יחסי הגומלין בין רגשות, אנרגיות ודימוי עצמי

יחסי הגומלין בין רגשות, אנרגיות ודימוי עצמי
מאת: איציק יצקן

כדי להפעיל את מנוע ההגשמה הפנימית, להתגבר על תקיעויות ולבצע פריצת דרך להגשמה – על האדם לטעון עצמו באנרגיות.
רגשות שמחה וסיפוק ממלאים אותי אנרגיות המפעילות אותי לעשייה, את האנרגיות הללו אני צובר על ידי ברכת ההווה, בטחון בעצמי, צפייה לטוב ועוד. לעומת זאת, רגשות כמו פחד, אשמה, ספק, כעס ועוד – זוללים את האנרגיות שלי.
אפשר להמשיל את הנפש למיכל בעל נפח שאינו אינסופי: כאשר אני ממלא עצמי ברגשות חיוביים או שליליים, לעיתים הם יוצאים החוצה מהקצוות בדמות שמחה או כעס. אם נמשיך במשל הציורי הזה אפשר לומר כי למאופקים שבינינו המיכל הרגשי רחב יותר.
כאשר אני מלא אנרגיה חיובית אני יכול "להפוך עולמות" ולהזיז דברים. כאשר הרגשות הזוללים נשפכים החוצה – אני בכעס או אשמה ומנוטרל מעשייה. או אז אני מצוי בדימוי עצמי נמוך.

הדימוי העצמי קיים בתוכנו בכל רגע. ככלל, שימוש בדימוי עצמי (מוגזם, לשלילה או לחיוב), הוא אחד מהדברים שצומחים במקום בו יש פער בַּיושרה (Integrity) שלי. במקום בו הכיוון שלי אינו זהה לערכים שבי – שם אני מרגיש חוסר נוחות: שם מתנחלים כאמור יסודות הפחד (אשמה, ספק, כעס וכו'). לעולם לא אדרש לדימוי עצמי כלשהו כאשר אני בכוונות ובאנרגיות של עשייה אמיתית. לעולם לא אתפתה או אענה לדימוי העצמי שבי אם הכיוון והכוונה שלי זהים לערכים שבי. את הדימוי העצמי הנמוך אפשר להמשיל לסלע הנמצא בקרקעית הים אשר מתגלה בשפל הגלים (באפס האנרגיה) אך כאשר הגל במלוא אונו הסלע נסתר ולא נראה החוצה לעיני השותפים לנו בחיינו כולל עצמנו.
אחד מהמאפיינים של בעל הדימוי העצמי הוא שימוש במה שאנחנו נוהגים לקרוא לו "אגו". כאשר אני משתמש באגו שלי אני נכנע לדימוי העצמי שלי: כל אחד יכול "לנגן בי" – ללחוץ PLAY בנשמתי ולהפעיל את רגשותיי וכך לזלול את האני שלי ולהוציא ממני (לעיתים) אף את המנוגד לערכיי וכמובן לרצונותיי להגשמה. מישהו יכול לומר משהו שלא שייך לי (אולי בכלל שייך לאגו שלו…) וזה "ינגן" (PLAY) בי עלבון [או לחלופין השתאות עצמית (ר' בהמשך – על הפיתוי)]. כאשר האגו שלי מעמיד עלבון בחזית ההתנהגות שלי – מתנגן החוצה הדימוי העצמי השלילי שלי שהתגלה בשפל האנרגטי שלי. רגש העלבון הוא באחריותי המלאה ואם אני בוחר להיעלב – אני יוצר עולם בו אני רודה באחרים ומקבל מהם רודנות. כעס נובע מעלבון וכעס בין שני אנשים הוא ויכוח (דיאלוג מלא בכוח) לרוב בין הדימויים העצמיים הנמוכים שלכם.

ומהו הפיתוי? לרוב כאשר אני בפיתוי אני לא מבחין בכך; לכאורה הפיתוי מעצים אותי באנרגיות אבל למעשה הוא מציף את האנרגיות הקיימות בי כדי לזלול אותן בארוחה מוגזמת. כי פיתוי הוא למעשה אחד מהתחפושות של הפחד בדרך כלל יפיע פיתוי מאחורי מסכה של "תעזוב, בשביל מה לך?…" או " בוא תראה דרך קיצור" או "בוא תיהנה קצת" וכן: "אתה חייב עכשיו ממש לטפל בדבר אחר": הפחד מתחפש לדחפ פיתוי. כך או כך כניעה לפיתוי אינה משרתת את הכיוון המוצהר שלי ולא את ההגשמה שלי אלא רובצת כחטאת לפתח מקום הערכים שלי ולא משתמשת בהם.
דרך אחת לזהות פיתוי היא לבדוק האם אני מחפש נחמה על משהו או מרגיש שמגיע לי כי עד עכשיו הייתי מקופח או כד'. דרך נוספת לוותר על הפיתוי היא להיכנס להיכרות עם הערכים הפנימיים שלי שהם מנוע שפע עם אנרגיה רבת עוצמה ומעצימה בדרך להגשמה. כאשר אני מחובר לערכים ממילא אוותר על הפחד ומאפייניו.
אבל ערכים זה סיפור אחר ונשמור את זה למאמר הבא.