חמשת כללי הזהב. מאת:דנה רוזנאי בעלת סטודיו לריקודי בטן בת"א

חמשת כללי הזהב

מי מאיתנו לא מכיר את זה. אנחנו מתחילים , מאד מתלהבים , ואז , פתאום כשמשהו לא זורם כפי שאנחנו רוצים, אנחנו מוותרים. 
כמו בחיים ככה זה גם בריקוד. וכפי שכבר ציינתי בעבר , ריקוד הוא שפה הבנויה על טכניקה. וכדי ללמוד את הטכניקה יש להפנים את העובדה שבהתחלה הגוף קצת יגמגם אותה ובטח שלא יזרום איתה כפי שאתן רוצות. ברוב המקרים זה השלב בו התנועה נעצרת תוך כדי מאבק עם הגוף , או שהיא בכלל לא יוצאת. אתן מנסות ומנסות וכלום לא קורה. מול המראה עומדות המורה ש"עליה זה נראה כול כך פשוט…." (וכאן אני מצטטת אתכן תלמידותיי היקרות) ,וחלק מחברותיכן לכיתה ש"אייך זה שלה זה יוצא ולי לא?" וכמובן אתן – זועפות , מקרטעות ומתוסכלות.
זה המקום להבין שישנם 5 כללים עיקריים שישפרו את יכולותיכן הטכניות אם רק תקפידו ליישם אותם:

1. שיעורי בית.- אם לרגע חשבתן שמשיעור של פעם בשבוע ניתן לבצע את התנועה על בוריין אתן טועות. בזמנכן הפנוי , קחו לעצמכן לפחות 15 דקות בבית , עמדו מול המראה ונסו לחקור את התנועה לבד. התחילו בריקוד זורם ללא שום חוקים רק כדי להתחיל להניע את הגוף ואז לאט, לאט התרכזו באותה תנועה חדשה שנלמדה או בזו שקצת קשה לכן עימה. מהיכן היא מגיעה בגוף? מתי היא מפסיקה ונעלמת? איזה שרירים עליכן להפעיל על מנת שתוכלו "להחזיק" אותה לאורך זמן? בכול פעם הוסיפו עוד דקה ועוד דקה. בפעם הבאה שתגיעו לשיעור , תיווכחו לדעת כמה אימון עצמי הוא כלי הכרחי וחשוב. 
2. סבלנות מלאה כלפי הגוף שלכן – אז התנועה נעצרת. נו אז מה? תנו לה להיעצר כמה וכמה פעמים. אפילו אם זה קורה במשך 10 שיעורים שלמים , לא נורא. הכי גרוע זה להרים ידיים. זוכרות כמה פעמים נפלתן כשלמדתן לראשונה לרכוב על אופניים ללא גלגלי עזר?  
3. התמדה. – מאז ומתמיד טענתי ש 9 חודשים עד שנה הם פרק הזמן הממוצע בו הגוף מתחיל ל"דבר" את השפה. בדיוק כמו לידה. בגלל זה אני לפעמים מרשה לעצמי לגחך כשאתן שואלות אותי אם תוך 3 חודשים תדעו לרקוד. חשוב להתמיד , להשלים שיעורים אם פספסתן ולא ליצור הפסקות ארוכות מידי בין שיעור לשיעור. כלל זה הוא בין הכללים החשובים ביותר. לצערי הרב ומניסיוני כמורה , דווקא בכלל הזה רובכן נוטות להמעיט. 
4. חיוך גדול שלא יורד מהפנים. – הכי קל לעקם את הפרצוף וללבוש הבעה חמוצה כשתנועה לא מצליחה לכן. אבל גם התהליך של ניסוי וטעייה הוא מהנה וצופן בחובו נפלאות. ככל שתחייכו לעצמכן במראה גם כשאתן נראות מגושמות, גופכן יאמץ קלילות רבה יותר ופחות ילך נגדכן.
5. ריכוז מלא בעצמכן ויכולותיכן בלבד בזמן השיעור. – עזבו את חברותיכן שלא לדבר על המורה , בצד. גם המורה שלכן הייתה פעם תלמידה והיא עברה את אותם שלבים בהם אתן נמצאות כיום. המורה שלכן נמצאת כאן כדי להדגים , ללמד ולתת השראה נכונה. אבל בשום אופן היא לא מצפה שבזמן שהיא מלמדת תנועה חדשה תבצעו אותה מההתחלה כמוה. אותו הדבר לגבי חברותיכן בכיתה – מחר יכולה להיות תלמידה שתתקשה בתנועה שלכן יהיה קל איתה. כולנו יצורים אינדיבידואליים ולכול אחד הקצב האישי שלו. השיעור הוא לא תחרות אלא חוויה של מסע עם עצמכן. אני יכולה להעיד שבתור תלמידה אני חוויתי את ההנאה הכי גדולה כשתנועה לא יצאה לי. כשהבנתי שהריקוד הזה הוא אחת המתנות הגדולות ביותר שהחיים העניקו לי יישמתי את 5 הכללים הנ"ל וראה זה פלא , הנאתי אף התעצמה וכשסוף סוף יצאה התנועה , חוויתי הארה שאין שני לה.

לסי(כ)ום: כול מה שנכתב כאן הוא כלי נפלא לכול חוויה אותה אתן עוברות בחיים: שיעורי הריקוד… זוגיות….העבודה שלכן… הכול היינו הך. כבר כתבתי לכן בעבר שאת כול מה שקורה לכן בשיעור קחו החוצה גם לחיים האמיתיים.

מאחלת לכן יום נפלא , חושני ומלא ריקודים
דנה.