חנה רובינא הגברת הראשונה של התיאטרון

חנה רובינא (1892 – 1980) נולדה ברוסיה ב-1892 נפטרה בתל-אביב ב-1980. כונתה בפי כל "הגברת הראשונה של התיאטרון העברי".
במקצועה המקורי היתה גננת, מקצוע אותו למדה בפולין בקורס לגננות עבריות.

את ראשית הקריירה שלה בתיאטרון עשתה עשתה בתיאטרונו של נחום צמח, שניהל מה שנקרא "הבימה העברית".
ב-1917 הצטרפה לתיאטרון "הבימה", שבדיוק החל לפעול, והשתתפה בהצגה הראשונה שלו בבימויו של יבגני וכטנגוב "נשף בראשית".

את עולמה קנתה במחזה של אנסקי "הדיבוק" (שבמקורו נקרא:"בין שני עולמות"), היא שיחקה במחזה את תפקיד הכלה חנה'לה רדופת הדיבוק.

רובינא עלתה עם קבוצת שחקני "הבימה" לארץ בשנת 1928 והפכה להיות סמל התיאטרון העברי בכלל וסמל לתיאטרון "הבימה" בפרט. הלוגו של "הבימה" משך שנים היה נערה לבושת שמלה לבנה עם שתי צמות ארוכות – דמותה של רובינא בהצגה "הדיבוק".

כל תפקיד שביצעה ב"הבימה" היה ספוג דרמטיות והבעה, כשרובינא מתייחסת לכל תפקיד במלוא הרצינות וחיה אותו ע"פ שיטת סטניסלבסקי.

ועוד שורה של דמויות רבות שהגיע למאות בתקופת הקריירה הארוכה שלה, שכן למעשה היא הייתה פעילה על הבמה כמעט עד יום מותה.

חנה רובינא זכתה להרבה הוקרה והערצה מצד הציבור, שחרג מתחום שוחרי התיאטרון בזכות אישיותה המיוחדת והנונקונפורמיזם בגישתה החברתית.

היא הקדימה את זמנה כאשר לא היססה להביא לעולם בת מחוץ לנישואין, מקשרי אהבתה עם המשורר אלכסנדר פן, שלימים נודעה כזמרת אילנה רובינא.

היא זכתה שהמחזאי נסים אלוני כתב מחזה במיוחד עבורה בשם "דודה ליזה", שבו היא שיחקה, כמובן, את התפקיד הראשי.

החמירה מאד בעניני משמעת כלפי צופי התיאטרון, ולא פעם הפסיקה הצגה באמצע, כאשר הקהל לא התנהג כראוי. תלמידי בתי הספר שנכחו בהצגה "חנה סנש" של אהרון מגד בוודאי זוכרים כחוויה טראומטית את הרגע כשהפסיקה סצינה מרגשת, כשהיא מבקרת בכלא ההונגרי אצל בתה, אותה שיחקה מרים זוהר, ופנתה לתלמידים בקהל וצעקה: "להפסיק לפצח גרעינים".

זכתה בפרס ישראל בתחום התיאטרון בשנת 1956.

דמויות שביצעה(רשימה חלקית)
אם המשיח ב"יהודי הנצחי" של פינסקי 
גב' אלווינג ב"רוחות" של איבסן 
האם ב"אמא קורז'" של ברכט 
מירה'לה ב"מירה'לה אפרת" של גורדין 
יוקסטה ב"אדיפוס המלך" של סופוקלס 
צרועה ב"אכזר מכל המלך" של אלוני 

כרמית גיא, כתבה עליה ביוגרפיה בשם "המלכה נסעה באוטובוס" .