אישית שבמהלכה "חוויית חיים" טובה יותר. מחויבים אנו להגדיר לעצמנו מהו אותו מסע אישי של כל אחד מאיתנו? מהי אותה דרך המשלבת הנאה ומשמעות? ולשם-כך, עלינו להגדיר את התמונה הגדולה, המגדלור שלאורו נצעד ולקראתו. זהו החזון. זוהי תמונה ברורה של שלושה אלמנטים: מי אני – מה הייעוד שלי או התכלית? לאן אני הולך – מהי מטרת העל? ומה מניע אותי – מהו הדלק של המסע שלי? אח"כ לאור החזון ובהתאמה אליו, יוגדרו מטרות ספציפיות ותבחר תכנית פעולה מתאימה. שלושת האלמנטים הללו מתאימים כמובן גם כשמדובר באדם פרטי וגם כשמדובר בארגון.

לדוגמא, אם אתה רכבת. החזון נמצא בתחנה הסופית. כל תחנות המשנה מובילות לתחנה הסופית. הן שלב בלהגיע אל סוף המסע. אם-כך, מי אני? מתכוון לסוג הרכבת – מונעת בפחם? בדיזל? חשמלית? רכבת משא או נוסעים? רכבת מהירה חדישה? או רכבת ישנה ואיטית?

לאן אני הולך? מתכוון למסלול הרכבת אל התחנה הסופית? יהיה זה מסע מנק' המוצא (היום, המצוי) לנק' היעד (העתיד הרצוי). משהגעת לתחנה הסופית – מימשת את חזונך. ולכן לכל אורך המסע, היעד הסופי לא מש מעיניך. לא סביר שפתאום תחליט לשנות את מסלול נסיעתך בשל גחמה כזאת או אחרת. לא סביר שאם חסר דלק או הופיעה תקלה במערכת החשמל תחליט לוותר על כל המסע. התקלה תתוקן והמסע ימשך עד לסופו. אתה רכבת עם יעד ברור, דרך מוגדרת ולוח זמנים מתואם.

לשאלת הדלק, כרכבת מה שמניע אותך זה שיש צורך (לקוחות) שאתה ליין רווחי (אתה במיטבך) ושאתה מותאם לנסיעה. אם רכבת משא הינך, אתה בנוי בהתאם עם קרונות פתוחים אולי ולחילופין אם רכבת מהירה הנך אתה גם בנוי הנדסית בהתאם. אתה לא פועל נגדך, אלא בהשלמה ובהתאמה לעצמך ולמטרה. כמובן שאתה גם רכבת אדיבה, דייקנית, מנוהלת היטב ושזוכה לטיפולים בזמן. כל אלה מניעים אותך להמשיך ולעשות את מה שאתה עושה הכי טוב.

כאשר כל שלושת האלמנטים מתחברים – מהות, תמונה ברורה ומוטיבציה – מתקבל חזון אפקטיבי ורלוונטי לאדם שהגה אותו או לארגון.

אם מדובר במפעל, שאלת מי אני? היא איזה מפעל אני? מה המפעל מייצר? – שוקולד, פלסטיק, רכיבים אלקטרוניים? השאלה השנייה לגבי לאן אני הולך מבקשת לברר מה המטרה שלי כמפעל/ ארגון: להיות הכי זול? הכי איכותי? הכי חדשן? להציג דוחו"ת רווח עוקבים? יציבות? וכן הלאה. ולשאלה השלישית, אם אני מפעל לפלסטיק המבקש להיות הכי חדשני, מה הדלק שיעזור לי להשיג את זה ולא להתקרר? איך אני בוחר לפעול? – ייתכן והתשובה תהייה באמצעות העצמת עובדים, שיתוף במידע, הגינות, אמינות, אולי שמירה על לקוחות קיימים או יציבות המועסקים וכד'. הללו הם עקרונות הפעולה שאני בוחר לפעול לאורם. כעת, אותו מפעל יציב לעצמו יעדים בדרך ויבחר תכנית פעולה מתאימה.

היינו, החזון מגדיר מהות, כיוון ומוטיבציה המבטיחים שילוב של הנאה ומשמעות לאורך המסע ולא רק בתחנה הסופית. יש לציין שהגדרת חזון היא איננה המטרה לכשעצמה, אלא אמצעי למימושו ולחיים לאורו. ובתוך שכך, עצם הגדרת חזון אישי מציבה את האדם בסיכון לאיבוד פופולאריות. להגדיר חזון אומר להפסיק להגדיר יעדים ופעולות המוכתבות מהסביבה. להפסיק להיות מוכן למכור משהו ממך בכדי לזכות בהכרה, שייכות, אהבה והקשבה מהסביבה, אלא להתמקד בלהשיג אותם מעצמך דרך החזון שלך. דרך להתנהג את החזון האישי ולא להתנהג אחרים. אכן, מקום שלוקח סיכון שלא להיות מקובל.

אולם, כעת, משהשלים אדם/ארגון את הגדרת החזון שלו, יתקשה להבין כיצד מתנהלים אחרים ללא חזון? כנראה כמו "אליסה בארץ הפלאות"  – בחידלון טוטאלי.

בהצלחה,

אסנת ברושי-חן (M.A). מנכ"לית "קונספט – תקשורת בינאישית ומנהיגות". מרצה, מנחת סדנאות, מפגשים אישיים וקבוצתיים. מפתחת שיטת "הקונספט", מודל "מרחבים" ו-"קישורים/כישורים" לפיתוח ושדרוג תהליכים אישיים וארגוניים. בעלת טור אישי בנושאי אימון. חברת לשכת המאמנים.

סמדר עלית, יבנאל. טלפקס: 04-6708161, 050-7806354. chenoy@inter.net.il,

www.conceptcoaching.co.il