מפגש האמונה והקרח

דמייני שאת שטה בסירה בים אל עבר היעד שלך, ומכל עבר צצים למולך קרחונים. לכל קרחון שם וכותרת. על אחד רשום "ויתור". קרחון אחר נושא את הכינוי "קול ההיגיון". קרחון שלישי נקרא "פיצול אישיות". ויש עוד, בשפע.

מה תעשי? האם תתנגשי בכל קרחון בתקווה לעבור דרכו? האם תיקחי פטיש גדול ותתחילי לכתוש את הקרח? התמודדות כזו עלולה להותיר אותך מותשת, תקועה במקום זמן רב ועל סף איבוד הכוחות.

הקרחונים האלה הם משל לפטפוטי המוח. כידוע, מוחנו מפטפט ללא הפסקה (כולל בשינה). החדשות הטובות הן, שאפשר לחשוב ולבצע פעולות שונות בו זמנית. אפשר לסדר את החדר, לתדלק את הרכב ולבצע הזמנה עסקית תוך כדי חשיבת מחשבות. החדשות הרעות: חשיבה שלילית לא רק שאינה מקדמת אותך – היא משתקת אותך ומונעת ממך לפעול כמו שצריך – בכל תחום אליו את שולחת ידייך. כמו פעולת הקרחון.

בני ישראל הולכים במדבר, ומה קורה? עמלק מזנב בהם.  זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק… אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ…  וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא אֱלֹקים", אנחנו מצוּוֹת (דברים כ"ה י"ז-י"ח). מה היתה הפעולה של עמלק? קירור. עד היום הוא מזנב בנו בעודנו בדרך, מצנן את האמונה היוקדת בנו ומחליש אותנו בהתמדה ובעקביות. 

למחשבות ה"עמלקיות" האלה יש כינויים שונים. אנחנו קוראות להן "קרחונים", כי הפעולה שהן עושות היא צינון שלהבת האמונה שלך. ובלי אמונה, כידוע, קשה מאד, אם לא בלתי אפשרי, לצלוח את אתגרי החיים והעסק בפרט. 

מאמר זה יציג בפניך את "הקרחונים" כדי שתוכלי זהות ולנטרל אותם.

בהצלחה!

קרחון העירפול

"אני אעשה את זה מתישהו"."אטלפן אלייך כשיהיה לי זמן".

משפטים כאלה מאותתים, למעשה, שהמילה שלך חסרת ערך ושאין לך כוונה רצינית.  האם זה המסר שברצונך להעביר?

אל תהיי מעורפלת, גם לא עם עצמך ולא עם ילדייך. חתרי לבהירות. למשל: "אני מוציאה כרטיסי ביקור בעזרת השם עד ראש חודש ניסן". כשיש לך תאריך-יעד, את יכולה להתארגן על המשימה.

קרחון הסוכן הכפול

"אני עושה דיאטה אבל אני אוהבת עוגות". "אני רוצה לפתוח עסק אבל אני גם רוצה להיות שכירה". "האמת – זה טוב, אבל יש בזה גם משהו רע".

להיות חצויה – לא לשבת ולא לקום – זה המצב הכי כואב. "החלטתי שאני רוצה להיות אמא במשרה מלאה בשלושת החודשים הקרובים, אחר כך לנסות עבודה במשך חודש ימים ואחר כך להחליט" – לפחות הגדרתי לעצמי.

"אני רוצה להיות גם שכירה וגם עצמאית" – אולי זה אפשרי?  זה אכן יכול להיות נפלא, אבל אם בסוף מצאת את עצמך לא כאן ולא כאן, סימן שהחזקת ביד קוביית קרח שהקפיאה אותך. לא עשית פעולות בכיוון של עצמאית על מנת שתוכלי להמשיך ולהיות שכירה, ולא עשית פעולות בכיוון של שכירה כדי לא להרוס את האופציה של העצמאית.

קרחון החוסר

"אין לי זמן"."אין לי כסף"."אין לי כוח"."אין לי כישרון"."אין לי יכולת"."אין לי אנשים".

כל מחשבה של חוסר היא קרחון מסוכן.

ראשית, מדובר בלא-אמת. "אין לי זמן" – הלא לכולנו עשרים וארבע שעות ביממה. "אין לי כסף" – לא יתכן. אם יש ברשותך מטבע של שקל או שטר של עשרים, הרי שיש לך כסף.

מה כן יש? סדרי עדיפויות. ישנן תקופות שלפעמים אין לי שעה ביום למכון כושר, אבל ככלל, עשרים וארבע שעות ביממה יש לי כמו לכולם. 

ומחשבה של שפע, האם היא נכונה או שהיא שקר? האם טוב לי לחשוב "אני עשירה" בעוד שחשבון הבנק שלי במינוס גדול?

ראו תגלית מדהימה. מחקרים מראים שעניים מבזבזים יותר במכירות ובמבצעים למיניהם, מהפחד שיפספסו הזדמנות חד פעמית. הם חוששים שישובו לביתם, המבצע ייגמר ולעולם לא תשוב ההזדמנות המדהימה לרכוש שלושה מרככי כביסה במחיר של שניים או עשר במבות במחיר של שמונה. דהיינו, דווקא תחושת ה"אין לי" מביאה לידי בזבוז וצבירה.

ואילו בן אדם מאמין יודע שכל צורכיו מסופקים לו על ידי ריבונו של עולם בדיוק בזמן.

לכן מחשבות ה"אין לי" הן היפך האמונה. 

כשאני מרגישה שיש לי המון כסף, אין זאת אומרת שאקנה יותר ואבזבז יותר. כל מה שזה אומר הוא… שאני מרגישה שיש לי המון כסף.

האם עדיף להרגיש עשירה או שמא עדיף לחוש ענייה? ללא ספק האופציה הראשונה עדיפה.

אנשים חושבים שאם יהיה להם כסף הם יהיו יותר מאושרים, יותר רגועים, יותר עם הילדים, יותר מטופחים… אך המציאות מראה שזה לא נכון. אנשים שמצבם הכלכלי השתפר בלפחות שלושים אחוז (ולא מזכייה בלוטו אלא מהעלאה במשכורת, בונוס משמעותי וכיו"ב), הם שמחו לעשר שניות ומקסימום ליומיים; לא יותר. ברגע שהתרגלו למציאות הכסף הם נוכחו לדעת שהכסף לא שינה את מצב הרוח שלהם כהוא זה. נשארים להיות מה שהיו קודם. גרוע מכך – התקרה שלהם בבנק עלתה, כמו גם האוברדרפט שלהם. אם לפני כן הם היו אנשים לא-רגועים, לא בטוחים בעצמם או עם זוגיות לא-מי-יודע-מה, הכסף לא שינה אצלם דבר.

כך שאם את רוצה להיות רגועה, תהיי רגועה. לכסף אין השפעה על מדד הרוגע שלך. אם את רוצה להיות שמחה, תהיי שמחה – עכשיו. כי לכסף אין כל השפעה על רמת השמחה שלך.

הדיבור בורא. העולם נברא בדיבור, והמילים שאת מוציאה מפיך בוראות את המציאות שלך. משפטי ה"אין לי" בוראים מציאות ממשית של חוסר!

 כשאת אומרת "אין לי כוח", הגוף שלך מתרוקן מכוח. כשאת אומרת "אין לי כסף", את בוראת מציאות. כשאת אומרת "אין לי זמן" זה משפט לא אמיתי, שבורא מציאות אמיתית. את באמת תרגישי לחוצה, לכודה, רודפת סביב זנבך.

גם כשמדברים בצחוק הגוף שומע. שחקנים שמגלמים דמויות דיכאוניות חווים דיכאונות. בעבר נערך מחקר ובו שתי קבוצות של נבדקים. קבוצה אחת נתבקשה לשחק משחק מצחיק, והקבוצה השנייה נתבקשה לשחק משחק עצוב. בתום המשחק בדקו החוקרים את המערכת החיסונית של הנבדקים. רמת הפולסים אצל ה"עצובים" העידה שאצלם המערכת החיסונית נחלשה כתוצאה מהמשחק העצוב – וזה היה רק משחק!

הגוף מקשיב גם אם זה ב"כאילו". אם כבר "כאילו", אז שיהיה חיובי. ספרי לעצמך שיש לך. ברכת "שעשה לי כל צרכי" היא כולה אמת.

קרחון הוויתור

"זה לא יצליח"."ממילא זה לא יעבוד"."אין לי סיכוי".

עם מחשבות כאלה אפשר לדבר. אפשר לשאול שאלות.

למה אין לך סיכוי? "אני שמנה", אמרה מישהי.

מה הקשר? את מחפשת עבודה כדוגמנית?

"לא", אמרה. "שמעתי שמחקרים גילו ששמנים פחות מתקבלים לעבודה".

יכול להיות, אבל מה זה אומר לגבייך? כיצד זה נוגע לך?! יש מספיק דוגמאות לנשים מבוגרות שהתחילו בגיל מבוגר יחסית והגיעו רחוק – אף על פי שהסטטיסטיקה לא נותנת להן סיכוי גבוה. אך הרעיון הוא לבחון כל מחשבה שגורמת לך סבל ומונעת ממך ליצור איזושהי מציאות חדשה.

לא רק לגבי העסק. גם לגבי בן הזוג שלנו, גם לגבי הילדים שלנו. לשאול שאלות – "אבל למה? איך את יודעת? מתי את יודעת?"

לשאול – בלי אג'נדה. כלומר, בלי לדעת את התשובה מראש ומבלי לחשוב על הבן אדם מחשבות לא-חיוביות בנוסח "מה הוא מבין מהחיים שלו".

כמה פעמים המציאות מלמדת אותנו שמוטב ללמד זכות על אדם מאשר לשפוט אותו לחומרה. גיליתי את זה (בפעם האלף) במקרה הבא: מישהי, שהייתי איתה בקשר, נעלמה לי. מספר שבועות אני מחפשת אותה ומשאירה לה הודעות, והיא אינה משיבה צלצול. אנשי הצוות שלי אומרים לי "רונית, היא לא רצינית. היא לא מעוניינת לעבוד איתנו".

אמרתי: "עד שאני לא שומעת 'לא', אני לא שומעת 'לא' ".

והנה סוף סוף היא התקשרה. "מה שלומך?" שאלתי אותה.

"בסדר", ענתה. 

ואני שותקת. נותנת לה את הבמה.

"את איתי?" שאלה.

"כן".

"בקשר לפרוייקט שלנו, את יודעת למה לא התקשרתי".

"לא, לא יודעת".

"אמא שלי נפטרה לפני חודש. ושבועיים לפני כן היא היתה בבית חולים".

לדון לכף זכות. תמיד.

סיפרתי לתלמידה שלי שעומד להתקיים יריד שמתאים למה שהיא עושה. "נראה לי שיהיה לך טוב להציג את העבודות שלך שם", המלצתי לה. "תיהני, תרוויחי ותחשפי את עצמך".

"בסדר", התלהבה.

לאחר כמה זמן ראיתי אותה. "למה לא השתתפת ביריד?" שאלתי.

"הם לא היו צריכים אותי".

"איך את יודעת?"

"התקשרתי לשלומית והיא לא חזרה אלי".

מה זה אומר "היא לא חזרה?" אולי שלומית לא שמעה את ההודעה, אולי חזרה אלייך ואת לא שמעת אותה – למה קפצת לפרשנויות במקום לשאול שאלות ולהבהיר את המצב? 

קרחון כללי

"כולם לא הצליחו". "כולם במינוס"."כולם מתגרשים"."כולם במינוס בבנק"."כולם קשה להם"."כולם לא יודעים". "כולם קמצנים".

אין חיה כזאת שנקראת "כולם". מספיק שאחת הצליחה ועשתה את זה והוציאה את עצמה מן הכלל והנה, הכלל כבר אינו נכון.

זה כמו שהילדים אומרים "אמא, לכולם יש. לכולם ההורים מרשים". אין דבר כזה. מספיק שהורה אחד לא מרשה, וכבר נסדק הטיעון.

"כל בן אדם שני יש לו עסק כמו שלי" – האם זה נכון אונטולוגית? אם נבדוק בשטח, האם נגלה שלמחצית מאוכלוסיית העולם יש עסק כמו זה שלך? אין סיכוי. לכן משפט כזה איננו נכון ותכלית קיומו היא לקחת ממך כוח.

דברי אונטולוגית, כי זו שפה מדידה ומדויקת יותר שמאפשרת לך לראות את הדברים לאשורם.

ונניח שכולם כולם כולם לא הצליחו. נניח שזו האמת לאשורה. מה זה אומר לגבייך? יש לך 100% סיכוי כמו לכל אחד אחר, כי חלה עלייך, כאמור, השגחה פרטית. ייפול מצדך אלף ורבבה מימינך – אליך לא ייגש.

קרחון העבר הַפַּעִיל

"תמיד אני לא מצליח". "בחיים אני לא…""אף פעם לא מבינים אותי"."תמיד אני צריך לעשות הכל לבד"."פעם קרה, תמיד יקרה".

הרעיון – הסקת מסקנות מהעבר. זכרי: זה שלא הצלחתי פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד מיליון פעמים זה אומר שלא הצלחתי פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד מיליון פעמים.

זה לא אומר שלא אצליח בפעם הבאה.

לפי תורת המספרים, העובדה שבשש הטלות קובייה התקבל המספר שש, לא מבטיח כלום לגבי הזריקה הבאה.

אדריכלו של היקום לעולם אינו חוזר על עצמו.

כל יום הוא בריאה חדשה לגמרי.

המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשי בראשית!

הפק את מירב התועלת

מכל יום חדש.

קוה"ל א' קכג:ד

קרחון ההשוואה והשיפוט

"אני יותר טובה מ…""אני פחות שמנה מ…""יש לי פחות מזל מ…"

כמובן שזה טיפשי לבזבז אנרגיה יקרה על השוואות עקרות. תפני את המבט פנימה, לעצמך. שאלי את עצמך את השאלות הבאות: מה משמח אותי?

וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה

משלי י"ד ל'

קרחון הקורבן

"אף אחד לא מתחשב בי".

"אף אחד לא מבין אותי".

"הכל עלי, למה תמיד אני?"

כשאת חושבת או אומרת "תמיד אני צריכה לעשות הכל לבד", את מעבירה מסר חזק של קורבן. מסר של אי-שמחה. כשאת אומרת ככה, את אכן הופכת להיות המסכנה שתמיד נושא בעול לבדה.

האם זה מקום טוב להיות בו?

תשמעי לנו: זה מקום רע להיות בו. תברחי משם, ומייד. אשה מתקרבנת היא אחת שמבריחה אחרים מקירבתה וכידוע, כשבורחים ממך זה רע לעסקים. זה גם רע למשפחה. זה פשוט רע.  

לא משנה מה אני עושה, משנה מאיזה מקום רגשי אני פועלת. ממקום של עבדות או  מלכות? ממקום של הודיה או תלונה?

העשייה מתחילה בחשיבה. "תודה לא-ל שיש לי הרבה ילדים בריאים והמון כביסה לקפל". 

קרחון ההיגיון

"תקשיבי, יקירה", אמרה מישהי. "אמא שלי חולת סכרת. אבא שלי חולה סכרת. אח שלי הגדול חולה סכרת. אחותי חולת סכרת. סכרת היא מחלה תורשתית. מה זה אומר? שגם לי יהיה".

"עברת בדיקות רפואיות?" שאלתיה.

"הלכתי לרופא. הוא אמר לי שאין לי כיום סוכרת".

"נו, אז הכל בסדר".

"היום אין לי", הדגישה. "אם אין לי היום, יהיה לי מחר. מה שבטוח – יהיה".

זה קרחון חמקמק מאד, ואת אפילו לא מרגישה שהוא קרחון. רק בחלוף הזמן מתברר לך שמרוב היגיון נמנעת מעשייה ושהאמונה שלך משותקת מימים ימימה. נדמה לך שזהו קול ההיגיון הצרוף.

ההיגיון הוא אחד הקולות החשובים שפועלים בתוכנו. יחד עם זאת, הוא עלול להוות מסך וחציצה בינינו לבין האמונה שריבונו של עולם הוא המנהיג את עולמו והוא הקובע את מידת הצלחתו של אחד וכישלונו של האחר. האמונה וההיגיון מקיימים ביניהם דינמיקה רבת עוצמה.

קרחון מוּשׂגי / אבסטרקטי

"אני דחיין כרוני".

"אני מהמאחרים".

"אני לא טובה בלחסוך".

משפטים אבסטרקטיים שכאלו. שטויות במיץ של העגבניות. לחולל דרמה מלא-כלום. אז איחרת כמה פעמים – מדוע לקבע את המעשה לתמיד באמצעות כמה מילים? אז אין לך כעת חיסכון, מדוע לקבע את העובדה זו לנצח נצחים – הלא תמיד אפשר ללמוד לחסוך.

משפט כמו "יש דברים שלא תלויים בנו" – מה עושים איתו?

לדעת: מה שתלוי בי, אני עושה.

התוצאה – איננה בידיי.

לוותר על הקרחון הזה פירושו להגדיל את האמונה. אמונה בריבונו של עולם, שהתוצאה בידיו שלו בלבד, ואילו החלק שלי מתמצה בכוונה ובהשתדלות הנדרשות. 

קרחון הציניות

הקרחון הזה מתחזה לליצן מלא הומור, אך למעשה הוא לא אחר מאשר לץ ציני ולעגני. "שאני אצליח. בטח… גם כשאני משחקת כדורסל אני מצליחה לקלוע רק לסל של עצמי".

שלא נטעה. זו הסחת דעת בצורה של הומור וקלילות. 

קרחון המגננה

"איך יכולת לומר לי דבר כזה?"

"פגעת בי. ככה לא נותנים ביקורת".

כשאת נוחה להיעלב ולהיפגע, את חשופה. מבזבזת כוחות יקרים וזמן יקר שלא יחזור. גם זו הסחת דעת מהמטרה.

קרחון הכעס, הרגזנות וקוצר הרוח

"אם אני אבקש את העצה שלך, תענה לי".

"או שתשתוק או שתעזור לי. לא רוצה לשמוע המלצות עכשיו".

 מדוע זה קרחון? כי הכעס עצמו משתק. מוטב להירגע ולהשיב את הדעת לאיזון שלה כדי לשוב ולבחון את מצב העניינים לאשורו.

קרחון פרנואידי

"אני לא מדבר כי מה שאני אגיד ישמע טיפשי".

"הוא בטח חושב שאני לא יודעת איך מעצבים כרטיסי ביקור, לא יודעת איך לשווק את עצמי או איך לתמחר".

"אף אחד לא אוהב אותי".

הפרנואיד כל הזמן מסתכל מאחורי כתפו. בדומה למי שעורך השוואות כל העת, גם הפרנואיד חי חיים שאינם שלו. כשאת כל העת מגיבה למה שנדמה לך שאחרים חושבים עלייך, את יוצאת מגבולותייך שלך וחיה חיים של אחרים. התוצאה: שלוות נפשך מתערערת, הכוח שלך מתמעט והחרדה משתלטת.

מה עושים? פחד וחרדה הם האויבים שלך מבפנים. בַּטֶל בטל בטל. חזרי לגבולות שלך ומהר.

דע!

שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד…

והעיקר

לא להתפחד כלל!

ליקוטי מוהר"ן מ"ח

* * *

קרחונים אלה, או מחשבות אלו, מונעים ממני לחיות את המציאות שברצוני לחיות.

מה עושים? חקירה היא כלי רב עוצמה. לחקור את המחשבה ולשאול שאלות על מנת להגיע לידי בהירות.

"אין לי סיכוי להצליח במכרז".

איך את יודעת?

"כי אין לי קשרים".

רק למי שיש קשרים יש גם סיכוי? האם זו האמת?

"לא".

מה האמת?

"האמת היא שיש לי סיכוי להצליח במכרז אם אגיש הצעה טובה בזמן".

אם כבר את יוצרת נבואה שמגשימה את עצמה, צרי נבואה חיובית: "בעזרת ה' אני מסוגלת להצליח".

נתקלת במחשבה שאוכלת אותך? שעושה שמות באמונה שלך? אל תתווכחי איתה; חקרי אותה.

ואם אינך רוצה לחקור את המחשבה, אמרי "בטל, בטל, בטל". פשוט תחתכי אותה.

ואם היא שוב עולה? אמרי שוב "בטל, בטל, בטל".

בכל מקרה אל תתני למחשבה לקנות אותך ולהגדיר את פעילותך. אל תשתפי פעולה עם הקרחון ואל תנהלי איתו רומן. זה יפנה אותך לעשייה.

אתה נמצא

במקום בו נמצאות

מחשבותיך.

ודא שמחשבותיך נמצאות

במקום בו אתה רוצה להיות

ליקוטי אמרים כ"א

חשוב טוב ויהיה טוב!

האדמו"ר מלאובאוויטש

רונית טימסית, מאמנת אישית ומנחה סדנאות אימון אישי והעצמה כלכלית לנשים. roni3@actcom.com

יקרת פרידמן, עורכת ומפיצה של שיערי פרשת השבוע של הרבנית ימימה מזרחי. מתגוררת בירושלים ומאמינה שהכל לטובה. yikrat.friedman@gmail.com