לעורר את התשוקה לצייר

יש לי רעיון , אני מסתובבת ימים שלמים עם הרעיון, מדמיינת  איך אפתח אתו לסדרה שלמה של

עבודות,  איך אני העביר את המסר בכל תמונה, רק שהתמונה לא תהיה פלקטית מידי.רק שאצליח

שהתמונה תדבר את הרעיון, אני מדמיינת את התערוכה הבאה שלי.

אני הולכת  עם המחשבות ימים שלמים,אפילו הכנתי סקיצות, התלהבתי  מעצמי.

אך אני לא יושבת לעבוד.

בציור אני מרגישה ממש כמו יוצרת עולמות, ביכולתי ליצור עולם כרצוני,   יש כוח יצירתי ועוצמתי  בציור.

אני צריכה לזכור כי זהו תהליך המאפשר לי להתבונן פנימה ולדעת כי חלקת האלוקים הזו קיימת  בתוכי יש ביכולתי לברוא עולמות, אני מעצבת את עולמי הפרטי שלי כרצוני .

היצירה שבתוך ראשי כבר מושלמת, אני רואה את כל הסדרה.  האם הפחד שלי הוא המעבר מהראש לקנווס? אז מה שאני צריכה זה אומץ ?

הדיגדוג הזה בידיים עוד לא הגיע, החוסר שקט, ההסתובבות בבית כמו אריה בכלוב, התחושה הזו של

תשוקה עצומה לציור לא מגיעה.

מה עלי לעשות האם לחכות לדיגדוג או פשוט לשבת ולצייר ?

אם אני יאפשר לעצמי לצאת מהאגו המנופח שלי המעוניין בשלמות בלתי ניתנת להשגה. להסתפק ב"מספיק טוב" אז גדלים הסיכויים שהתוצאה תפתיעה אותי.

או אולי אני לא לגמרי פתרתי את הדילמות במסר שאני רוצה להעביר ?

גם שאני מזניחה את התשוקה הזו לציור, אני יכולה לבקש אותה, אולי אם אני אבקש אותה היא תבוא?

אפילו עכשיו היא זמינה, התשוקה שלי נמצאת היכן שהאהבה שלי נמצאת – בציור.

אני אתן לתשוקה שלי לעבוד דרכי אתן לה להשתמש בי ככלי, כמכחול .

נראה לי שאחרי שניתחתי לעצמי את הסוגיה הזו הדיגדוג בכפות ידי מתחיל.

אז לעבודה. בטח אמצא פיתרונות תוך כדי עבודה.