מחפשים את המטמון

"מחפשים את המטמון" היתה תכנית רדיו פופולרית ששודרה ב"קול ישראל" בשנים 1961-1991, משנות ה-60 עד שנות ה-90. הפורמט היה מצרפת, מרדיו "אירופה 1". היה מקובל לחשוב כי התכנית דרשה מהמאזינים ומהמטמונאי באולפן בקיאות בתולדות ארץ ישראל, אך זה לא מדויק: מה שכן היה, הוא שהמשתתפים שמכרו תשובות למטמונאי היו צריכים להיות מצוידים בספרים המתאימים כדי לדעת ולחפש מידע רלוונטי, בעוד המטמונאי באולפן היה צריך לדעת לשאול את השאלות המתאימות על פי כתב החידה שיוביל אותו למטמון. לצורך זה קיבל המטמונאי את כתב החידה מספר שעות לפני התכנית בחדר במלון "לרום" אשר בירושלים והוא התייחד עם כתב החידה וביצע את הרישומים המתאימים. בתכנית עצמה המטמונאי היה שואל שאלות את המאזינים אשר צלצלו לאולפן ומכרו לו תשובות כשלמטמונאי ניתן לצורך זה סכום כסף של החברה שנתנה את חסותה לתכנית. את התשובות נתנו המאזינים תוך ציון המקור עליו הם הסתמכו או על פי ידע אישי. לאחר פתרון כתב החידה היו אמורים שליחיו של המטמונאי להגיע למקום המטמון תוך זמן קצוב, כשעה וחצי מתחילת התכנית. אם הם הגיעו בזמן, זכה המטמונאי בכסף שנותר לאחר קניית התשובות.

לימים הגעתי לאולפן התכנית כמטמונאי לאחר ראיון עם מחבר כתב החידה זאב ענר. ככותב כתב החידה, זאב ענר שלט על התנהלות התכנית ללא מצרים כשהוא מוכר למטמונאי תשובות שהוא יודע אם הנן נכונות או לא. בתחילת התכנית, קצב מכירת התשובות התנהל בעצלתיים ולקראת סוף התכנית הוגבר הקצב כדי לתת הזדמנות למטמונאי להגיע לכתב החידה בזמן. בדרך כלל המטמונאי לא היה אמור להסתמך על תשובה אחת ולצורך אישוש המידע הוא היה קונה עוד תשובה. מה שקרה בפועל, אם התשובה השניה היתה שונה מהתשובה הראשונה, המטמונאי היה צריך לקנות תשובה שלישית. אם התשובה השלישית התאימה לאחת משתי התשובות הראשונות, היה זה בבחינת אור ירוק למטמונאי להסתמך על התשובה השלישית ולהמשיך הלאה לפתרון כתב החידה. לפעמים היו גם יותר משתי תשובות שונות שנמכרו למטמונאי עד שהוא הגיע לתשובה שהיתה זהה לאחת מהתשובות הקודמות כדי להמשיך ולפתור הלאה את כתב החידה. זה בדרך כלל קרה בתחילת התכנית כשהדברים התנהלו בעצלתיים כדי לא להגיע מוקדם מדי למקום המטמון, כשהתכנית היתה אמורה להמשך כשעתיים ברוטו. כאשר הזמן למציאת מקום המטמון התקצר, אזי זרם התשובות קלח יותר. למעשה, מדובר היה במשחק חצי מכור שכן מחבר כתב החידה כאמור היה גם זה שהציע תשובות למטמונאי באולפן. על כל 10 תכניות מבחינה סטטיסטית, פעם אחת המטמונאי לא הגיע למטמון, ופעם אחת מתוך 10 תכניות השליחים שלו הגיעו אליו באיחור ואי לכך לא זכה בכסף שניתן למטמונאי מהספונסר.

כתב החידה אשר ניתן לי כאשר השתתפתי בתכנית כמטמונאי מהאולפן היה כדלהלן:"בן יכליהו נוגע בקרת שבה נידב לימים בעניין זה האציל, לכהן הדת, שבן משק ביתו החזיק האחוזה שבה הפסיד הציר השלוח ממונו. ובעניין הרע גם בן עמינו, שאחד מבניו בראש "הכנסיה" וזוגתו למדה לקח ממי שביקש לשאתה, והוא בעסק העצים אצל מי ששכר אחד מי"ג המתנחלים הידועים מן "הגל השני". ואצל הגן שיזכר בו, מטמון".זהו כתב החידה שניתן לי במלון "לרום" בירושלים מספר שעות לפני התכנית.

והרי פתרון כתב החידה כפי שהוקרא על ידי משה טימור בסוף התכנית:"מטמוננו הוקדש היום ליעקב אלחנן ליטוינסקי, יזם רב פעלים ממבשרי העליה הראשונה.את כתב החידה פתחנו במלך עוזיהו בן מציה ויכליהו אשר נוגע בצרעת וישב עד סוף ימיו בבית החופשית בירושלים. בשנת 1866 לספירה ביקר בירושלים האציל הגרמני פון קפנברינג והוא הזדעזע ממראה המצורעים ומסר להגמון הפרוטסטנטי גובט סכום כסף גדול לבניית בית מצורעים. למי שהיה בן משק ביתו של גובט, הנרי בלדנספרייגר, חייט מחבל אלזס-לורן, היה משק חקלאי בכפר ארטס. באותה אחוזה הסתבך גם הקונסול הבריטי ג'יימס פין. באותו עניין גם היה אחד מבני עמנו שגם הפסיד את כספו שם וזהו יהושע ילין אשר היו לו כמה בנים ואחד מבניו עמד בראש מה שמכונה "הכנסיה", שהיתה ייסוד הסתדרות המורים בארץ ישראל בשנת 1903 בזכרון יעקב. מי שעמד בראש כינוס ייסוד היה דוד ילין שהיה נשוי לאיטה ילין בת יחיאל מיכל פינס. איטה ילין היתה תלמידתו של עוזר דב ליפשיץ אשר ביקש לשאתה לאישה ונתקל בסירובה. היא היתה אז כבת 15 והוא פנה אליה במילים הבאות: "את העומדת לפני הינני בוחר בך!". והיא כאמור השיבה פניו ריקם ונישאה לימים לדוד ילין. עוזר דב ליפשיץ עבד בעסק של סחר עצים של הרצינשטיין. בעסק עצים זה גם עבד הביל"וי יעקב אלחנן ליטוינסקי מי"ג (13) המתנחלים אשר הקימו את המושבה ראשון לציון בגל השני של ההתיישבות.יעקב אלחנן ליטוינסקי היה סוחר ופעיל ציוני. הוא נולד באודסה בשנת 1852 ונמנה על מייסדי תל אביב. הוא היה מראשוני המצטרפים לאגודת חובבי ציון בעיר אודסה. ב-1880 חיסל את עסקיו ועלה לארץ ישראל. הוא השתקע ביפו וניסה להקים תחנת קמח אך העסק נכשל, ואז הקים ביפו בית חרושת לסבון. הוא גם השתלב בעסקי העץ של איש ביל"ו יעקב הרצינשטיין. ב-1909 הצטרף לאגודת אחוזת בית שהקימה את תל אביב. הוא הקים לימים בשטח הקיבוץ געש פרדס גדול הנקרא גן ליטוינסקי ובמרכזו בית דמוי טירה המושך את עין העוברים בכביש החוף. במקום זה היה הפעם מטמוננו".