כסף מזומן

דומה שהמלאכים פיזרו ניצוצות של גאוניות בסדנת האופנועים של האחים "האפי", שהוקמה לפני עשר שנים במיאמי, פלורידה.  ג'ק וחיימון "האפי", בעליה של הסדנה בנו בכל שנה אופנוע אחד בלבד. היה זה ללא ספק, האופנוע היפה ביותר שבן אנוש ראה אי פעם. המוניטין שלהם היה כה רב, עד שכל עורכי המגזינים החשובים בעולם הדו-גלגלי, התחננו לקבל ראיון אקסקלוסיבי איתם ולצלם בחשאי כמה תמונות מהאופנוע החדש והיחיד אותו ייצרו בכל שנה. האופנוע, שנגיעת גיר הפחם על שולחן השרטוט הייתה מתבצעת ב- 1 לינואר ואשר היה "מתגלגל" ללקוח ב-31 לדצמבר באותה שנה. בכל פעם שהיו מסיימים לבנות את היצירה החדשה שלהם, רגע לפני ששערי המוסך הקטן היו נפתחים, היו עומדים שני האחים חבוקים, מביטים בו ומחייכים באושר.  היצירה שלהם, כרום נוגע בברזל, מראות קטנות משליכות זיקוקי שמש כיהלומים על קטיפה שחורה ומערכת צינורות כסופים, כאילו מציירים במכחול פלדה ממורטת את החוויה העומדת לבוא. כאשר לבסוף, היו נפתחות דלתות המוסך הקטן, עשרות הבזקים של מצלמות וכמספר הזה מיקרופונים היו מושטים, דרוכים, להיות הראשונים להעביר דיווח על האופנוע החדש של האחים האפי.

שני האחים היו צנועים ונחבאים אל הכלים. תהליך היצירה של כל אופנוע, שהיה אורך בדיוק שנה תמימה, הייתה מרכז כל עולמם. הם חיו בפשטות בפרבר קטן ליד מיאמי, בשני בתי עץ סמוכים, מוקפים גינות עצי פרי וירק. הם נישאו לנשים טובות, שהעמידו להם צאצאים רבים, אשר העדיפו ללמוד משפטים, רפואה, הנדסה או ניהול עסקים, אך נמנעו מלקחת חלק בעסק המשפחתי. השילוב המיוחד בין שני האחים, הוא זה שהביא ליצירה המופלאה שבנו בכל שנה. הצעיר, ג'ק האפי, היה מעצב גאוני שהפיק רעיונות המשלבים קלאסיקות דו-גלגליות של תחילת המאה שעברה, עם הברק הטכנולוגי של המילניום השלישי. הבכור, חיימון, היה פסל מתכת, מומחה עולמי בעיבוד מתכות ובחיבור חומרים שונים זה לזה.  תחת ידיו, היו פיסות המתכת הסתמיות שבנה, הופכות במהלך שנת העבודה ליצירת מופת מוטורית.

תחילה היו משרטטים את הקונספט בקווים גסים, שהיו מתחדדים ומקבלים נפח וצבע. אחר כך, היו מייצרים את המנוע, ומערכות ההזרקה. לאחר מכן, את חלקי השלדה, אורגים מארג של אלומיניום ופלדה. מכופפים, מערגלים, מלחימים ומנסרים, חבושי קסדות מגן, חותכים עם לייזר ומים. אחר כך, יוצקים מתכת בתוך צינורות כסופים, יוצרים את המזלג הקדמי והחלק האחורי, ממזגים מתכת אחת באחרת ומלחימים הכול יחד. קפיצים מלופפים שהיו יונקים שמן ממשאבות קטנות, שימשו כבולמי זעזועים. אחר כך הגלגלים, מתכת חמה היצוקה לתבניות עגולות, שנחש גומי טרי  המלא אוויר דחוס היה נכרך סביבם. אחר כך, אגזוזים כסופים, היו נושאים ראשם בגאון, נחושים כטילי שיוט על סטי"ל לפני קרב. לבסוף, מושב עור רך וכידון מעוקל, היו משלימים את היצירה.

הם ייצרו הכול בעצמם, בעבודת יד מדויקת, נעזרים רק בשטנצים שהיו מייצרים עבורם ספקים באופן בלעדי.  מייד לאחר שהיו מרכיבים את הכול, כחודשיים לפני סוף השנה, היו מפרקים את הכלי ושולחים את חלקיו השונים לציפוי וצביעה. לאחר שבוע, היו חוזרים החלקים לסדנה, נוצצים ובוהקים ככלה ביום חופתה. ואז בעדינות, של צורף המשייף קצותיה של טבעת יקרה, היו מרכיבים את החלקים, אחד לשני וכפאזל מופלא , הלקוח היישר מגן העדן של הרוכבים, היה מקבל האופנוע החדש את צורתו הסופית.

אז היה מגיע, שלב נסיעת המבחן. בכל שנה, אחד האחים היה זוכה בתענוג מיוחד זה, של נסיעת הבכורה. נרגש, היה מגלגל בעדינות את היצור הקטן החוצה. בתחילה מקיף אותו בזהירות, מלטף את חמוקיו בנגיעות קלות. אחר כך היה מתיישב על מושב העור הרך, לוחץ בעדינות על הסטרטר, בועט קלות בידית הילוכים ומסובב את ידית הגז. הגרגור העמוק של הבוכנות, היה הופך לשאגה עת היה נפלט אוויר מהאגזוזים הכסופים, רועם ומתגלגל עד סוף העולם. גאים ומרוצים, כאומנים שזה עתה סיימו את יצירתם, היו מנגבים את האבק וממרקים כל פיסת כרום, מאפסנים את הכלי עד להגעתו של הלקוח, בדיוק ב-31 לדצמבר בכל שנה.

למרות שמחירו של כל אופנוע עלה על מיליון דולר, התארכה מאוד רשימת הלקוחות הממתינים. מיליונרים רבים, חלקם אספנים מושבעים,  חשקו מאוד באופנוע "האפי", שישלים את אוסף האופנועים שלהם. רבים הציעו לאחים ממון רב ובלבד שייצרו באותה שנה אופנוע נוסף, אך כל מאמצי השכנוע היו נכשלים. "יצירה אחת בשנה", נהגו האחים לומר למתעניינים, "הזמנות חדשות יתקבלו רק ב- 2012….".

בעיירה הקטנה בה חיו ועבדו צמד האחים "האפי", חי לו ברנש תימהוני אחד שאף אחד לא ידע מיהו ומהיכן הגיע. כולם כינו אותו "הומלס" (חסר בית). תמיד היה לבוש באותה חליפת בגדים ישנה , מלוכלכת. ציפורניו היו תמיד ארוכות ומזוהמות  וזקנו, אשר לא פגש סכין גילוח מעולם, צימח פרא. עיניו הבורקות וידיו אשר נהג לנופפן באוויר בתנועות משונות, שיוו לו מראה של מטיף דתי מטורף. תמיד היה הולך לו לאיטו, מחזיק בשקיות ניילון של הדרגסטור הסמוך, בהן היה צרור כל רכושו. חלק גדול מזמנו בילה בניסיון לדלות שאריות אוכל מפחי האשפה של "מקדונלדס" ו"פיצה האט" הסמוכות, או ברביצה בגן הציבורי, ממלמל לעצמו משפטים סתומים שאיש לא הבינם.

יום אחד, בתחילת השנה, בדיוק כאשר האחים היו באמצען של ישיבות התכנון הראשונות של האופנוע אשר הזמין איל נדל"ן אחד מקליפורניה (כבר לפני 4 שנים), נכנס ההומלס התימהוני למשרד הקטן של הסדנה. בביטחון רב ובסבר פנים רציני, פנה מייד לעברה של הפקידה שישבה בדלפק הקבלה. "אנרוצ'ה לקנות פה אופנוע…. רוצה לדבר עם בלביית…, הבאתי כסף מזומן…." עלתה חריקת קולו של האיש ולנגד עיניה הנדהמות של הפקידה המבועתת, שלף קומץ שטרות מקומטים מכיס מכנסיו וזרק אותם על הדלפק.  בינתיים, הספיק להגיע איש אבטחה מגודל שהחל לדחוף את הברנש קלות לעבר דלת היציאה. "מיסטר… רגע אחד… יש לי כסף מזומן", התנגד ההומלס אך השומר, ממאן להתייחס למחאותיו הקולניות המשיך לדחוף אותו לכיוון דלת היציאה.  

רגע לפני שהדלת הוטחה בגבו, עבר שם ג'ק וראה את המתרחש.  "חכה רגע", אמר לאיש הביטחון, ממהר לפתוח את הדלת ולהכניס את ההומלס המתנשף פנימה. "רבותי, יש לנו פה לקוח…." אמר והתנצל בפני הברנש, שפרצופו האדום העיד על מצבו הנפשי.  לעיניהם הנדהמות של הצוות, משך כסא קטן והציע לו לשבת. "באיזה אופנוע בדיוק אתה מתעניין….?", שאל אותו ג'ק בנימוס, "ספורט? טורינג? קאסטום?", מביט בלי מורא בעיניו הרושפות של הברנש, מתעלם מהריח הרע שעלה ממנו. "אממ" , נאנח האחרון,  "אנל'יודע..  יש לי כסף מזומן…" המשיך למלמל.  ג'ק נטל את שלושת השטרות בני הדולר שהיו על הדלפק, יישר אותם בעדינות והניח אותם על השולחן הקטן שניצב בסמוך. "כמו שאמרת, יש לך פה כסף מזומן…. אתה יכול להזמין מה שתרצה…." , חייך אליו בחום. "בינתיים, עד שתחליט, בוא ותצטרף אלי ואל אחי בפנים", אמר והצביע בתנועה מזמינה את הברנש לעברה של סדנת הייצור. 

"חיימון, תכיר את הלקוח החדש שלנו שכרגע הזמין מאיתנו אופנוע חדש, בכסף מזומן", אמר ג'ק ברצינות רבה תוך שהוא פונה לאחיו שעמל באותה עת על שולחן השרטוט. "השנה, לראשונה, אנו עומדים לייצר עוד אופנוע אחד, במיוחד בשבילו… הוא הביא כסף מזומן…", הוסיף ואמר, כשהוא מטיל את שלושת הדולרים המקומטים על שולחן השרטוט, שלידו ניצב אחיו. "כסף מזומן… " צהל ההומלס המשונה, "כסף מזומן…..", אמר שנית, תוך שהוא מכרסם את הביסקוויטים שניצבו בסמוך. "כסף מזומן…." המשיך למלמל לתוך זקנו, "כסף מזומן…".

 שני האחים אימצו את הברנש, שנראה כי אבדה לו דרכו. לאחר מקלחת חמה, בגדים נקיים ותספורת, נרגע מעט הברנש. תמורת מקום לינה, מזון ומעט דמי כיס, נשאר במקום וסייע בעבודות תחזוקה קלות. בעיקר היה נוהג ללהג משפטים סתומים ובלתי ברורים לעברם של חברי הצוות שהיו נמלטים בדרך כלל מהאיש, שעדיין הפחיד אותם.

בתום אותה שנה, גלגלו האחים האפי, לראשונה בחייהם, שני אופנועים חדשים מדלת הסדנה שלהם. הראשון, נמסר לאיל הנדל"ן מקליפורניה, שהצטלם על אופנועו החדש, עם בקבוק שמפניה יקר, עונד שעון זהב נוצץ בטרם הפליג לדרכו.

לטכס מסירת האופנוע השני, שהיה היפה והמרשים ביותר שהאחים ייצרו אי פעם, כונסה מסיבת עיתונאים חגיגית שהועברה בשידור חי מחוף לחוף בערוצי הטלוויזיה הארצית.

במהלכה, נמסר האופנוע להומלס התימהוני, שאיש לא ידע את שמו,  תמורת 3 דולרים של ארה"ב, בכסף מזומן.