מחלת גאוט – תסמינים, אבחון, דרכי טיפול ומה אסור לאכול

מחלת גאוט הינה הפרעה הנגרמת מהימצאות עודפת של חומצת שתן בגוף, המתבטאת בהצטברות המשקעים שלה, מונוסודיום אוראט, בתוך ומסביב למפרקים. לרוב ההפרעה יוצרת דלקת מפרקים חריפה או כרונית.

ההתקף הראשוני של שיגדון בדרך כלל פוגע רק במפרק אחד ולעתים קרובות כולל את מפרק הבוהן הגדולה של הרגל.

כאבי הגאוט מתפתחים במהירות, בדרך כלל במהלך הלילה ומאופיינים ככאבים חזקים מאוד של חבלה בעוד כלל לא היתה חבלה.

מחלת גאוט נפוצה יותר בקרב גברים מאשר נשים. בדרך כלל, מחלת גאוט מתפתחת בגיל העמידה אצל גברים ולאחר גיל המעבר אצל נשים. שיגדון נדירה אצל אנשים צעירים יותר, אך לעתים קרובות היא חמורה יותר אצל אנשים שמפתחים את ההפרעה לפני גיל 30. 

מחלת גאוט היא גנטית לעיתים קרובות. 

גורמים

תזונה לא מאוזנת- ישנו קשר ישיר וחזק בין הרגלי תזונה להופעת מחלת הגאוט(שיגדון). צריכה של בשר אדום, חלקים פנימיים, מאכלי ים, אלכוהול, שתייה ממותקת מזונות מעובדים ועוד עלולים להעלות את רמת חומצת השתן ולגרום להתקף גאוט. לא בכדי קראו לה מחלת הציידים והמלכים, שכן הציידים והמלכים הרבו בצריכת בשר ואלכוהול.

חולים הסובלים מתסמונת מטבולית נמצאים בסיכון של שיגדון. גאוט נגרמת בגלל הימצאות של חומצת שתן עודפת בגוף ולכן ירידה בתפקודי כליות היא ללא ספק אחת מהסיבה השכיחות ביותר לגאוט. זה עשוי להיות תורשתי ומתרחש גם בחולים המקבלים תרופות משתנות.

ככל שעודף חומצת שתן נמשך ליותר זמן ומתפתח יותר, כך גדלה הסבירות שהגאוט יחריף. 

רמות החומצה האורית יכולות להיות גבוהות בגלל ירידה בתפקודי הכליות או הפרשה מוגברת של חומצת אורית במערכת העיכול, ייצור מוגבר של חומצה אורית, צריכת מאכלים המכילים פורינים, חומר בגוף אשר מתפרק לכדי חומצה אורית (בדרך כלל בשילוב עם הפרשת חומצה אורית) או ממקור לא ידוע.

צריכה מופרזת של אלכוהול יוצרת סיכון מוגבר להתפתחות גאוט. אתנול מגביר את הפירוק של פורין בכבד ומגביר את היווצרותה של חומצה לקטית, שחוסמת את הפרשת החומצה האורית על ידי צינוריות הכליה. הרעלת עופרת או התרופה ציקלוספורין, פוגעת בצינוריות הכליה, מה שמוביל לשימור חומצת שתן.

ייצור מוגבר של חומצה אורית עשוי לקרות במצבי לימפומה, לוקמיה, אנמיה המוליטית ובמצבים כמו פסוריאזיס, טיפול בסרטן ציטוטוקסי והקרנות. ייצור מוגבר של חומצה אורית עשוי להיות בשל ליקוי גנטי ראשוני ובמצבים של השמנת יתר. 

תסמינים, אבחון ודרכי טיפול

תסמינים של שיגדון כוללים כאב חריף, רגישות, חום, אדמומיות ונפיחות. דלקת מפרקים חריפה של שיגדון מתחילה בדרך כלל עם התפרצות פתאומית של כאב (לעתים קרובות, היא תופיע בלילה). המפרק של הבוהן הגדולה מעורב לרוב, אך גם הקרסול, הברך, שורש כף היד והמרפק נפוצים. לעיתים רחוקות, מעורבים מפרקי עמוד השדרה של הירך, הכתף, עצם הזנב, הבריח או הצוואר. הכאב הופך בהדרגה חמור יותר, בדרך כלל במשך כמה שעות, ולעתים קרובות הוא מחריד. נפיחות, חום, אדמומיות ורגישות למגע עשויים להצביע על זיהום. העור מסביב למפרק עשוי להיות מתוח, חם, מבריק ואדום או ארגמני. חום, אי-סדירות קצב הלב, צמרמורות וחולשה מתרחשים לפעמים. 

התקדמות ההתלקחויות הראשונות משפיעה בדרך כלל רק על מפרק אחד ונמשכת ימים ספורים בלבד. התלקחויות מאוחרות יותר עלולות להשפיע על מספר מפרקים בו זמנית ולהימשך עד 3 שבועות אם לא מטפלים בהן. התלקחויות עוקבות מתפתחות לאחר פרקי זמן קצרים יותר ויותר. בסופו של דבר, התלקחויות מרובות עלולות להתרחש מדי שנה ואף כמה פעמים בשנה. 

הצטברות גבישים מוחשית מתפתחת בחולים עם שיגדון ויכולה להתרחש לעיתים רחוקות בחולים שמעולם לא סבלו מדלקת מפרקים חריפה של שיגדון. הם בדרך כלל גושים צהובים או לבנים מוצקים, בודדים או מרובים. הם יכולים להתפתח במקומות שונים, בדרך כלל באצבעות הידיים, הרגליים, וסביב המרפק או גיד אכילס. הצטברות גבישים יכולה להתפתח גם בכליות ובאיברים אחרים ומתחת לעור על האוזניים(טופי). הצטברות גבישי חומצת שתן מתרחשת לרוב אצל נשים מבוגרות הנוטלות משתנים, ואלה עלולות לסבול מדלקת חריפה המאובחנת באופן שגוי כדלקת מפרקים ניוונית דלקתית. 

בדרך כלל, הצטברות גבישים, במיוחד במרפק, יכולה לגרום לדלקת חריפה וכאב, לעתים קרובות לאחר פציעה קלה. הצטברות הגבישים יכולה להתפרץ דרך העור במפרקים ובסביבתם ועלולה בסופו של דבר לגרום לעיוותים ולדלקת מפרקים ניוונית משנית. 

סיבוכים של שיגדון 

דלקת מפרקים עקב גאוט עלולה לגרום לכאבים, עיוותים ותנועת מפרקים מוגבלת. דלקת יכולה להתלקח בחלק מהמפרקים תוך כדי שכיבה. חולים עם שיגדון עשויים לפתח אבנים בדרכי השתן עם אבני חומצת שתן או אבני סידן אוקסלט. סיבוכים של שיגדון כוללים חסימת כליות וזיהום. כליה בעלת תפקוד לקוי, אשר לא טופלה, בעקבות יתר לחץ דם, גורמת לפגיעה גדולה יותר בהפרשת חומצה אורית, ומאיצה את הצטברות הגבישים ברקמות. מחלות לב וכלי דם, דום נשימה חסימתי בשינה, מחלת כבד שומני לא אלכוהולי ורכיבים של תסמונת מטבולית נפוצים בקרב חולים עם שיגדון.

אבחון

אבחנה מוגדרת דורשת זיהוי של גבישים בנוזל המפרקים. יש לחשוד באבחנה של שיגדון בחולים עם דלקת מפרקים חריפה במפרק הבוהן הגדולה של הרגל או דלקת מפרקים מגיל צעיר, במיוחד במבוגרים או בבעלי גורמי סיכון אחרים, למשל במצבים של דלקת חוזרת בחניכיים, התלקחויות קודמות שהחלו באופן נפיץ ונפתרו באופן ספונטני, תסמונת מטבולית ועודף משקל. 

תסמינים דומים יכולים לנבוע מהדברים הבאים: דלקת מפרקים בעקבות הצטברות גבישי סידן, דלקת או חום ראומטי, דלקת מפרקים נעורים אדיופטית, דלקת מפרקים זיהומית חריפה או כרונית.

התלקחויות שוככות לעתים קרובות באופן ספונטני ומוחלט תוך שלושה ימים ועד מספר שבועות .

טיפול

תזונה – מה אסור לאכול

על מנת לטפל בגאוט ולמנוע את חזרת המחלה, מוטב להימנע לחלוטין ממזונות עשירים בפורינים, כגון בשר, איברים פנימיים, רטבים מבשר, סרדינים, אנשובי, צדפות, הרינג, סרטנים, שרימפס, לובסטר, שתייה ממותקת, שמרים, עוף, אלכוהול (מלבד יין אדום), מזון מעובד ואצות נורי.

תזונה מתאימה אל טיפול בגאוט מכילה כמות מעטה יחסית של פורינים. בנוסף, רצוי להימנע מצריכת אלכוהול, סוכרים פשוטים, מזונות שומניים ותזונה עתירת חלבונים.

כמו כן, רצוי להימנע ממאכלים מעובדים ומשומרים עם כמויות גבוהות של נתרן וחומרים מלאכותיים. תוספת המתקה של פרוקטוז וסירופ תירס נמצאה כגורמת סיכון להופעת גאוט.

הטיפול התרופתי

הטיפול בהתלקחויות חריפות הוא באמצעות תרופות אנטי דלקתיות. ניתן להפחית את תדירות ההתלקחויות על ידי שימוש קבוע בתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAIDs), קולכיצין ועל ידי הורדה מתמדת של רמת האוראט בסרום עם אלופורינול, פבוקסוסטאט או תרופות המגבירות הפרשת חומצת שתן, כגון פרובנציד.

הטיפול התזונתי

הטיפול המניעתי כולל תזונה מותאמת, שמטרתה למנוע עודפי חומצת שתן בדם, לשפר את חילוף החומרים של פחמימות ושומנים בגוף ולהפחית עומס על הכליות. 

תזונה מתאימה לטיפול בגאוט כוללת הגברת הצריכה של מים, סיבים תזונתיים, קטניות, דגנים מלאים, אגוזים, זרעי פשתן, זרעי צ'יה, ירקות, במיוחד גזר, כרובית ועלים ירוקים, (מלבד פטרוזיליה). גם שילוב של פירות כמו דובדבנים ופירות יער מומלץ בשל התכולה הגבוהה של ויטמין C, אשר יכול לסייע בהפחתת ההתקפים. לתזונה עם אינדקס גליקמי נמוך יכולת להפחית את חומצת השתן בדם.

טיפול טבעי בגאוט משלב פורמולות צמחיות, שמאפשרות לגוף להתחזק, תוך כדי קבלת מרכיבים שמסייעים בהפחתת הדלקת, איזון רמת חומצת השתן, ותמיכה באיזון בין מערכות הגוף ומניעת חזרת המחלה.