כתבה שפורסמה במעריב אמריקה -"תמר והעכבר"

לא, אין זו כותרת לספור ילדים מאוייר ולא שורה משיר אלא שמה של האמנית תמר מייק לאופר וכלי ביטויה האמנותי, העכבר.

כמו עכברים נודעים כמיקי מאוס, מיני, ספידי גונזלס, וקרובם החולד רטטוי, גם העכבר של תמר מחולל נפלאות ויש בו הכח לקסום ולהקסים.

אך בטרם אכוון לעברו את אור הזרקורים המילולי, סעו איתו במכונת הזמן שלשים אלף שנה לאחור, לתקופה הפליאוליתית, היא תקופת האבן

המוקדמת, בה נוצרו ציורי המערות הנודעים של לסקו. שאלו, מה בין ציור פרה-היסטורי לעכבר של תמר? התשובה פשוטה: הללו מייצגים

את ראשיתה של האמנות המסורתית ואילו העכבר, את האמנות הדיגיטאלית ההולכת וכובשת את מקומה בעולם העיצוב והאמנויות.

המחשב של היום משנה את פני האמנות בדומה לתהליך שעבר על עולם המוזיקה בשנות השישים: מוזיקה אלקטרונית חדישה מול מוזיקה אקוסטית מוכרת. כפי שהיו אז אנשים החוששים ממוזיקה אלקטרונית והיום מקשיבים לה, יש עדיין רבים החוששים מאמנות דיגיטאלית והחשש מקורו בבערות, פחד מחידוש, משינוי ומפגש עם ה‘לא נודע‘.

אם אתם בין אלה, הרשו לי להזכיר לכם שיש מקום כבוד לג‘ימי הנדריקס, קרלוס סנטנה וגם לאנדרי סגובייה וג‘וליאן בְּרִים במחיצה אחת. הכלים האלקטרוניים לא מחו את המוזיקה הקלאסית, ממש כשם שהאמנות הדיגיטלית לא תמחה את האמנות המסורתית ואולי עוד תעלה אותה בעתיד

לרמות הנשגבות מבינת אנוש. כבר היום מיטיבים אמני איכות העוסקים במדיום דיגיטאלי לשלוט לא רק בטכנולוגיה עצמה אלא אף לרדת לעומק האמנות הקלאסית המסורתית ולהפעיל את דמיון הצופה באין סוף ווריאציות שלא היו אפשריות בזמנם של מיכלאנג‘לו, בוש, ואן-גוך, גוגן ופיקאסו.

בין האמנים הללו נכללת אף תמר מייק לאופר היוצרת חזיונות סוריאליסטים-פנטסטיים מנבכי דמיונה. הערך החווייתי שבעבודותיה האינטימיות משאיר את הצופה במציאות מחד ומאידך מחזיר אותו בזמן אל מערות האדם הקדמון האינדיבידואליות שלו: חום הרחם המגן, ילדות מוקדמת, זיכרונות וחלומות החולפים בתודעה ובתת המודע, ספק מלטפים, ספק צורבים, ספק מהתלים, מתעתעים במציאות.

עכבר הקסם של תמר שובה את הצופה מייד, מוביל אותו פנימה למעבה עולמה, עד שנחשפת לעיניו מערכת צלמים וסמלים המעניקים לו חוויה סנסואלית, בלתי אמצעית ומוחשית כמעט. היצירות עשירות. בכל אחת מהן טמונה מערכת תכנים נסתרת, מעין תמרורי דרך המכוונים את העין, הנפש והמחשבה, מאתגרים ומגבירים את הנאת הצופה לאורך המסע הקסום אותו מחלקת האמנית עם הקהל בנדיבות רבה. מכל זוית ראיה מפיצות היצירות יופי אסטתי כובש, חום אנושי, אהבה ואינטלקט עצמאי, מיוחד במינו. האמנות של תמר אינה אלא שירה וספורת בצבע, צורה,

תנועה וצליל. היא שואבת פנימה לסיור בתוך עולם מופלא וסודי שגם אם הוא מעיק וקודר, מתעורר בנו החשק ללכת לאיבוד ולהשתהות בתוכו. למרות תתי הטון המלנכוליים צביון העבודות אופטימי, מתובל בשמחת חיים והומור. המסרים חדים ועוברים חלק לתודעה. קווי הציור רכים אך חזקים ומותירים חותם בצופה. הצורה האורגנית העגלגלה בולטת לאורך היצירות ומאזנת את הדרמה בקשת הצבעים.

השמוש בצבע מגוון, נעשה במידה, בטעם ובידע, שאול מתחומי העיצוב בהם הוא מיושם בצרופים מצומצמים: תשלובת דו גוונית, מונוכרומטית,שני גוונים מנוגדים, צרוף תלת גווני, חמישה גוונים וכ‘ו. אהבתה של תמר לצבע ושליטתה בתיאוריות של צבע ניכרות בעבודותיה. העבודות זוהרות. משחקי הצבעים מיטיבים לבנות אווירה ויורים את המסר הטמון בציור הישר לתוך העין. האיזון בין גוונים חמים לקרים ובין גוונים סוערים לנייטרלים, מבוצע במיומנות וכשרון רב. אין ספק כי כושר הבטוי, דרגת התעוזה ודמיונה של תמר מייק לאופר הם פנומנלים.

כדי להבין יותר את יצירתה רצוי להתייחס מעט אף אל קודמיה. אמנים שסללו את הדרך לאמנות הדיגיטאלית העכשוית והאמניות המהוות מופת והשראה לדורות של נשים העוסקות באמנות מודרנית.

בין סוללי הדרך לעכבר המכני, הוא כלי הבטוי של תמר, אי אפשר להתעלם מאביו של העכבר המיתולוגי המונפש, הידוע לכל כוולט דיסני.

גאון האנימציה האמריקאי שילב איור, ציור ורישום בטכנולוגיה והביא למסך הקלנוע פלאים שכל עכבר בן זמנינו מסוגל לבצע בעזרת מחשב אישי ותוכנה.

ענק נוסף הראוי לציון הוא סלבדור דאלי, הסוריאליסט המדהים אשר הקדים את זמנו ויצר פנטאסמה תלת מימדית בעבודת מכחול על בד.

דאלי, ששלח ידו גם בעיצוב תפאורה לתיאטרון, עקר לניו יורק בזמן מלחמת העולם השניה. במשך שמונה שנות מגוריו בארה“ב יצר קשר עם וולט דיסני והשניים שיתפו פעולה ביצירת ”דסטינו“, סרט מאוייר.

 נחשו מה היה מתפתח לו היו אמנים כסלבדור דאלי, ג‘ורג‘יה או‘קיף , פרידה קאלו וג‘ודי שיקאגו עובדים באולפני דיסני …

את הרמזים לכך תוכלו למצוא במעין היצירה הנובע של תמר בו קיימת מידה דומה של אומץ, נכונות, כח ויכולת לחלום, להגשים ולצור אמנות. רוחן של או‘קיף, קאלו ושיקאגו, אכן, מפעפעות בתוכו. כשלשת קודמותיה אשר פרצו את מחסומי הפוליטיקה של האמנות הגברית השלטת ולחמו על שוויון אמנותי מלא בגישתן הפתוחה, הנשית, החזקה, כן סוללת תמר את דרכה בתחומי האמנות המקצועית.

אמנותה נועזת, מקורית, ”הולכות עד הסוף“.חיתוכי הפרחים החושניים של או‘קיף, הפירות העסיסיים של פרידה קאלו והשיבה הסמלית

אל הרחם של ג‘ודי שיקאגו, מתמזגים וקורנים יחד בהרמוניה מתוך יצירותיה התוססות של תמר.

אינני מתרשמת בקלות מעבודות אמנות, אך הרשו לי לגלות שביצירותיה של תמר מייק לאופר התאהבתי ממבט ראשון. כל הכבוד לתמר ולעכבר!

תמר מייק לאופר למדה עיצוב גראפי בטכניון והיתה ארטדיירקטור, בחברת הפקות למשחקי מחשב תלת מימדיים.

היא עיצבה למעלה ממאתיים אותיות עבריות למחשבים ועתה מקדישה חלק ניכר מזמנה ליצירת אמנות דיגיטאלית השואבת השראה מחלומות, נסיון והארה אישית.

האמנית המחוננת חיה ויוצרת בישראל אך עבודותיה בינלאומיות. ציוריה ועבודות הווידיאו הנפלאות שלה הוצגו בביאנלה בוונציה, במוזיאון יפו, בניו יורק ובמקומות רבים אחרים בארץ ובעולם.

לאתר של האמנית:

http://studiotml.cjb.co.il/

tamylauf@netvision.net.il כתובת המייל של תמר מייק לאופר

כל הזכויות על הכתבה שמורות לרותי נוי – מעריב אמריקה

הכתבה פורסמה במדור תרבות ואמנות- מעריב אמריקה יולי 2009

לתגובות: noyfilms@gmail.com