מושג "אד הוק"

ועדת "אד הוק" למשל, או כמו שהיא מכונה "ועדת שעה", מוקמת לצורך עניין מסוים ולאחר מכן היא מתפזרת.

כמושג בפילוסופיה של המדע, השערת "אד הוק" מועלית ומוכנסת לתיאוריה כאשר התיאוריה לא עומדת בציפיות שלה בניסוי או בתצפית, ואז היא הופכת להיות בשלמותה או בחלק ממנה כהשערת "אד הוק". דבר זה נועד להציל את התיאוריה במיוחד כאשר אין תיאוריה חלופית שתסביר תופעה בתחום הפיזיקה למשל, וגם כדי למנוע מצב של ריקנות (ואקום) כשאין כל תיאוריה חלופית בשטח.

במילים אחרות, כדי למנוע מצב שבו תיאוריה או מודל מדעי שלא עמדו באישוש במסגרת ניסוי או תצפית, לא ינטשו כל עוד אין חלופה אחרת. במשך הזמן נוצר מצב שלא תמיד השערת "עד הוק" הוכחה כהשערה לא נכונה, כמו למשל הדוגמה לגבי "הקבוע הקוסמולוגי" שהכניס איינשטיין למשוואתו בתורת היחסות הכללית שלו.

כשאיינשטיין יצר את תורת היחסות הכללית שלו, נבע מנוסחאותיו כי היקום איננו סטטי, כלומר, או שהוא במצב של התפשטות או התכנסות. איינשטיין, מאחר והקונספציה שלו היתה בדבר יקום סטטי, שם קבוע במשוואותיו שייצגה אותו האות למדא היוונית והיא "עיצבה" את היקום שלו.

יש לציין שאיינשטיין בשנת 1915 לא יכול היה לדעת על תגליתו של האסטרונום אדווין האבל בדבר בריחת הגלקסיות אלו מאלו, מה שנתגלה להאבל בתצפיותיו בטלסקופ בשנות ה-20 למאה הקודמת.

איינשטיין הכניס את הקבוע שלו למרות שהוא "לא אהב" אותו בלשון המעטה, וזה כמין השערת "אד הוק", דבר שלימים הוא הצטער עליו. לימים הוא הודה כי הכנסת "הקבוע הקוסמולוגי" למשוואותיו היתה השגיאה של חייו.

אך היו שניים שדווקא קיבלו את מסקנות משוואותיו כפשוטן, בחיזוק לכך שיהקום מתפשט. אלו היו המתמטיקאי אלכסנדר פרידמן והאסטרונום והכומר ג'ורג' למטר. למטר היה זה שאפילו הקדים את זמנו וטען כי היקום התחיל באירוע שלימים ניתן לו השם "המפץ הגדול", לפיו היקום התחיל בנקודה סינגולרית ומאז הוא בתהליך התפשטות.

תצפיותיו של אדווין האבל באמצע שנות ה-20 למעשה נתנו את הביסוס למודל "המפץ הגדול" שמסביר יותר מכל מודל אחר את התהוות היקום, אם כי הוא מותיר את השאלה הבלתי נמנעת "מה קדם לאירוע הזה".

אם חוזרים ל"קבוע הקוסמולוגי" הרי שגם אם לידתו היתה בחטא, לימים התברר שהוא קיבל עדנה לקראת סוף האלף הקודמת. בשלהי האלף הקודמת התברר כי בניגוד למה שהיה מקובל לחשוב, היקום נמצא בתהליך של האצה מוגברת.

במשך שנים אחד הווריאנטים של התפשטות החומר היה שהגרוויטציה ההדדית של החומר ביקום תגבר על מגמת בריחת החומר שלו ויתכן שבשלב מסוים אחרי האטה סופית, החומר ישוב ויתכנס חזרה במה שנקרא "הקריסה הגדולה", אירוע הפוך ל"מפץ הגדול". אך לא כך קרה. בתגליות אסטרונומיות בסוף המאה התברר כי המגמה של הבריחה ההדדית של החומר גוברת והיא נמצאת בהאצה מסיבית.

אחד ההסברים לתופעה זו היה שקיימת מין אנרגיה אפילה התופסת כ-70% ממה שקיים ביקום והיא זו שדוחפת את החומר כלפי חוץ. פלא פלאים, מה שהסתדר עם המקדם של ההאצה היה "הקבוע הקוסמולוגי" של איינשטיין אשר קיבל עדנה מחודשת. אם כך, אלמנט שהחזיק בצורה מאולצת מודל תיאורטי, קיבל תפקיד ראשי להסבר מודל מחודש של היקום.

אם נחזור אחורה בזמן, לשלהי תקופת המודל הגאוצנטרי, לפיו מרכז הכל זה כדור הארץ, וכל גרמי השמיים האחרים נעים סביבו, ניווכח כי במהלך השנים מודל זה הפך להיות מסורבל יותר ויותר. מדובר באפיציקלים שהיו אמורים להשאיר בחיים את המודל הגאוצנטרי, וזאת כדי לחשב באופן מדויק ככל האפשר את מיקום כוכבי הלכת במערכת השמש. האפיציקלים הוכנסו בעיקר כדי לתאר שתי תופעות אשר היו קשורות לכוכבי הלכת. אחת מהן, היא התנועה האחורית אשר מגיעה לשיאה כאשר כוכבי לכת חיצוניים לכדור הארץ כמו מאדים וצדק, מתגלים כאילו תנועתם מנוגדת לתנועתם המקורית.

תופעה שניה שדרשה הסבר היה בהירות כוכבי הלכת אשר בשלב מסוים בהירותם משתנה וזאת בניגוד למודל הגאוצנטרי המקורי. לצורך זה הוסף מרכיב "אד הוקי" שהוכנס על ידי האסטרונום תלמי אשר נתן את הגושפנקה המתמטית למודל הגאוצנטרי שהגה אותו הפילוסוף היווני אריסטו.

לצורך ההסברים הנדרשים בסוגיות שהוזכרו לעיל הוכנסו מעגלי משנה- אפיציקלים- בנוסף למעגלים הראשיים עליהם התבסס המודל הגאוצנטרי.

לימים הפכו האפיציקלים להיות מיותרים בין היתר כאשר יוהנס קפלר, אסטרונום בן המאה ה-17, גילה כי תנועת כוכבי הלכת הנה אליפטית ולא מעגלית, וכן בעקבות חוקי הכבידה של ניוטון ששלטו בתנועת גרמי השמיים במערכת השמש.

השערת "אד הוק" נוספת קשורה לעידן המודרני, למודל "המפץ הגדול", מודל שנהגה במאה ה-20 והיה אמור לתאר ולהסביר את התהוות היקום. השערה זו קשורה לאסטרופיזיקאי אלן גות, יליד 1947, והוא אחראי למה שנקרא רעיון "היקום האינפלציוני". בתקופתו עמדו בפני שוקת שבורה התומכים במודל "המפץ הגדול" אשר התקשו לתת כמה הסברים הקשורים אליו כגון ההומוגניות של היקום ותכונת האיזוטרופיות. ההומוגניות של היקום קשורה לשאלה מדוע היקום נראה אחיד מכל מקום אשר צופים בו. מדובר בסקאלות גדולות, ברמה של גלקסיות. כמו כן, היה צורך להסביר מדוע הוא נראה אחיד בכל כיוון אליו צופים.

ההסבר של אלן גות לשתי התופעות היה שהחל מחלקיקי השניה הראשונה של היווצרות היקום וכמה חלקיקי שניה אחרי זה, עבר על היקום תהליך מוגבר מאוד ומהיר מאוד של התנפחות (מכאן המילה אינפלציה) שהפכה אותו מגודל זעיר של זית לגודלה של גלקסיה. מודל זה שבמקורו נראה כמו מרכיב של "אד הוק" במודל העל של "המפץ הגדול" קיבל חיזוקים בתחילת האלף השלישית על ידי חוקרי קוסמוס שגילו לטענתם שינויים קטנים בקרינת הרקע הקוסמית שהיא "האקדח המעשן" של מודל "המפץ הגדול", ובעיקר של המודל האינפלציוני של גות.

כדי בכל זאת להשאיר את המודל של גות כהשערת "אד הוק", הובאו הטענות שהתגליות של אותם חוקרים בהקשר לקרינת הרקע הקוסמית קשורה לתופעה שנובעת מאבק אשר נובע מהמצאותו בין הכוכבים ששייכים לגלקסיה שלנו. כנגד טענה זו גם אותם חוקרים שאמורים היום לתת חיזוק למודל "היקום האינפלציוני" הודו שיש דברים בגו.

מכל מקום, לא רק ש"המפץ הגדול" הוא סך הכל מודל ותו לא שמסביר טוב יותר מכל מודל אחר את היווצרות היקום, אם הוא נוצר בכלל אי פעם, גם המרכיב ה"אד הוקי" של היקום האינפלציוני עומד על כרעי תרנגולת.