יצחק ("זיקו") גרציאני (2004-1924) בעל שרביט הזהב

יצחק ("זיקו") גרציאני (2004-1924) מנצח ומעבד מוסיקלי ישראלי.

נולד בבולגריה ב-1924 למשפחה בת 5 נפשות.

לאחר סיום לימודיו בבית-ספר תיכון, בתקופת הכיבוש הנאצי בבולגריה, שהה במחנות עבודה, עד שהצבא הרוסי נכנס לבולגריה בספטמבר 1944. לאחר המלחמה נשא את אהובתו דורה לאישה, ונרשם לאקדמיה למוסיקה. לאחר סיום למודיו באקדמיה, בסוף 1948, עלה ארצה.

עוד בטרם הספיק להתאקלם בארץ התחיל לנגן בחצוצרה בתזמורת צה"ל. מאחר ובאותם ימים היה מחסור בעיבודים לשירי לכת ישראליים, התזמורת השמיעה שירי לכת אנגליים ואמריקאים. גרציאני שינס מותניו והחל לכתוב שפע של עיבודים לשירי לכת ישראליים, שמושמעים רבות על-ידי תזמורות בארץ.

עם תום שירותו בצה"ל בשנת 1952, המשיך כמעבד וכמלחין בתזמורת צה"ל כאיש מילואים.

משנת 1952 ניהל וניצח על מקהלת צדיקוב, והיה מעורב בהפקת מופעים במסגרת תיאטרון גיורא גודיק, התיאטרון הקאמרי, תיאטרון הבימה האופרה הישראלית, רביעיית מועדון התיאטרון, הגשש החיוור, שלישיית גשר הירקון, שוקולד מנטה מסטיק, וכן בכינוסי המכביה וכינוסי הפועל.

כמו כן היה מנצח בתכנית הרדיו "תיבת נח". הוא ניצח על תזמורת הבידור של רשות השידור, בפסטיבלי הזמר והפזמון, ובפסטיגל.

בשנים 1973-1970 היה חבר במועצה לתרבות ואמנות, שיעצה לשר החינוך, יגאל אלון.

בשנת 1962 מונה לתפקיד מנצח תזמורת צה"ל, תפקיד שמלא עד יומו האחרון, וממנה פרש בדרגת אלוף משנה.

במסגרת התזמורת הופיע בעצרות ממלכתיות רבות.

רגע מרגש במיוחד עבורו היה ניצוח על ההמנון המצרי, בעת קבלת פני אנואר סאדאת ב-1977.

לימים אמר שהחלום שלו הוא לנצח על ההמנון של מצרים, ירדן, סוריה ולבנון. חצי מחלומו התגשם כשזכה לנצח בטכס החתימה על הסכם השלום עם ירדן.

בסך הכל כתב כ-1,000 עיבודים ליצירות ישראליות.

עם תזמורת צה"ל ערך מסע הופעות בכל רחבי העולם. ב-1969, עם עליתה לארץ מרוסיה של הזמרת נחמה ליפשיץ ערך אתה סיבוב הופעות בארץ ובעולם.

כתב גם מוסיקה מקורית לסרטים. בין היתר, "עץ או פלסטין", "דליה והמלחים", "מוישה ונטילטור".

הוא שיתף פעולה עם המלחין לאונרד ברנשטיין בניצוח על הסימפוניה "קדיש" עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

יצחק גרציאני הפך להיות אחת הדמויות האהובות בציבור הישראלי בזכות נועם הופעתו ממנה הוקרנה הרבה אצילות. דמותה התמירה המנצחת במרץ אך בעדינות הפכה חלק מנוף התרבות. במהלך שירותו כמנצח הפך להיות לאחד מסמלי האומה.

באירוע מחווה לכבודו, זמן קצר לפני פטירתו, כינה אותו שאול מופז "שרביטו של צה"ל".