לאן נעלמו לי החיים? – הן לא נהיה פה פעמיים. רק בינתיים

יש לי מכרה שכמעט בכל שיחה שלנו אומרת
"מה את אומרת? מה הוא עושה עכשיו? 
חכי חכי… הוא עוד יחזור על ארבע ויבין שהוא פספס..בגדול".
מי שישמע את משפטיה'יהיה בטוח שמדובר על סכסוך אוהבים שקרה 
לפני שבוע לכל היותר. אך יש בעיה קטנטנה 
בשיח בינינו והיא : חלפו 12 שנה….(כן כן..) מאז היא ובעלה נפרדו. מבחינתה – 
התקופה של השנים האחרונות לא התקיימה. 
היא על משהו "זמני", חיים בהמתנה.

 "בינתיים" – זה כל מה שקורה כאשר אתה מחכה שהחיים האמתיים יתחילו…

במשך שנים, יושבים אנשים חסרי שקט ומתוסכלים ומרגישים שיש כאן איזו טעות! 
שאלה לא החיים שהם בחרו. ויש ציפייה, המתנה. כפי שמישהי פעם אמרה לי: שנים 
חיכיתי לשיחה עם אלוהים, או לפחות איזה מלאך שלו, שיתקשר להתנצל,
"סליחה אהובה, היתה טעות בקטלוג, קיבלת חיים של מישהו אחר… 
אני מייד מתקן ושולח לך את החיים האמיתיים להם את ראויה".

 אני מכירה מספר אנשים, ואני בתוכם, שבזמן מסוים
מתבוננים בתדהמה בחייהם, כאשר סימן שאלה גדול מרוח 
על הפנים. ממש "לא מבינים": "איך בדיוק הגענו לכאן?"

ה-"כאן" התייחס למשל ל:
• מה אני עושה בנישואין האלה עם בן הזוג הזה בעיסוק הזה? 
• לאן נעלמו השנים?• למה שתקתי?

• מה פתאום אני במקום עבודה מחורבן כזה?
• בטוח שהבן החוצפן שלי הוחלף בבי"ח! חינכתי כ"כ טוב! זה נוער זה? חסרי אחריות ומוסר?

 מה זה חיים בהמתנה?

בואו נסיר את סימני השאלה. ונכיר את התופעה. כעיקרון, 
3 תפיסות יסוד מלוות את החיים של המצפה:
1. תחושה ש"אני בחזרה גנרלית של החיים" (עכשיו, זה לא החיים "באמת").
2. תפיסה ש"החיים" זה משהו ש"קורה לי" ולא משהו שאני בוחר.
3. כתוצאה מכך: אני לא אחראי לכלום!.
המשמעות של דבר שלא תלוי בי נראה זמני 
היא – סירוס – המוביל חד משמעית לבזבוז זמן חיים.ואלה כל החיים שיש לך!

 אם אני שייך לקבוצת המצפים/ הממתינים… ?
בדוק, יש סימנים ברורים :
• אני "עסוק מאד", ממש אין לי "זמן" –
   אך למרבה ההפתעה, בדיקת פעילות מצביעה 
על ריצה "על ריק" במעגלים ועל איבוד אנרגיה
.• אין עשייה מתקדמת, אין יוזמה מושכלת להתמודדות עם מצבים לא טובים.
 • בחינת התוצאות מול ההשקעה מראה על שיבוש לוגי לאורך זמן
.• אני ממש לא מרוצה וגם לא שמח. במצבים נוספים אני או מדוכא או עצבני.

אז מה עושים? קוראים לילד בשמו.

הנחת יסוד: "כדי לטפל או להתמודד עם בעיה, צריך  להכיר בקיומה"

1. קודם אני מכיר בקיום החיים שלי כפי שהם. "קבלת החיים", 

  בה אני מודה שלא חלה שום טעות, אלה החיים שלי הם הנכונים והיחידים, 
  אינני ממתין לשום דבר "שיקרה" לי. 
 כדי לשנות מצב, צריך לזהות אותו ולקבל אותו. אחרת הוא איננו קיים מבחינתך.
 נראה שיש סתירה לכאורה בין המילים במשפט,
אך הבנתו מבהירה אותו במדויק. אך לפני שאני מציג/ה עצמי לעולם.
כדאי שאציג את החיים שלי בפני עצמי ואומר:'
"נעים מאד, אלה הם חיי, ומה אני מתכוונת לעשות איתם. 
אלה הם חיי. כאן ועכשיו. אין חיים אחרים. (לפחות לידיעתי)"

 2. כתיבת חזון-  אף פעם לא מאוחר. שב בשקט! כתוב מה החזון שלך? 

מה אתה רוצה, אוהב, מעדיף, שמח שיהיה בחיים שלך?
עם מה ממש קשה לך? החיים כאן ועכשיו, דע והכר שאלה הקלפים שחולקו לך.
נא להתחיל לשחק. זו הבחירה שלך. למה?
 כי אם לא מוצא חן בעיננו אנחנו יכולים עכשיו לשנות. לא הכל. אבל הרבה מאד.

 אלה הם חייך וחיי… זה שלנו

לסיכום. אלה הם חייך וחיי. כל רגע של "כרגע" הוא שלנו. 
והעולם יפה. אנחנו בוחרים למעשה, כל יום וכל שעה. 
אין למה להמתין, זה כבר כאן. 
בכל עת- יש שני ימים שאינך יכול לעשות בהם כלום – אלה אתמול ומחר.
 חיה טוב. המסע של החיים מרתק. קח מושכות. זה מה שיש. 

וטיפ אחרון.
גם אם חייך אינם בדיוק מה שייחלת, 
רצית להיות שחקו קולנוע ואתה פקיד בבנק,
 בוא נאמץ את ההמלצה המצחיקה…..
"זה שאת מחכה לאביר על הסוס הלבן, לא אומר שבינתיים 
לא כדאי שתתחתני, תלדי 2 ילדים תגורי בבית קטן עם גינה וכו'...".

 בהצלחה. 
אורנה אורבך תאומי