כנסיית השכל – חיים שכאלה

התנעת מנועים

אי שם לפני המון שנים, חיו ארבעה חברים חיים פשוטים – רחוקים מהרעש וההמולה של העיר. 
שדרות הייתה מקום קשה לצמוח ממנו. כל החיבור לעולם של בחוץ נראה רחוק ובלתי אפשרי בזמנים האלו. כשכנסייה קמה, הייתה צריכה הלהקה להתמודד עם קשיים לא קלים בכלל.  
כל מה שהיה קשור למושגי העיר הגדולה – יחסי הציבור, פרסום, תהילה, רעש, ו-באז היו רחוקים מעולם המושגים של גיבורינו. 
החיים בשדרות היו שקטים ומצומצמים, והחשיפה שנדרשה להם לקתה בחסר. 
 
בנוסף לקשיים הגיאוגרפים, התבלטו חברי הלהקה בסגנונם השונה והייחודי להם ולכן רוח היצירה שאפיינה אותם לא הייתה דומה לשאר המוזיקאים הישראלים. 
כנסיית השכל ידועה בתור הלהקה שהביאה עמה את "הגל החדש" לעולם הרוק הישראלי. המנגינות המזרחיות והדיכאוניות בשילוב של פרוגרסיב רוק היו שונות מהמיינסטרים (בלשון המעטה). השוני וההפרדה שנעשתה בין המוזיקה שלהם לשאר הרוק העכשווי היוותה סוג של מכשול עבורם. מצד אחד, לחנים וכתיבה חדישה יכולים להוות רענון למוזיקה התקופתית והסטנדרטית, ומצד שני, לא כל אחד מוכן ומזומן לקבל סגנונות שונים, במיוחד כשזה מגיע ממקום מרוחק ומבודד כמו שדרות. 
 
אם הזמן הבינה הכנסייה שכדי להתקדם בעולם המוזיקה צריך לצאת מגבולות שדרות. הלהקה הייתה חייבת לבצע טרנספר שיזכה אותם בחשיפה לסגנונם הייחודי – ומהר. 
למרות החששות והפחדים שליוו אותם, עשו חברי הלהקה את הצעד הגדול ביותר ועשו את דרכם אל עבר העיר הגדולה. 
 
 
 

Tel Aviv City

שלא כמו בסיפורי הסינדרלה שכולנו מכירים ורגילים לשמוע, הקשיים שליוו את הלהקה בעיר המולדת לא הניחו להם גם כאן. 
חברי הלהקה שעזבו את הבית, את החברים, ואת עברם הרחק בדרום הארץ, לא זכו לקבלת פנים חמה במיוחד. לעיר הגדולה תכניות משלה, והחברים נטרפו מיד עם כניסתם לגבולותיה. הארבעה נאלצו בלית ברירה להתגורר בדירה קטנה וצפופה אי שם בדרום העיר. 
בין הניסיונות לממן את עצמם מעבודות מזדמנות, ובין הניסיונות להסתגל לחיים החדשים, המשיכו חברי הלהקה להתקדם בצעדי ענק אל עבר חלומם, ולא הפסיקו לרגע בפיתוח המוזיקה שלהם ובחיפוש אחר האמרגנים וה"אנשים הנכונים" שיוכלו לעזור להם לגעת בחלום. 
 
לאחר תקופה לא קלה של מהמורות וקשיים, הסבלנות והעקשנות השתלמה להם כשהלהקה פגשה בדני רכט, ניצן זעירא, ואבי בללי, סולן להקת נקמת הטרקטור. 
סוף סוף המעבר לעיר הגדולה הצדיק את עצמו(!). ת"א החזירה טובה, ושלושת הפרצופים החדשים דחפו את חברינו להפקת אלבום הבכורה שלהם, שיצא באוקטובר של שנת 1992 למניינם, תחת השם "דברים בלחש". 
האלבום שהושפע בעיקר ממנגינות מרוקאיות ומזמרים כגון מורי סיי וג'ים מוריסון, נכתב ברובו ע"י יורם חזן – סולן הלהקה, ורן אלמליח הבסיסט. ההכרה החלה לחלחל, ולאט לאט בצעדים בטוחים, עשתה הלהקה את דרכה למעלה. 
בין אם זה בגלל האלבום שזכה לביקורות טובות ובין אם בגלל הקליפים הפרובוקטיבים שיצרו תגובות רבות בעיתונות ברדיו ובתקשורת, כנסיית השכל הצליחה לצאת מהבועה של הימים ההם אל דרך סלולה וחדשה לגמרי. 

ההצלחה

בשנת 1999 הוציאה הכנסייה את אלבומה השלישי, שהיווה נקודת ציון חשובה בקריירת הלהקה עד עצם היום הזה. 
"כנסיית השכל" (שמו של האלבום החדש) שהופק בעזרתם של קובי אוז ואבי בללי זכה להצלחה משגשגת, ובניגוד לשני האלבומים הקודמים, האלבום הנוכחי זכה להכרה ולביקורת גדולה ורחבה בכל אמצעי המדיה השונים. 
בעקבות האלבום המצליח יצאה הלהקה לסיבוב הופעות מחודש, גדוש בקהל מעריצים ומעריצות שגם העלים את עננת המסתורין ששררה עד לנקודה זו מעל ללהקה. 
שירים מספר 7 ("היינו עושים אהבה") ו-9 ("למיה יש אקדח") מתוך האלבום הפכו ללהיטים מבוקשים, והיו בין הגורמים המכריעים לבחירת הלהקה בתור  "להקת השנה" במצעד הפזמונים של רשת ג'. 
 
אחרי פתיחה כל כך טובה, כנסיית השכל לא יכלו להרשות לעצמם לאכזב את קהילת המעריצים הגדולה שהתחילה להתרחב, וכעבור  כשנתיים בלבד, בפברואר 2001 יצאה עם אלבום חדש בשם "רוץ ילד" שהופק ועובד ע"י שלומי ברכה. האלבום זכה גם הוא לתשואות רבות, ושחרר כקודמו להיטים מוצלחים כגון "תגידי שטוב", "תרימי את הראש", "רוץ ילד" ו"רציתי לראות". 
 
חלפו להן עוד שנתיים תמימות, ואפורית ההצלחה שעטפה את הלהקה מכל עבר לא נחה לרגע. אלבום חמישי בשם "ידיים למעלה" השתחרר. גם הפעם, ללא אכזבות מצד המאזינים ועם דרישות שעמדו בציפיות הגבוהות הצליחה הלהקה לחדש ולהוסיף לרשימת הסינגלים המצליחים שהלכה וגדלה מספר שירים נוספים – "איך זה מרגיש" "תנו לי לשתות" ו"האביב הנצחי". 
 
בתאריך ה-11 למרץ 2007 יצא לאור אלבומם השישי והאחרון של הלהקה – "אוטוביוגרפיה". 
ללא כל של ספק האלבום האחרון נחשב לטוב מכולם, והוכיח בפעם השישית שכנסיית השכל היא קבוצה של אומנים מוכשרים, יצירתיים וייחודים שהחדירו שינוי בפני המוזיקה הישראלית לדורות. 
לאלו שזכו לצפות באחת מן ההופעות הגדולות (בליווי 40 נגנים שונים) יהיה קל מאד להבין על מה אני מדבר. 
אם אי פעם ניסיתי להגדיר ולארגן לעצמי בראש את הביטוי "קונצרט רוק", הרי שכנסיית השכל פתרו לי את הבעיה.  
האלבום הכפול שמכיל 26 שירים מחודשים מיצירות שהופקו באלבומים הקודמים סוגר את המעגל שנפתח עם יציאתו של האלבום השלישי ("כנסיית השכל").  
ביום שבו הכריזה הכנסייה על פריצת הדרך שלה – היא לא עצרה לרגע, ו"אוטוביוגרפיה" הוא עדות גמורה לכך. יצירות ברמה גבוה ולחנים מרתקים שנחשבים למוזיקה ששווה את עצמה. 
 
אין לי ספק שאת המנגינה הזאת אף אחד לא יוכל להפסיק. 
כנסיית השכל היא עדות ללהקה שקמה במקום הכי לא נכון והגיעה למקום הנכון ביותר. 
הלוואי על כולם. 
 
 

דיסקוגרפיה

1993 – דברים בלחש 
1994 – קח שירים 
1999 – כנסיית השכל 
2001 – רוץ ילד 
2003 – ידיים למעלה 
2007 – אוטוביוגרפיה