יוגה ותזונה: אגדות, הקשרים והמלצות

המזון הבא אל פינו מסייע לנו לקיים את עצמנו ויש לו השפעה על אישיותנו ובריאותנו. סביב נושא התזונה האידיאלית נוצרו אי הבנות רבות, מיתוסים ואגדות – שפע רב של עמדות והשקפות, חלקן מעוגנות יותר, חלקן פחות.

יוגה וצמחונות נתפסות כאחיות ואכן הימנעות מאכילת בעלי חיים (אם כי לא תוצרתם) משתמעת מכתבי היוגה ומהכוונותיהם של מורים משמעותיים. זאת קודם לכל משום השאיפה להימנע ככל האפשר מפגיעה מכוונת באחר (הימסה), פועל יוצא מהרג בעלי חיים לשם אכילתם.

בנוסף לצורך ליישם אי-פגיעה עומדת במרכזם של המלצות אלו ההבנה כי תזונה צמחית פשוטה ולא מתובלת תורמת לפיתוחה של אישיות שלווה זאת היות והיא קלה לעיכול ומכילה רכיבים שיש בכוחם להשיג רווחה גופנית ונפשית. יתרה מזו, התזונה הצמחית נתפסת כבריאה יותר ולפיכך היא משפרת את היכולת לקיים את מחויבויות החיים, לתפקד ולפעול, למצות את הפוטנציאל האנושי ולבטאו במיטבו.

אולם, כאמור, ההמלצה להימנע ממזון מן החי ולעבור לצריכתו של לצרוך מזון צמחוני מקורה בטעמים מוסריים, לפהם הריגתו של יצור חי למען השבעת רעבונו של אחר היא מעשה בלתי מוסרי בעליל, אכזרי ולא נתפס מה גם שתעשיית הבשר המודרנית מתמקדת ומתמחה בגידול בעלי חיים, פיטומם וניצולם הציני והאכזרי.

לצד עקרונותיה המוסריים  (להם תוקף דתי בעיני רבים) מאופיינת התרבות ההינדואית, בגמישות וביכולת להתאים את עצמה לנסיבות, לאפשרויות ולסביבת החיים. בעניין זה למשל נודעו הברהמינים הדרומיים, אנשי דת הינדואים שחיו בדרום הודו, באזורים הסמוכים לחופי הים וצרכו מוצרי דגה וים, שהיו המזון הטבעי והנגיש באזורם.

הרפואה ההודית, האירוודה, אחותה של היוגה, שהינה פרקטיקה רפואית הממוקדת בהשגת ריפוי, עושה מעט סדר, מהזווית המסורתית, בסוגיית ההימנעות מאכילת בשר ולצד חסרונותיה הרבים של התזונה הבשרית אינה שוללת אכילת מזון מן החי, כאשר קיימת הצדקה לכך בהתחשב במאפייניו של האדם הייחודי, האזור הגיאוגרפי בו הוא חי והדרישות הנגזרות מאורח חייו.

המחקר המודרני מצביע על יתרונותיה של הצמחונות לצד חסרונותיה (בעיקר סביב צריכה מוגברת של פחמימות והימנעות מסיפוק מלוא הצרכים הגופניים[1]) וזאת לצד הצורך הגופני באכילת מזון מן החי, שיש לו הצדקה רפואית אמפירית במקרים מסויימים[2] . לעיתים, תזונה צמחונית עשויה להסב לאדם נזק בריאותי של ממש, פגיעה ממשית של האדם בעצמו, מה שבוודאי מהווה שיקול נוסף במארג ההתלבטויות.

התזונה המתאימה לאדם הספיציפי היא נגזרת של אמונותיו ,התנסויותיו ובחירותיו והרבה פחות פרי הכוונה חיצונית. נכון לבדוק מה נכון עבורי, לבחון ולהתבונן תוך התייחסות למגוון ההיבטים, הבריאותיים והמצפוניים ולתת משקל לתחומים ולערכים החשובים לאדם הייחודי. אדם יכול להחליט כי למרות שאכילת בשר עשויה להועיל לו הוא מוותר על כך מטעמים מוסריים ומנסה לאזן את תזונתו עד כמה שניתן בעוד שאחר יכול לראות את העיקר בבריאותו ולא להסס מלצרוך כל מה שנחוץ לו לשם כך.

נדמה כי כמו בתחומי חיים רבים "נכון" ו"טוב" הינם מושגים יחסיים המצריכים התבוננות רציפה וחקרנית ובעיקר מותאמת אישית. הערך היוגי של אי הצמדות והבנת טיבה המשתנה תמיד של המציאות החומרית מעודדים אותנו להתמיד ולבחון ובמידת הצורך וההתאמה לסגל ולהסתגל, להתאים עצמנו אל הצרכים המתעדכנים של המציאות.

לצד הנושאים המצריכים בדיקה והתאמה פרסונלית חשוב במיוחד לזכור את המסר היוגי, לפיו לעשות "סיפור גדול" מאוכל הוא באופן עקרוני מעשה לא בריא בעליל המעורר בנו נטיות להתבצרות, המנעות, אובססיה, חרדה ושאר מחוללי סבל  המביאים לחיינו קשייות ונוקשות מיותרים, שהרי גם אכילת המזון הבריא ביותר לא תחלץ אותנו מהגורל האנושי. בסופו של יום הרי, יוגה ובריאות קשורות למה שיוצא מפינו ולא רק למה שנכנס אליו.

 (1) בהקשר זה ראוי אולי לציין כי הודו המודרנית, מדינה שרוב אוכלוסייתה צמחונית, סובלת ממגפת סכרת מפושטת.

(2) חלק מצמחונים עשויים לסבול מהשמנת יתר, עליה בשיעור מדדי שומני הדם וחסכים בויטמינים ומינרליים – עובדה המחייבת אותם מבחינת בריאותית לגוון את תזונתם.