מאמר שני ואחרון – "משירי ארץ אהבתי"

החל משנות ה-80 החלה אלברשטיין לבצע יותר שירים שכתבה והלחינה בעצמה ופחות של יוצרים אחרים. היא עברה משירי ארץ ישראל היפה לשירי מחאה אישיים, דבר שהרחיק אותה מחלק מקהלה הישן, שהסתייג מביטויים של מחאה חברתית ופוליטית. השינוי חל גם בסגנון המוזיקלי: מבלדות, לשירים בגוון מחוספס יותר של רוק רך. מגמת השינוי הבולטת ביותר באה באלבומה המצליח "לונדון" מ-1989, שבו נכללו שירי מחאה כמו "לונדון" של חנוך לוין (מתוך המחזה "אורזי מזוודות"), המתאר סיבות אישיות לעזיבת הארץ לטובת לונדון ("שם היאוש נעשה יותר נוח"), ו"חד גדיא", שיר מחאה פוליטי לנוכח האינתיפאדה הראשונה וכנגד השליטה הישראלית בשטחים. שיר זה, המתאר מחזור דמים כפרפראזה על השיר הידוע מההגדה של פסח, הוחרם בתחנות הרדיו וגרר תגובות סוערות נגדה. . החל ממחצית שנות התשעים ועד לשנת 2007 קיימה אלברשטיין את הופעותיה מחוץ לישראל, למרות שהמשיכה לגור בה. אלברשטיין נחשבת בארצות הברית ובאירופה לזמרת של "מוזיקת עולם" וזוכה שם להצלחה יפה, ולא רק בקרב קהל יהודי. בשנת 2004 זכתה אלברשטיין בפרס אקו"ם על ביצוע, הפצה וקידום הפזמון הישראלי. ב-2005 זכתה בתואר "דוקטור לכבוד" של אוניברסיטת תל אביב. וב-2006 יצא בהפקה בינלאומית אלבום יידי בשם "לעמעלע" ("כבש קטן"), שהכיל שירים של משוררי יידיש ידועים כמו איציק מאנגר, שאותם הלחינה אלברשטיין בעצמה. אלבום זה זכה בישראל לתשומת לב גדולה יותר מאשר אלבומיה הקודמים ביידיש. בראיון שנערך לשם קידום האלבום בעיתון ידיעות אחרונות התבטאה אלברשטיין כנגד תחרות הזמר הטלוויזיונית כוכב נולד. ב-1 בינואר 2007 פתחה אלברשטיין בסיבוב הופעות בישראל לראשונה מאז 2000. חוה אלברשטיין נשואה לבמאי נדב לויתן, אותו הכירה ב-1981 במהלך צילומי סרטו "סיפור אינטימי", שבו שיחקה בתפקיד הראשי. ב-1997 שיחקה בסרט "אין שמות על הדלתות" גם הוא בבימויו של לויתן. אלברשטיין אף הלחינה את פס הקול בשני סרטים נוספים של לויתן, "ילדי סטלין" ו"גרופי". כמו כן, שיחקה בהצגות:"רחל" (ערב שירי רחל המשוררת, יובל 1968), "חוה ועודד בארץ הקסמים", "מה קרה בארץ מי", "יוסף וכתונת הפסים" ועוד.. 
תודה ולהתראות.
מוטי דביר – "צמד הווי ובידור"
http://www.havayvebidur.com