יסודות הקואוצ'ינג ((Coaching האפקטיבי

יסודות הקואוצ'ינג ((Coaching האפקטיבי

  "אף קבוצה אלופה ושום מדליסט אולימפי, ויהיו מוכשרים כאשר יהיו, לא היו זוכים בתהילתם לולא עמד מאחוריהם מאמן המחוייב להצלחתם, שראה בעבורם את היכולת והאפשרות הטמונה בכל אחד מהם, גם בזמנים שהם לא ראו וידעו זאת, ושידע לדרוש מהם ולגרום להם למצות את מלוא הפוטנציאל הגלום בהם" (מיוחס ל-פיל ג'קסון. מאמנה האגדי של  קב' ה"שיקאגו בולס").

גילוי נאות: כותב המאמר משמש כמרצה/ מנחה סדנאות ויועץ אישי בתחומי התפתחות התודעה ופיתוח כישורי חיים, מזה כ-30 שנה.

יש אומרים שאימון אישי (Coaching) אינו רק טרנד אופנתי אלא החל מתבסס כבר כאורח חיים לפחות לגבי אלה המעוניינים בהתפתחותם האישית ובפיתוח מלוא הפוטנציאל הטמון בהם. (יחידים כארגונים).

וכמו בכל טרנד אופנתי או "הייפ", צצים מאמנים אישיים בכל פינה ותחת כל עץ רענן ומבטיחים,תוצאות ייחודיות- הרים וגבעות, בכל תחום בו הנועץ  מבקש להגיע להשגים ולמימוש עצמו ומטרותיו.

 לגבי יעילותם של האימונים האישיים חלוקות הדעות. חלקם של המאמנים עושים עבודה מצויינת מהיותם אנשי מיקצוע ובעלי ניסיון חיים רלבנטי, היודעים ומכירים  את נפש האדם ודרכי התנהלותו ומסוגלים לתת תמיכה משמעותית לנועצים להגשמתם העצמית ולמימוש הייעדים שהציבו בפניהם. ואילו החלק האחר מנסה לנצל את הגל האופנתי ואת תחושת הבילבול והעדר הכיוון, בוא נמצאים הרבה מהאנשים, ומציעים את מרכולתם לכל מבקש-משלם, תוך התיימרות, לעיתים שרלטנית, להביא את המזור והישועה למתאמן הנבוך והמתוסכל מדרך התנהלות חייו.

בכדי לסייע בידי המתאמן-נועץ הפוטנציאלי והנבוך בפני שפע ההצע של המאמנים והכיוונים השונים אותם הם מציעים, אנסה להביא, מתוך נסיוני כמאמן מזה שנים רבות, כמה מהיסודות ומהעקרונות של האימון האישי האפקטיבי, למען הבהרת המבוכה והקלת הבחירה במאמן ובשיטה שנכונה בעבורך.

עקרונות בבחירת מאמן אישי ושיטת אימון מתאימה:

·        קיימים כמה סוגי אימונים בתחומים שונים ובהתאם לתוצאות המבוקשות, וקודם לבחירת מאמן , רצוי מאד שהנועץ (= "המתאמן") הפוטנציאלי יידע ויכיר את תחומי ושיטות האימון העיקריות הקיימות ואת אופי האימון הספציפי שהוא זקוק לו.

באופן כללי, קיימים  שלושה סוגי אימון עיקריים. האחד- הינו אימון ייעודי-ספציפי להשגת ומימוש ערכים, ייעדים ומטרות מוגדרים וברורים מראש לנועץ ואשר הוא מחפש מאמן-תומך להשגת ייעדיו המוצהרים בכל תחום שהוא. דוגמת השגים ספורטיביים, עיסקיים, ארגוניים, אישיים, בריאותיים ואח'.

כאשר הנועץ איננו מודע מספיק או לא ברורים לו ייעדיו בחיים אותם הוא מעוניין להגשים, ובה בעת תוהה הוא למען מה ראוי לו להקדיש את חייו,מהם ערכים אמיתיים בעבורו שהוא מעוניין לאמץ וליישם, ומהן המטרות והייעדים שברצונו להשיג ולהביא לידי השלמה ושראוי לו לחיות למענם- במקרה שכזה, סוג האימון השני יהיה אימון בפיתוח חזון אישי (או ארגוני- במקרה של ארגון או קבוצה). במסגרת אימון שכזה יעבוד המאמן  עם הנועץ על פיתוח ההכרה כי מציאותו האישית של הנועץ (יחיד כארגון), תלויה ונובעת לא במעט מהחזון האישי (או הקבוצתי), ממידת בהירותו ועוצמתו, ומעוצמת ומיקוד הכוונה (כוח היתכוונות),להגשימו.

באם תהיה זו מטרת האימון, בראשיתו, יקבל הנועץ אימון ותמיכה בהתחברות למהות האותנטית –האמיתית שלו שממנה יוכל הנועץ לשאוב וליצור חזון מכוון לשארית חייו בכל התחומים  שבהם מעוניין הוא ליצור משהו משמעותי, אחר או חדש. חזון שממנו ייגזרו ייעדים ומטרות ראויות העולות בקנה אחד עם החזון. וכן ייקבל הנועץ, בהמשך,ייעוץ ותמיכה בהגשמת ייעדים ומטרות אלו ועם השלמתן, יקבל אימון לשלבי התפתחותו הבאים.

סוג האימון השלישי הינו אימון "אונתולוגי" ((Ontology= תורת ההווייה (metaphysical      branch of study which is concerned with existence and the nature of being )   

אימון זה קשור בהתפתחותו התודעתית-רוחנית של הנועץ וברצונו ומחוייבותו לחקר התודעה, אפשרויותיה וצמיחתו  למצב התודעתי הגבוה ביותר אליו הוא מסוגל להגיע .  תחום זה נוגע ברבדים העמוקים ביותר הקשורים לנשמתו,לרוחו,לעמקי ליבו ועולמו הריגשי של הנועץ ולמהות קיומו, כחלק מהקיום האנושי ביקום בו אנו חיים.

במסגרת אימון שכזה ל"הווייה" ילמד הנועץ לחיות את חייו בהתמקדות בזמן הנוכחי- ברגע ההווה, שהוא בעצם הזמן היחידי שקיים באמת ובו מתרחשת חוויית חיינו ומבלי לבזבז יותר מדי אנרגיה על התחשבנות עקרה עם העבר ועל פחדים או ספקולציות מפני העתיד להתרחש.    "The past is behind. Tomorrow is blind and the Present- we better mind"            במסגרת האימון ההווייתי נהיה ברור לנועץ כי הוא זה האחראי ליצירת חייו בהתאם לאיכות ועוצמת חזונו וכי כל רגע וכל נשימה הם חדשים וניתן ליצור בהם עולם ומלואו.

עקרונות לשיקול בבחירת מאמן ואיכויות נדרשות מהמאמן הראוי:

·        מאחר ואימון אישי הינו או הופך להיות לתהליך מאד קרוב ואינטימי בין הנועץ למאמן (מבחינה תודעתית), רצוי ואף חובה על הנועץ הפוטנציאלי להתייחס ברצינות הראויה לבחירת המאמן המתאים. רצוי מאד לפנות למאמן שהומלץ ע"י נועצים אחרים שעבדו עימו. אך אין זה מספיק.

בכדי שהאימון יהיה יעיל ומועיל נדרשת איכות של אמון והתמסרות (תודעתית) טוטאלית (אם לא מיד בהתחלה-אז בודאי בהמשך), בין הנועץ למאמן. בהעדרה של איכות ההתמסרות, יופיעו מן הסתם התנגדויות פנימיות למאמן-דבר שאם לא יטופל ויסולק מהדרך, סופו שיהפוך את האימון לבלתי יעיל ואף למזיק.

על הנועץ להכיר באיכויותיו הגבוהות של המאמן (באם הן קיימות ובתחומים בהן הן קיימות) ולהשתמש בהן כגורם וכמקור להשראה ולהנעה.  קיומה של הערכה זו תאיץ את הטיפול ותגרום קרוב לודאי, לתוצאות משמעותיות יותר.

ובמילים אחרות, באם קיימת אנרגיה או רגשי התנגדות בין הנועץ למאמן  ולא הצליחו הצדדים לפוגג אותה בתהליך של בירור ביניהם, רצוי מאד למצוא מאמן אחר.

·   Hey Healer- heal thy self first !!– זוהי הקריאה המכוונת בעצם למאמן. בעידן בו רבים ומתרבים המאמנים המציעים את שירותיהם, חשוב ביותר לבחור מאמן שעבר בעצמו ועל בשרו את שלבי ההתפתחות הנדרשים (ולעיתים קרובות את כאבי הגדילה ההכרחיים) בכדי להיות אדם שלם ומאמן יעיל. אחרת- מה יש לו לתת?

מתוך הכרותי את עולם האימון פגשתי והכרתי לא מעט מאמנים שעברו סדנה או שתיים, קראו ספר רלבנטי אחד או יותר ומיהרו להציע את עצמם כמאמנים, מתוך מניע של אגו או צורך במציאת מקור פרנסה ומבלי שעשו קודם עבודת עומק על עצמם.

על המאמן להיות קודם מוחלם בעצמו (או לפחות קרוב לכך) ובעל תודעה מפותחת וגבוהה, לפני שירוץ להושיע ולהציע מזור לאחרים. "אינך יכול להעניק לאחרים את מה שאיננו באמת שלך".

·    על המאמן להימנע מיצירת יחסי תלות בינו לבין הנועץ.

בתהליך אימון ממושך היורד לרבדים עמוקים, יכול והנועץ יפתח יחסי תלות במאמן המופיע בדר"כ כמנוסה ועוצמתי יותר. יש מאמנים שינצלו זאת לטובת חיזוק האגו שלהם וצרכי התפרנסותם לאורך זמן.

אימון יעיל ואמיתי הוא זה שמחזיר את הנועץ לכוחו שלו ואי-תלותו ההתמכרותית באחרים הגם כשנוח לעיתים לנועץ, בטווח הקצר, להישען על מאמנו, ולהמנע מלקחת על עצמו אחריות מלאה לחייו.

·                    חסר פשרות:

באימון שמטרתו העיקרית הינו בהגשמת ייעדים ומטרות שהציב לעצמו הנועץ כמטרת הייעוץ, יהיה על המאמן לעיתים להיות חסר פשרות עם הנועץ במקרים שבהם לא עמד הנועץ בייעדיו וכשברור למאמן שהנועץ "מוותר" לעצמו על מלוא עוצמתו. סביר להניח שבמקרה שכזה יעלו ויופיעו הצדקות ושיקולים שונים  שיעלה הנועץ כסיבה לאי העמידה בייעדים ויהיה אז על המאמן להיות חסר פשרות עם שיקוליו והצדקותיו של הנועץ. יהיה עליו אז להחזיר את הנועץ לאמונתו המחודשת בעצמו , למחוייבותו העיקרית ולעוצמתו האישית בכדי שיוכל להגשים את ייעדיו במלואם. מתן סימפתיה לחולשת הנועץ והתחשבות בשיקוליו יהוו במקרה שכזה מניעה  לנועץ להתפתח למלוא עוצמתו "חוסך שבטו- שונא בנו" (משלי י"ג).

·        אינטגריטי- יושרה אישית: כאמור -התהליך הנוצר בין המאמן לנועץ, באימון אפקטיבי הינו תהליך רגיש בה הנועץ משיל את שכבות ההגנה שלו ומתמסר (תודעתית) למאמן. במצב כזה של חשיפה ופגיעות יקל על המאמן חסר האינטגריטי לנצל את פגיעותו של הנועץ לטובת מילוי   צרכיו האגואיסטיים של המאמן.

על המאמן להיות מודע בכל עת למוטיבציות המניעות אותו ו"לנקות" מעצמו את אלה בעלות הנטייה הנצלנית. במקרים מסויימים אף יתכן ויהיה עליו לפתוח את הענין עם הנועץ למען הבהרת האווירה ושקיפות מוחלטת באשר למניעיו של המאמן.

בשלב מסויים בו הגיע הנועץ לכדי מימוש הפוטנציאל שהיה טמון באימון הספציפי עם המאמן , על המאמן לשחרר את "אחיזתו" בנועץ, ולשלחו להמשך דרכו העצמאית בחיים, תוך שהוא לוקח אחריות מלאה לחייו.

·        על המאמן היעיל והאותנטי להיות בעל חמלה ואהבה לבני אדם. לראות ולרצות בטובתם הם ובהתפתחותם למלוא הפוטנציאל הטמון בהם, ובאם חסר הוא את אלה-רצוי שלא יעסוק בתחום זה וימצא את סיפוקו בתחום אחר. ("מרבית בני האדם עסוקים כל הזמן בלשפוט, למדוד לבקר ולפחוד מאחרים ולכן אין להם זמן לאהוב אותם" (אמא תרזה).

·                                יכולת ל"הקשבה נדיבה"- על המאמן להיות, בין יתר תכונותיו, בעל יכולת ל"הקשבה נדיבה" שהיא הקשבה רגועה ,הקשובה בנינוחות מלאה ובכל העומק האפשרי לכל ניואנס העולה ונשמע בדברי המתאמן, תגובותיו, במצבו הריגשי ובשתיקותיו.  מאמנים רבים חושבים ומאמינים שעליהם לדבר ולהשיא עצות עד בלי סוף וכי בכך יוכיחו את מקצועיותם . דבר שעלול לסגור את הקשבתו של המתאמן ולגרום להחמצת הזדמנויות מצד המאמן לקלוט את מצבו האמיתי וכמיהותיו האותנטיות של המתאמן, ובכך להזיק לו.

·        על המאמן ולהכיר היטב את נבכי נשמתו ורוחו של האדם. ובמיוחד את אלה שלו עצמו– כמעבדת מבחן. על המאמן להכיר את מצבי התודעה השונים האפשריים לבני-אדם. עליו לדעת ולאבחן את מצב תודעתו הנוכחי של הנועץ ולראות ולהכיר את הפוטנציאל של הנועץ להתפתח לתודעה גבוהה יותר. על המאמן להיות בעל מחוייבות אין-סופית לאפשרות הצמיחה של מאומניו. עליו להחזיק את אפשרות הגדילה של כל אחד מהם פתוחה, גם בזמנים שבהם נראה למאמן ש"אין עם מי לעבוד" וש"חבל על הזמן". בסופו של דבר, בהרבה מהמקרים המתאמן יצמח, לעיתים תוך ייסורי גדילה, לאפשרות שהוחזקה כפתוחה וכאפשרית בעבורו. ושאחרת, במקרה של ויתור מצד המאמן- לא יהיה למתאמן להיכן לצמוח. ובכך עשוי להגרם עוול גדול למתאמן.

·        משוחרר מהתניות-  ("האדם נולד חופשי אך בכל מקום כבול הוא באזיקים" –אפלטון).

על המאמן היעיל להיות משוחרר ממרבית התניותיו (Conditioning) הגורמות לו לתפיסה נוקשה ולתיפקוד אוטומטי, או לפחות להיות מודע למרבית התניותיו ולהיות בעל יכולת להתעלות מעבר  אליהן ולבוא ממקום ובגישה חדשה ומשוחררת. באופן כזה יימנע גם המאמן מלהשליך את ציפיותיו הוא על הנועץ ובכך ימנע נזק פוטנציאלי לנועץ "חלש" שינסה אולי לרצות את ציפיותיו של המאמן, וזאת במקום להיות אותנטי בהגשמת ייעדיו ומטרותיו הוא.

·        לדעת להיות עם, ולהכיל את הכאב האנושי– בכל אימון רציני המגיע לשלבים עמוקים יצוץ ויעלה הכאב האנושי-ריגשי של המתאמן (כ.ר.ג.מ.מ.= כאב ריגשי- גופני מצטבר ומשופעל. לפרוט יתר ראה מאמרים "ההתבוננות המשחררת"  ו"הטאו של הכאב האנושי" באתר של הכותבwww.bizdex.co.il/574. )אפשר גם לומר במידה גבוהה של ודאות שאין אפשרות אמיתית לצמיחה מבלי לפגוש ולפוגג את הכאב הנ"ל. המהווה חסימה להתפתחות.

על המאמן להיות ער ומודע לכאביו שלו ועליו להיות בעל יכולת גבוהה להתעלות ולתפקד תוך כדי נוכחות עם הכאב הריגשי-גופני. רק מאמן שמיומן בהתנהלות יעילה עם הכאב יוכל לשמש כהשראה למתאמן להכיר ולחשוף את כאביו הוא. המתאמן ילמד לתפקד באופן יעיל בנוכחותו של הכאב, ואף ילמד לפוגג אותו בתהליך המופלא של "אלכימיה ריגשית" לפרוט יתר ראה מאמר של הכותב "יסודות האינטלגנציה הריגשית" באתר הנ"ל).

"Emotional suffering may have a noble purpose: to cause the evoloution of consciousness, the burnning up of the ego and opening the heart with    compassion" (e.Tolle).

·        בעל יכולת להיות נוכח בבמימד ה- Being: על המאמן להיות מושרש במימד ה–Being (במיוחד כשמדובר באימון ה"אונתולגי"). האיכויות של מימד תודעתי זה נקלטות ונלמדות ע"י המתאמן בעיקר ע"י השראה העוברת מהמאמן.

רק מאמן החי בהכרה מלאה במימד ההווייתי יוכל ליצור "מרחב בטוח" בו יוכל המתאמן להשתחרר מאשליותיו ולצמוח גם הוא ולהתחבר למימד זה. מאמן שלא עבר את כל הדרך עם עצמו עד להיותו מושרש בהווייתו שלו, מחובר לתודעתו, לליבו ולנישמתו בהרמוניה, לא יוכל ללמד זאת אחרים.

מאמן המחובר לשורשי הווייתו מודע ל"אשליה הקיומית" ב"תודעת הניפרדות" וחותר להמסת האשליה של האגו ("הזהות הנפרדת") והתחברות ל"תודעת האחדות" הכוללת את כל היש והיותנו חלק בלתי נפרד מכך.

חלק נכבד ב"אימון האונתולוגי" הינו יצירת האבחנה וההפרדה בין מהותנו האמיתית החופשית והניצחית, לבין ה"שיחות הפנימיות" שאנו מנהלים עם עצמנו, או יותר נכון- שמנהלות אותנו. שיחות (מחשבות כפייתיות) היוצרות בעבורנו "מציאות מדומה", מוגבלת,  המלאה בפחדים מיותרים והגורמת לעיוות בתפיסת המציאות בה אנו חיים.

"צרות רבות היו לי בחיי אך רק מקצתן ארעו באמת" (מרק טוויין).

·                                בעל הערכה עצמית ראוייה-  על המאמן להיות בעל "הערכה עצמית ראוייה" , נטול יהירות,  מעבר ל"אגו", ומשוחרר מ"דפוס הקורבן".

אימון עוצמתי שיוביל לתוצאות יגיע מן הסתם ויגע ביסודות הערכתו העצמית האמיתית של המתאמן.  מתוך נסיוני כמאמן למדתי כי חלק משמעותי מבעיותיהם של אנשים בחייהם נובע מחוסר בהערכה עצמית ראוייה ומהיותם סובלים במידה כזו או אחרת מ"דפוס הקורבן". ("האויבים האמיתיים הם אלה שבליבנו פנימה ושם צריך להתחולל הקרב האמיתי"- מהטמה גנדי). אפשר גם לומר שזוהי מחלה כלל אנושית., אשר פוגעת ביכולת התיפקודית-הישגית של  המתאמן.

 ולפיכך, על המאמן להיות בעצמו בעל הערכה עצמית ראוייה (ולא מתנשאית), ומשוחרר מ"דפוס הקורבן", בכדי שיוכל לזהות את העיוותים בהערכתו העצמית של המתאמן ולסייע לו לזכות את עצמו בהערכה עצמית ראוייה. (לפירוט יתר ראה מאמר של הכותב "פיתוח הערכה עצמית ראוייה" .ומאמר נוסף בשם: "החלצות מדפוס הקורבן" המופיעים באתר הנ"ל).

·                                חיות, חיוניות ושימחת חיים- מעבר להשגת המטרות המיידיות שהציב לעצמו הנועץ (תוך תמיכת המאמן), על האימון להוביל את הנועץ למקום בו הוא חווה את שימחת החיים, היצירתיות והחיוניות שלו וכן את עוצמתו ואמונתו המחוזקת ליצור בחייו את כל שהוא רוצה, מחוייב ומתכוון אליו.

אימון (במיוחד אימון אונתולוגי) שאיננו מוביל למרחבים אלה לוקה בחסר ויתכן ואיננו בכיוון הנכון. זהו מבחן העל!

"הטרגדיה היא לא להציב מטרות גבוהות מדי בחיים ולהיכשל בלהשיגן, אלא בלהציב מטרות קטנות מדי, להשיגן ולהסתפק בכך". (מיכאל אנג'לו)

על הכותב: רועי דגן. יועץ ארגוני ופרטי להתפתחות תודעתית ופיתוח כישורי חיים. נסיון מעשי של כ-30 שנה. (עו"ד ואיש עסקים בדימוס).

לתגובות: טל: 050-6416766. mail: roeedg@netvision.net.il

www.bizdex.co.il/574